בראיון לעיתונאים ארי שביט ויאיר שלג, אומר הבוקר הרב יעקב מדן כי שרון מעוניין בשפיכות דמים כדי להבטיח את הגירוש, הנוכחי והבאים אחריו וכדי לחזק את מעמדו. "לצערי, שרון פועל מתוך תחושה שמניעת אלימות איננה בעדיפות ראשונה אצלו. בניתוח קר, אפשר להגיע למסקנה שמבחינתו, אם תהיה שפיכות דמים היא תבטיח את הצלחת העקירה הזאת ותבטיח גם את הצלחת העקירות הבאות. אני יודע שמניעת אלימות עומדת בראש שיקוליה של מועצת יש"ע. מניעת אלימות עומדת במקום גבוה מאוד בשיקולי צה"ל. אני חושש שבסביבתו של ראש הממשלה מניעת אלימות איננה נמצאת בעדיפות עליונה. שמעתי הערכה של איש מודיעין בכיר שטוען שלשרון יש אינטרס באלימות, משום שהיא תקטין לחצים לנסיגות נוספות. ואני מוסיף: גם משום שהיא תשדר מסר פנימי שרק שרון מסוגל להתמודד עם המתנחלים. לכן הסכמתי לראיון הזה. משום שמה שמוטל כעת על כולנו - על צה"ל ועל האליטות של השמאל ועלינו - הוא למנוע אלימות. למנוע שפיכות דמים", אומר הרב מדן, בראיון המתפרסם הבוקר במוסף 'הארץ'.
הרב מדן מיועד להתמנות בשנה הקרובה, יחד עם הרב ברוך גיגי, כראש ישיבה בישיבת ההסדר 'הר עציון' באלון שבות, לצד ראשי הישיבה הותיקים, הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל.
בראיון הוא מדגיש עוד כי אין מה ללמוד יותר ערכים חיוביים של דמוקרטיה, זכויות אדם ושמירת חוק מאנשי השמאל. "בברית שלנו עם האליטות החילוניות היו הרבה מאוד זיופים. בדיעבד התברר שרבים מאוד מאלה שישבו איתנו ונדברו אתנו גלגלו עיניים. בשעת מבחן הם לא עמדו במבחן. הפנו לנו גב. הדיאלוג שלי עם פרופ' רות גביזון היה טוב ונשאר טוב. גם כשלא הגענו להסכמה היא עמדה במבחן. אבל כאשר ישבתי במכון לדמוקרטיה מול קבוצת ההתייחסות שלה - משפטנים בכירים ואנשי אקדמיה בכירים ומנהיגי שמאל - הרגשתי שאני עומד מול אנשים הנמצאים במגדל זכוכית. אנשים הצופים בציבור שלם שעוקרים אותו ממפעל חייו ומכל שהוא מאמין בו וזורקים אותו איני יודע לאן - בלי שיבינו כלל מה עומד בפניהם. כשעמדתי מולם חשתי שהם צופים בי כמי שצופים בסרט. ובודקים כל דבר לפי הדקדקנות של החוק. כאילו הפקודות והחוק הפכו להיות לאלוהים. בלי צדק, בלי מוסר, בלי שום דבר. רק פקודה וחוק.
הרגשתי שאני עומד מול קיר אטום ונוצץ. שמסתכלים עלי דרך זכוכית עבה. מסתכלים על הציבור שלנו כעל חיית מעבדה. ומרימים עלי יד ואומרים לי אם אתה רוצה לצעוק, בסדר, אבל לא בין שתיים לארבע. זה דבר שאותו לא יכולתי לקבל. לא יכולתי לקבל.
אנחנו, כדי להגיע לברית עם האליטות החילוניות הזנחנו את הברית היותר טבעית לנו עם הציבור החרדי. היום אני חושב שזו היתה טעות. בעתיד ננהג אחרת. רק אז, כשהציונות הדתית והציבור החרדי יעמדו יחד, מקומנו יהיה אחר. ההתייחסות אלינו תהיה אחרת.
