הועדה הציעה להכניס תיקונים מהותיים בספרי הלימוד והמלצותיה ייושמו בשנת הלימודים שתפתח בספטמבר 05'. כך נמסר ממכון ממר"י, אשר מתרגם ומפיץ, בארץ ובחו"ל, מאמרים מרכזיים המופיעים בתקשורת הערבית ומכין דוחו"ת תקופתיים בנושאים הנמצאים על סדר היום התקשורתי - הערבי והמוסלמי.
השינויים מבטלים כליל את פולחן האישיות של סדאם ומצמצמים מאוד את תפקידה וחשיבותה של מפלגת הבעת' כפי שהופיעה בספרי הלימוד הישנים. בספרי ההיסטוריה החדשים מוצג נרטיב חדש לגבי האחריות למלחמת איראן-עיראק ולפיו עיראק היא שפתחה במלחמה ולא איראן, ואין מאשימים עוד את הפרסים באיבה היסטורית לערבים, בהצתת מלחמות אזרחים ובחמדנות כלפי עיראק ומדינות המפרץ. גם תולדות השתתפות עיראק במלחמות עם ישראל אינן מוצגות עוד כגבורה עיראקית שהיה ביכולתה להכריע את הכף לטובת הערבים. כמו כן, עוסקים הספרים החדשים בדמוקרטיה ובזכויות אדם ומגדירים מחדש את המושגים 'אזרחות' ו'מולדת'.
עוד יצויין כי בספרי הלימוד החדשים הושמטו פסקאות שדיברו על "גבורתו" של הצבא העיראקי במלחמות עם ישראל בשנת 1948 ובשנת 1973. בפרק החמישי בספר "ההיסטוריה המודרנית של העולם הערבי" לכתה ו' מתקופת שלטונו של סדאם, הופיעה פסקה בנושא ההתנגדות העיראקית לתוכנית החלוקה של האו"ם. נושא זה הופיע באופן מתמיד כשאלה בבחינות. בספר נכתב כי "למפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית היה תפקיד חשוב בהתנגדות לכוחות היהודים והציוניים, שכן המפלגה הרכיבה מלוחמיה ומתומכיה קבוצות של מתנדבים שנלחמו לצד הכוחות הערביים לשחרור פלסטין". פסקה זו הושמטה מהספר החדש.
אשר לתפקיד הצבא העיראקי במלחמת 1973, מופיעה בספר מתקופת סדאם פסקה לפיה: "בחזית הסורית הצליח הצבא הסורי להשיג ניצחון ברור על הכוחות היהודיים והציוניים בהרי הגולן. אולם, הכוחות הסוריים לא המשיכו [להחזיק בניצחון] בשל פקודות מטעם שליט סוריה (חאפט' אל-אסד). המצב התהפך, הכוחות היהודיים והציוניים הפכו למתקיפים והתקדמו לעבר דמשק שכמעט ונפלה בידי הציונים, אלמלא הגיע הצבא העיראקי במהירות מעוררת פליאה, נכנס למערכה ונלחם בגבורה יתרה. בכך הציל הצבא העיראקי את דמשק וקירב את הניצחון [שהיה מושג] אלמלא קיבל המשטר הסורי את הפסקת האש". גם פסקה זו הושמטה מהספר החדש, אך השאלה לגבי תפקיד הצבא העיראקי במלחמת 1973 נשארה בסוף הפרק.
בספרי הלימוד החדשים נוספה גם לצד המילה יהדות המילה ציונות. כך,למשל, הוחלף הפרק "הציונות – הגדרתה, מטרותיה ושיטותיה" בפרק "היהדות הציונית – הגדרתה, מטרותיה ושיטותיה". בהתאם לכך מוזכרים בספרים החדשים: "שיטותיה של היהדות הציונית והכרזת בלפור" וכן "הקונגרס היהודי ציוני". במאמר לא נמסרו פרטים נוספים לגבי תיקון זה שהוכנס בספרי הלימוד.
השינויים מבטלים כליל את פולחן האישיות של סדאם ומצמצמים מאוד את תפקידה וחשיבותה של מפלגת הבעת' כפי שהופיעה בספרי הלימוד הישנים. בספרי ההיסטוריה החדשים מוצג נרטיב חדש לגבי האחריות למלחמת איראן-עיראק ולפיו עיראק היא שפתחה במלחמה ולא איראן, ואין מאשימים עוד את הפרסים באיבה היסטורית לערבים, בהצתת מלחמות אזרחים ובחמדנות כלפי עיראק ומדינות המפרץ. גם תולדות השתתפות עיראק במלחמות עם ישראל אינן מוצגות עוד כגבורה עיראקית שהיה ביכולתה להכריע את הכף לטובת הערבים. כמו כן, עוסקים הספרים החדשים בדמוקרטיה ובזכויות אדם ומגדירים מחדש את המושגים 'אזרחות' ו'מולדת'.
עוד יצויין כי בספרי הלימוד החדשים הושמטו פסקאות שדיברו על "גבורתו" של הצבא העיראקי במלחמות עם ישראל בשנת 1948 ובשנת 1973. בפרק החמישי בספר "ההיסטוריה המודרנית של העולם הערבי" לכתה ו' מתקופת שלטונו של סדאם, הופיעה פסקה בנושא ההתנגדות העיראקית לתוכנית החלוקה של האו"ם. נושא זה הופיע באופן מתמיד כשאלה בבחינות. בספר נכתב כי "למפלגת הבעת' הערבית הסוציאליסטית היה תפקיד חשוב בהתנגדות לכוחות היהודים והציוניים, שכן המפלגה הרכיבה מלוחמיה ומתומכיה קבוצות של מתנדבים שנלחמו לצד הכוחות הערביים לשחרור פלסטין". פסקה זו הושמטה מהספר החדש.
אשר לתפקיד הצבא העיראקי במלחמת 1973, מופיעה בספר מתקופת סדאם פסקה לפיה: "בחזית הסורית הצליח הצבא הסורי להשיג ניצחון ברור על הכוחות היהודיים והציוניים בהרי הגולן. אולם, הכוחות הסוריים לא המשיכו [להחזיק בניצחון] בשל פקודות מטעם שליט סוריה (חאפט' אל-אסד). המצב התהפך, הכוחות היהודיים והציוניים הפכו למתקיפים והתקדמו לעבר דמשק שכמעט ונפלה בידי הציונים, אלמלא הגיע הצבא העיראקי במהירות מעוררת פליאה, נכנס למערכה ונלחם בגבורה יתרה. בכך הציל הצבא העיראקי את דמשק וקירב את הניצחון [שהיה מושג] אלמלא קיבל המשטר הסורי את הפסקת האש". גם פסקה זו הושמטה מהספר החדש, אך השאלה לגבי תפקיד הצבא העיראקי במלחמת 1973 נשארה בסוף הפרק.
בספרי הלימוד החדשים נוספה גם לצד המילה יהדות המילה ציונות. כך,למשל, הוחלף הפרק "הציונות – הגדרתה, מטרותיה ושיטותיה" בפרק "היהדות הציונית – הגדרתה, מטרותיה ושיטותיה". בהתאם לכך מוזכרים בספרים החדשים: "שיטותיה של היהדות הציונית והכרזת בלפור" וכן "הקונגרס היהודי ציוני". במאמר לא נמסרו פרטים נוספים לגבי תיקון זה שהוכנס בספרי הלימוד.