ח"כ פרופ' אריה אלדד, מהדוברים בכנס ירושלים על התנתקות ותקשורת, מתריע על הפגיעה בזכויות הפרט שתלך ותגבר לדעתו, בזמן הקרוב, ואומר כי כדי לנצח במאבק צריך לוותר על 'מאבק שמצטלם טוב'.
לדברי אלדד, אותם כלים שהיו שמורים בעיקר מול ערביי יש"ע, וערביי מדינת ישראל עד לשנות ה 60 , מופעלים 'בלי להניד עפעף' ומיושמים נגד הציבור היהודי המתנגד להתנתקות. בכך לדבריו נחצו הקוים הגם ש'יש שיברכו על כך'. "אנחנו בדרך לסתימת פיות מאסיבית שבירת דמוקרטיה מאסיבית ולפגיעה בזכויות פרט שתלך ותגבר". כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי לבאי הכנס סיפר אלדד כי אחד מחברי הכנסת הערבים ניגש אליו ואמר לו: "עכשיו אתה מבין איך מרגיש ערבי במדינת ישראל".
התקשורת לדבריו תופסת תפקיד חשוב מאד בהתנתקות והיא משפיעה על מיצב וקביעת עמדות המתנגדים. "מה שהיה בכפר מימון הוא דוגמא בולטת: קראו לרבבות אנשים לקום ללכת לגוש קטיף. אמרו שזו אינה הפגנה ואינה מחאה, אלא הליכה לתכלית, אבל לאחר מכן עשו הערכת מצב, כשראו שיש הרבה שוטרים וחיילים, ויהיה עימות ש'יצטלם רע'. חששו שיגידו עליהם שהם 'שופכי מסמרים ומגלגלי נינג'ות', ואז החליטו לעשות 'הקפות עם בכפר מימון במקום ללכת לגוש קטיף'. ויתרו על תכליתיות המאבק כדי להצטלם טוב ולקבל מחמאות מהשרים מופז וצחי הנגבי".
אלדד מתריע כי אם יסתפקו בהפגנות, במחאות או 'בעיגולים בכפר מימון' ולא "יקומו וילכו, אלפי אנשים, איש איש 'יקחו תרמילים וילכו ויגיעו לגוש קטיף', לא יהיה נצחון במאבק. התקשורת לדבריו צריכה להיות משנית במאבק. "אסור שבשביל התמונה המוצלחת של ילד העצוב עם הידיים על גדר תיל יוותרו על מאבק. יש לי חשש שחלק המנהיגים של המתנגדים להתנתקות מוותר על המאבק בשביל הצילום הטוב".
נכון שמדובר בקרב על התודעה אומר אלדד, אבל הוא יוכרע בלא קרב אם לא תהיה התנגדות אמיתית לפינוי הישובים בגוש. "אם תושבי גוש קטיף יקומו ויצאו בנימוס כשידפקו אצלם בדלת ויעלו על אוטובוסים, נגמר הקרב על התודעה. אז שרון ואנשיו ויולי וחבריה ידעו שכך אפשר לפנות את כל יהודה ושומרון כי פינוי חבל עזה הוא רק 'הקדימון' לענין זה. לכן חשוב להסביר שיש לקיים מאבק שכמוהו עוד לא נראה על ההתיישבות".
לדברי אלדד, אותם כלים שהיו שמורים בעיקר מול ערביי יש"ע, וערביי מדינת ישראל עד לשנות ה 60 , מופעלים 'בלי להניד עפעף' ומיושמים נגד הציבור היהודי המתנגד להתנתקות. בכך לדבריו נחצו הקוים הגם ש'יש שיברכו על כך'. "אנחנו בדרך לסתימת פיות מאסיבית שבירת דמוקרטיה מאסיבית ולפגיעה בזכויות פרט שתלך ותגבר". כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי לבאי הכנס סיפר אלדד כי אחד מחברי הכנסת הערבים ניגש אליו ואמר לו: "עכשיו אתה מבין איך מרגיש ערבי במדינת ישראל".
התקשורת לדבריו תופסת תפקיד חשוב מאד בהתנתקות והיא משפיעה על מיצב וקביעת עמדות המתנגדים. "מה שהיה בכפר מימון הוא דוגמא בולטת: קראו לרבבות אנשים לקום ללכת לגוש קטיף. אמרו שזו אינה הפגנה ואינה מחאה, אלא הליכה לתכלית, אבל לאחר מכן עשו הערכת מצב, כשראו שיש הרבה שוטרים וחיילים, ויהיה עימות ש'יצטלם רע'. חששו שיגידו עליהם שהם 'שופכי מסמרים ומגלגלי נינג'ות', ואז החליטו לעשות 'הקפות עם בכפר מימון במקום ללכת לגוש קטיף'. ויתרו על תכליתיות המאבק כדי להצטלם טוב ולקבל מחמאות מהשרים מופז וצחי הנגבי".
אלדד מתריע כי אם יסתפקו בהפגנות, במחאות או 'בעיגולים בכפר מימון' ולא "יקומו וילכו, אלפי אנשים, איש איש 'יקחו תרמילים וילכו ויגיעו לגוש קטיף', לא יהיה נצחון במאבק. התקשורת לדבריו צריכה להיות משנית במאבק. "אסור שבשביל התמונה המוצלחת של ילד העצוב עם הידיים על גדר תיל יוותרו על מאבק. יש לי חשש שחלק המנהיגים של המתנגדים להתנתקות מוותר על המאבק בשביל הצילום הטוב".
נכון שמדובר בקרב על התודעה אומר אלדד, אבל הוא יוכרע בלא קרב אם לא תהיה התנגדות אמיתית לפינוי הישובים בגוש. "אם תושבי גוש קטיף יקומו ויצאו בנימוס כשידפקו אצלם בדלת ויעלו על אוטובוסים, נגמר הקרב על התודעה. אז שרון ואנשיו ויולי וחבריה ידעו שכך אפשר לפנות את כל יהודה ושומרון כי פינוי חבל עזה הוא רק 'הקדימון' לענין זה. לכן חשוב להסביר שיש לקיים מאבק שכמוהו עוד לא נראה על ההתיישבות".