בעבר, עם כל הוויכוח, חשבתי שיש לנו גם מה ללמוד מן האליטה החילונית. אחרי שראיתי את האליטה החילונית תוקעת לי סכין בגב ומפנה עורף לערכים שלה עצמה - דמוקרטיה וזכויות אדם - אין לי יותר מה ללמוד ממנה. הרי מה שקרה כאן מבחינה דמוקרטית היא חרפה. ומה שקרה כאן מבחינת הגנה של מערכת המשפט על זכויות האדם הוא בושה. בתי המשפט, העיתונות, מכוני המחקר - איש לא שמע אותנו. איש לא שמע את הזעקה שלנו. אבל זה לא רק אנחנו. האליטה הדמוקרטית לא נשארה נאמנה לערכים שבשמם היא דיברה כל השנים הללו. על כן אין ערכים חיוביים שאני יכול לקבל ממנה".
הרב מדן מתריע כי מגמת ומטרת תוכנית הגירוש היא שבירת הציונות הדתית כולה. לדבריו, "הציבור שלנו, הציבור הציוני דתי, קיבל החלטה אסטרטגית לפני עשרות שנים לחיות יחד עם הציונות החילונית. יחד עם הציבור של אנשים שאינם שומרי מצוות. החלטנו להקים ברית. ברית המבוססת על אהבה לארץ הזאת. על רצון בתקומתה של המדינה. כעת הברית הזאת הופרה. אלה שהלכו אתנו יד ביד לכל מקום, כולל אל תוך האש, תקעו לנו סכין בגב.
היה מי שחיפש את הציונות הדתית כדי לתקוע לה סכין בגב. היה מי שהחליט להחזיר את הציונות הדתית שלושים שנה לאחור. להחזירה לגודלה הטבעי, למקומה הקודם.
יש לנו שורשים. היכינו שורשים עמוקים גם בדיונות של גוש קטיף וגם בסלעים הקשים של גוש עציון וגם במקומות האחרים. לכן זה לא פינוי. לא מנגבים אותנו מהשולחן, אלא עוקרים אותנו. ועוקרים אותנו בקושי רב.
הטענות שלי אינן אל הציבור החילוני בכללותו. במפגשים שלנו עם הציבור הרחב יש תחושה טובה, חמה ומעודדת של תמיכה. אלמלא התמיכה הזאת הייתי מתקשה לשרוד בחודשים האלה. הבעיה היא עם האליטות החילוניות. ביחס לאליטות האלה אני חש את התחושה של סכין בגב. האליטה החילונית קמה עליכנו לכלותינו.אצל חלק מהאליטות החילוניות השבירה של הציונות הדתית היא המטרה. אצל אחרים השבירה שלנו אינה המטרה אבל היא מחיר שמוכנים לשלם. מוכנים לשלם בקלות".
הרב מדן גם קורא למפקדי צה"ל, בשום אופן לא להטיל תפקידי גירוש על חיילים אינם מעוניינים בכך. ""עוזי דיין אמר לי במפורש שאם יקבל פקודה להוציא ערבים מבתיהם יסרב לפקודה. והוא היה מועמד לרמטכ"ל. כל אנשי השמאל והמרכז אומרים שאם יידרשו לגרש ערבים מביתם יסרבו. אנחנו אפילו לא מדברים על סירוב. אנחנו רק מבקשים מכם לא להכריח אותנו לרמוס את הערכים שלנו.
התחושה שלנו היא שהזעקה שלנו אינה נשמעת. שרון לא שומע, בית המשפט לא שומע, צפון תל אביב אינה שומעת. התחושה שלנו היא שאנחנו זועקים ואתם אוטמים את האוזניים. על כן במסע הזה אנחנו רוצים לזעוק זעקה כזאת שלא תאפשר לכם לאטום עוד את האוזניים. הצעדה היא צעדת זעקה. היא נועדה לפרוץ את חומת האטימות שלכם. השאירו לנו חבל דק. אנחנו עושים את מה שאנו עושים בלב כבד. ואנחנו נשמרים ועושים כל מאמץ לא לעבור את הגבול שמשמעותו הרס צה"ל. אבל אין לנו ברירה. החלופה היא לא למחות על חורבן עיקרי הציונות. זה בלתי אפשרי מבחינתנו. זה להביא את הציונות לקבורת חמור.
