"במהלך השבוע שחלף עמד הגדוד שלי מול מתנגדי ההתנתקות. בהתחלה הציבו אותנו על הדרך לכיסופים, למקרה שהמתנגדים יצליחו לפרוץ את מעגלי השוטרים בכפר מימון. מאוחר יותר, נשלחנו ליישוב כפר מימון עצמו ונעמדנו סביב הגדרות. שרדנו 36 שעות בלי כלי רחצה, בלי מברשת שיניים או מקום נורמלי לישון בו, אבל זו הייתה התנסות חשובה מאוד לחיילים. על הגדרות נוצרה אינטראקציה בין החיילים למפגינים. חיילים רבים מהגדוד לוקחים חלק בפורומים של הידברות בין חילונים לדתיים, ורבים מהם פגשו בשמחה את החברים שלהם משם. הסמל שלי, למשל, פגש בחורות דתיות שרק לפני חודש נפגשו אתו בסיטואציה אחרת לגמרי. במקום חיילים מתעמתים, ראיתי לפניי חיילים עומדים ומדברים עם מפגינים, זה היה מחזה סוריאליסטי", כתב.

"הייתה להפגנה בכפר מימון השפעה אדירה על החיילים שלי. המפגינים עמדו ושרו "צה"ל, אנחנו אוהבים אתכם". רבים מהחיילים שהגיעו עם דעות קדומות על המפגינים נוכחו לדעת שהם לא אנשים הזויים. היה בזה משהו מרגיע לגבי ההמשך, אבל כמו תמיד, היו גם מקרים פחות נעימים. אחת החיילות שלי פגשה מעבר לגדר חברת ילדות שלה שחזרה בתשובה. החברה נזפה בה ואמרה שמה שקורה בכפר מימון מזכיר לה את השואה. אחר כך שוחחתי עם החיילת והבנתי שהיא לקחה את זה קשה, אבל לשמחתי היא התעשתה מהר מאוד".