צה"ל יקר לנו. הוא אינו בן ערובה במאבק שלנו. אבל מי שהחליט על העקירה ומי שהחליט לא לערוך משאל עם על העקירה גנב את הדמוקרטיה. וכשהוא גנב את הדמוקרטיה הוא היה צריך להיות מודע לכך שיהיה לכך מחיר. המחיר הזה יחלחל אל תוך הצבא. הרי פה שולחים את כלי צה"ל להחריב את בתי ישראל. שולחים את הרבנות הצבאית לעקור את קברי ישראל. שולחים את הצבא להפוך לעיי חורבות 50 בתי כנסת. ברור שיהיה לכך מחיר.
אבל מישהו חשב מה מעשים כאלה גורמים לנפש יהודית? תראה מה קורה לנו כשמקשקשים סיסמה אחת על בית כנסת אחד בגרמניה. ופה הולכים להחריב עשרות בתי כנסת. עומדים לעשות את מה שהגויים לא העזו לעשות לנו במשך 50 שנה בכל מקום. תבינו את המשמעות של זה. תבינו את תחושת החורבן.
אתם יודעים מה משמעות הדבר שדחפור של צה"ל שנהוג בידי חייל שהתגייס להגן על עם היהודי נותן מכה ושובר קירות של בית כנסת וממוטט אותם? ורומס בשרשראות מקום שבו עמד ארון קודש, מקום שבו ניצבו ספרי תורה. הלוא אם אני הייתי החייל הזה, נפשי היתה נקרעת בצורה שאינני יודע כיצד הייתי עומד בה. אינני יודע מה הייתי עושה.
אני מקווה שלצה"ל תהיה מספיק תבונה לא לתת לחיילים המרגישים שזה חלבם ודמם לעשות זאת. אני נגד סירוב. אני חושב שחשוב שחיילים שלנו יהיו במקום. במיוחד כדי להרגיע את הרוחות. אבל מי ששולח חיילים לגרור אנשים מבתיהם לוקח על עצמו אחריות כבדה מאוד. הוא עושה מעשה שאין בו שכל ואין בו לב. אני רוצה לראות את דן חלוץ גורר את אמו מתוך ביתה. הוא מסוגל לעשות זאת? שלא ידרוש מאחרים לעשות את מה שהוא לא מסוגל לעשות.
יש לצה"ל מספיק חיילים שיבצעו את הגרירה ואת ההריסה בלי שלבם ייפצע. גם להם יהיה קשה, אבל בעבור החיילים שלנו זה קשה עד בלתי אפשרי.
בכל מקרה צה"ל עומד במצב קשה. והוא יעמוד במצב קשה מאוד. אבל האחריות מוטלת על ראש הממשלה ושר הבטחון שהם האבא והאמא של צה"ל. הם יודעים ממה צה"ל בנוי. הם יודעים מי הם חייליו. הם שיצרו את השבר הזה.
הלוא בן שאמו ויתרה עליו לא יסלח לה. וגם במקרה הזה הבן לא יסלח לנו אם למען השלום והרגיעה נוותר על הכל. והבן אינו רק גוש קטיף. הבן זו ארץ ישראל. זו כל האידיאולוגיה של הציונות וההתיישבות. האידיאולוגיה הזאת לא תסלח לנו אם נוותר עליה. המאבק שלנו הוא ניסיון אחרון להציל את הציונות. להציל את הציונות. בלי הציונות אין לנו כאן קיום. והציונות היא האמונה שיהודים באים לארץ מולדתם וגואלים אותה כדי שאיש לא יזיז אותם. זו הציונות. אני לא מכיר ציונות אחרת. ומעשה העקירה מכה את הציונות.
אני לא רוצה לחשוב על האפשרות של ביטול הציונות. האפשרות הזאת היא מעבר לקו המחשבה שלי. אבל לשלוח את צה"ל להחריב את גוש קטיף זה להכות את הציונות מכה קשה ביותר. ומה שאנחנו עושים כעת הוא לנסות ולמנוע זאת. עד הרגע האחרון לנסות ולמנוע זאת, ואנו לא נסלח לעצמנו אם כל כך מהר נוותר. על כן לא נביא את הדברים לידי שבר שאין לו תקנה אבל לא נוותר. אל תצפו שנוותר", מדגיש הרב מדן.
הרב מדן גם אומר כי הוא לא חושש מישיבה בכלא "אני לא נרתע מהאפשרות הזאת. אני מביא אותה בחשבון. לא אהיה אלים. אעשה מעשים שהם בעיני לגיטימיים. אבל אם החוק ירצה להעניש אותי עליהם, אלך לבית סוהר מבלי להניד עפעף. מעולם לא הכרתי בעליונות החוק. צדק ומוסר חשובים לי בהרבה מעליונות החוק. כאשר החוק עומד מול הצדק והמוסר - אני עומד בצד השני".
הרב מדן מיועד להתמנות בשנה הקרובה, יחד עם הרב ברוך גיגי, כראש ישיבה בישיבת ההסדר 'הר עציון' באלון שבות, לצד ראשי הישיבה הותיקים, הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל.
בראיון הוא מדגיש עוד כי אין מה ללמוד יותר ערכים חיוביים של דמוקרטיה, זכויות אדם ושמירת חוק מאנשי השמאל. "בברית שלנו עם האליטות החילוניות היו הרבה מאוד זיופים. בדיעבד התברר שרבים מאוד מאלה שישבו איתנו ונדברו אתנו גלגלו עיניים. בשעת מבחן הם לא עמדו במבחן. הפנו לנו גב. הדיאלוג שלי עם פרופ' רות גביזון היה טוב ונשאר טוב. גם כשלא הגענו להסכמה היא עמדה במבחן. אבל כאשר ישבתי במכון לדמוקרטיה מול קבוצת ההתייחסות שלה - משפטנים בכירים ואנשי אקדמיה בכירים ומנהיגי שמאל - הרגשתי שאני עומד מול אנשים הנמצאים במגדל זכוכית. אנשים הצופים בציבור שלם שעוקרים אותו ממפעל חייו ומכל שהוא מאמין בו וזורקים אותו איני יודע לאן - בלי שיבינו כלל מה עומד בפניהם. כשעמדתי מולם חשתי שהם צופים בי כמי שצופים בסרט. ובודקים כל דבר לפי הדקדקנות של החוק. כאילו הפקודות והחוק הפכו להיות לאלוהים. בלי צדק, בלי מוסר, בלי שום דבר. רק פקודה וחוק.
הרגשתי שאני עומד מול קיר אטום ונוצץ. שמסתכלים עלי דרך זכוכית עבה. מסתכלים על הציבור שלנו כעל חיית מעבדה. ומרימים עלי יד ואומרים לי אם אתה רוצה לצעוק, בסדר, אבל לא בין שתיים לארבע. זה דבר שאותו לא יכולתי לקבל. לא יכולתי לקבל.
אנחנו, כדי להגיע לברית עם האליטות החילוניות הזנחנו את הברית היותר טבעית לנו עם הציבור החרדי. היום אני חושב שזו היתה טעות. בעתיד ננהג אחרת. רק אז, כשהציונות הדתית והציבור החרדי יעמדו יחד, מקומנו יהיה אחר. ההתייחסות אלינו תהיה אחרת.
בעבר, עם כל הוויכוח, חשבתי שיש לנו גם מה ללמוד מן האליטה החילונית. אחרי שראיתי את האליטה החילונית תוקעת לי סכין בגב ומפנה עורף לערכים שלה עצמה - דמוקרטיה וזכויות אדם - אין לי יותר מה ללמוד ממנה. הרי מה שקרה כאן מבחינה דמוקרטית היא חרפה. ומה שקרה כאן מבחינת הגנה של מערכת המשפט על זכויות האדם הוא בושה. בתי המשפט, העיתונות, מכוני המחקר - איש לא שמע אותנו. איש לא שמע את הזעקה שלנו. אבל זה לא רק אנחנו. האליטה הדמוקרטית לא נשארה נאמנה לערכים שבשמם היא דיברה כל השנים הללו. על כן אין ערכים חיוביים שאני יכול לקבל ממנה".
הרב מדן מתריע כי מגמת ומטרת תוכנית הגירוש היא שבירת הציונות הדתית כולה. לדבריו, "הציבור שלנו, הציבור הציוני דתי, קיבל החלטה אסטרטגית לפני עשרות שנים לחיות יחד עם הציונות החילונית. יחד עם הציבור של אנשים שאינם שומרי מצוות. החלטנו להקים ברית. ברית המבוססת על אהבה לארץ הזאת. על רצון בתקומתה של המדינה. כעת הברית הזאת הופרה. אלה שהלכו אתנו יד ביד לכל מקום, כולל אל תוך האש, תקעו לנו סכין בגב.
היה מי שחיפש את הציונות הדתית כדי לתקוע לה סכין בגב. היה מי שהחליט להחזיר את הציונות הדתית שלושים שנה לאחור. להחזירה לגודלה הטבעי, למקומה הקודם.
יש לנו שורשים. היכינו שורשים עמוקים גם בדיונות של גוש קטיף וגם בסלעים הקשים של גוש עציון וגם במקומות האחרים. לכן זה לא פינוי. לא מנגבים אותנו מהשולחן, אלא עוקרים אותנו. ועוקרים אותנו בקושי רב.
הטענות שלי אינן אל הציבור החילוני בכללותו. במפגשים שלנו עם הציבור הרחב יש תחושה טובה, חמה ומעודדת של תמיכה. אלמלא התמיכה הזאת הייתי מתקשה לשרוד בחודשים האלה. הבעיה היא עם האליטות החילוניות. ביחס לאליטות האלה אני חש את התחושה של סכין בגב. האליטה החילונית קמה עליכנו לכלותינו.אצל חלק מהאליטות החילוניות השבירה של הציונות הדתית היא המטרה. אצל אחרים השבירה שלנו אינה המטרה אבל היא מחיר שמוכנים לשלם. מוכנים לשלם בקלות".
הרב מדן גם קורא למפקדי צה"ל, בשום אופן לא להטיל תפקידי גירוש על חיילים אינם מעוניינים בכך. ""עוזי דיין אמר לי במפורש שאם יקבל פקודה להוציא ערבים מבתיהם יסרב לפקודה. והוא היה מועמד לרמטכ"ל. כל אנשי השמאל והמרכז אומרים שאם יידרשו לגרש ערבים מביתם יסרבו. אנחנו אפילו לא מדברים על סירוב. אנחנו רק מבקשים מכם לא להכריח אותנו לרמוס את הערכים שלנו.
התחושה שלנו היא שהזעקה שלנו אינה נשמעת. שרון לא שומע, בית המשפט לא שומע, צפון תל אביב אינה שומעת. התחושה שלנו היא שאנחנו זועקים ואתם אוטמים את האוזניים. על כן במסע הזה אנחנו רוצים לזעוק זעקה כזאת שלא תאפשר לכם לאטום עוד את האוזניים. הצעדה היא צעדת זעקה. היא נועדה לפרוץ את חומת האטימות שלכם. השאירו לנו חבל דק. אנחנו עושים את מה שאנו עושים בלב כבד. ואנחנו נשמרים ועושים כל מאמץ לא לעבור את הגבול שמשמעותו הרס צה"ל. אבל אין לנו ברירה. החלופה היא לא למחות על חורבן עיקרי הציונות. זה בלתי אפשרי מבחינתנו. זה להביא את הציונות לקבורת חמור.
צה"ל יקר לנו. הוא אינו בן ערובה במאבק שלנו. אבל מי שהחליט על העקירה ומי שהחליט לא לערוך משאל עם על העקירה גנב את הדמוקרטיה. וכשהוא גנב את הדמוקרטיה הוא היה צריך להיות מודע לכך שיהיה לכך מחיר. המחיר הזה יחלחל אל תוך הצבא. הרי פה שולחים את כלי צה"ל להחריב את בתי ישראל. שולחים את הרבנות הצבאית לעקור את קברי ישראל. שולחים את הצבא להפוך לעיי חורבות 50 בתי כנסת. ברור שיהיה לכך מחיר.
אבל מישהו חשב מה מעשים כאלה גורמים לנפש יהודית? תראה מה קורה לנו כשמקשקשים סיסמה אחת על בית כנסת אחד בגרמניה. ופה הולכים להחריב עשרות בתי כנסת. עומדים לעשות את מה שהגויים לא העזו לעשות לנו במשך 50 שנה בכל מקום. תבינו את המשמעות של זה. תבינו את תחושת החורבן.
אתם יודעים מה משמעות הדבר שדחפור של צה"ל שנהוג בידי חייל שהתגייס להגן על עם היהודי נותן מכה ושובר קירות של בית כנסת וממוטט אותם? ורומס בשרשראות מקום שבו עמד ארון קודש, מקום שבו ניצבו ספרי תורה. הלוא אם אני הייתי החייל הזה, נפשי היתה נקרעת בצורה שאינני יודע כיצד הייתי עומד בה. אינני יודע מה הייתי עושה.
אני מקווה שלצה"ל תהיה מספיק תבונה לא לתת לחיילים המרגישים שזה חלבם ודמם לעשות זאת. אני נגד סירוב. אני חושב שחשוב שחיילים שלנו יהיו במקום. במיוחד כדי להרגיע את הרוחות. אבל מי ששולח חיילים לגרור אנשים מבתיהם לוקח על עצמו אחריות כבדה מאוד. הוא עושה מעשה שאין בו שכל ואין בו לב. אני רוצה לראות את דן חלוץ גורר את אמו מתוך ביתה. הוא מסוגל לעשות זאת? שלא ידרוש מאחרים לעשות את מה שהוא לא מסוגל לעשות.
יש לצה"ל מספיק חיילים שיבצעו את הגרירה ואת ההריסה בלי שלבם ייפצע. גם להם יהיה קשה, אבל בעבור החיילים שלנו זה קשה עד בלתי אפשרי.
בכל מקרה צה"ל עומד במצב קשה. והוא יעמוד במצב קשה מאוד. אבל האחריות מוטלת על ראש הממשלה ושר הבטחון שהם האבא והאמא של צה"ל. הם יודעים ממה צה"ל בנוי. הם יודעים מי הם חייליו. הם שיצרו את השבר הזה.
הלוא בן שאמו ויתרה עליו לא יסלח לה. וגם במקרה הזה הבן לא יסלח לנו אם למען השלום והרגיעה נוותר על הכל. והבן אינו רק גוש קטיף. הבן זו ארץ ישראל. זו כל האידיאולוגיה של הציונות וההתיישבות. האידיאולוגיה הזאת לא תסלח לנו אם נוותר עליה. המאבק שלנו הוא ניסיון אחרון להציל את הציונות. להציל את הציונות. בלי הציונות אין לנו כאן קיום. והציונות היא האמונה שיהודים באים לארץ מולדתם וגואלים אותה כדי שאיש לא יזיז אותם. זו הציונות. אני לא מכיר ציונות אחרת. ומעשה העקירה מכה את הציונות.
אני לא רוצה לחשוב על האפשרות של ביטול הציונות. האפשרות הזאת היא מעבר לקו המחשבה שלי. אבל לשלוח את צה"ל להחריב את גוש קטיף זה להכות את הציונות מכה קשה ביותר. ומה שאנחנו עושים כעת הוא לנסות ולמנוע זאת. עד הרגע האחרון לנסות ולמנוע זאת, ואנו לא נסלח לעצמנו אם כל כך מהר נוותר. על כן לא נביא את הדברים לידי שבר שאין לו תקנה אבל לא נוותר. אל תצפו שנוותר", מדגיש הרב מדן.
הרב מדן גם אומר כי הוא לא חושש מישיבה בכלא "אני לא נרתע מהאפשרות הזאת. אני מביא אותה בחשבון. לא אהיה אלים. אעשה מעשים שהם בעיני לגיטימיים. אבל אם החוק ירצה להעניש אותי עליהם, אלך לבית סוהר מבלי להניד עפעף. מעולם לא הכרתי בעליונות החוק. צדק ומוסר חשובים לי בהרבה מעליונות החוק. כאשר החוק עומד מול הצדק והמוסר - אני עומד בצד השני".