נדידת הארבה נחשבה מאז תקופת המקרא למכה הנשלטת על ידי רוחות הנושאות את נחילי הארבה. ידוע כי ארבה המדבר או בשמו הלטיני Schistocerca gregaria יכול לנדוד למרחקים ארוכים בנחילים הכוללים מיליוני פריטים. במהלך התקפת הארבה שאירעה בישראל בנובמבר 2004 נראה כי נחילי הארבה הגיעו מסיני בתעופה נמוכה מזרחה אל שפת ים סוף אך פנו צפונה ולא חצו אותו. רק לאחר שעברו את מפרץ אילת פנה חלק מהנחיל לכיוון עקבה וירדן.
תצפית זו עוררה חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת לבדוק כיצד מזהה הארבה את הים ויודע להימנע מלעוף מעליו. המחקר התמקד ביכולת החגבים להבחין באור מקוּטב. זוהי יכולת שבני אדם חסרים אותה אך היא קיימת בין השאר אצל דגים, חרקים ודיונונים. כמו כן ידוע כי ישנם חרקים כגון חגבים וחיפושיות מים המשתמשים ביכולת זו לזהות גופי מים.
את המחקר ערך ד"ר נדב ששר, הנחשב לאחד החוקרים המובילים בעולם בתחום ראייה מקוטבת יחד עם תלמידי המחקר שי סבח ונועה אהרוני. המחקר התפרסם באחרונה בכתב העת של
ה- Royal Societyוכן בדיווחים על חדשות מחקר שהופיעו באחרונה בכתבי העת Science
ו-Nature.
"כדי לבדוק האם הארבה מסוגל להבחין באור מקוטב בדקנו את תגובותיהם של פרטים שנקשרו על-ידי מיתרים דקים", אומר ד"ר נדב ששר. "באמצעות חשיפת הארבה למשטחים שונים בעלי החזרי קיטוב שונה הוכחנו כי פרטי ארבה בודדים נמנעים מלעוף מעל משטחים המחזירים אור מקוטב (כדוגמת מראות ופלסטיק) ופונים לעוף לכיוון אחר.
"הים כידוע מחזיר אור מקוטב הרבה יותר מאשר היבשה וכך ניתן להפריד בין השניים. כאשר ניתנה לפרטי הארבה האפשרות לבחור בין משטח המחזיר אור מפוזר לבין משטח המחזיר אור מקוטב, הם הראו העדפה ברורה לעוף מעל משטח המחזיר אור מפוזר".
תוצאות אלו מרמזות על יכולתו של ארבה המדבר להבחין באור מקוטב המוחזר ממקווי מים, לכל הפחות, כאשר הוא עף בגובה נמוך ועל ידי כך להימנע מלחלוף מעל אזורים מסוכנים אלו שבהם אינו יכול לנחות ולנוח.
על חשיבות הממצאים אומר ד"ר ששר כי ניתן יהיה להשתמש בתכונה זו של הארבה כדי לפתח חומרים מתאימים שיסיטו את הארבה מלעוף ולנחות באזורים שבהם גידולים חקלאיים.
תצפית זו עוררה חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת לבדוק כיצד מזהה הארבה את הים ויודע להימנע מלעוף מעליו. המחקר התמקד ביכולת החגבים להבחין באור מקוּטב. זוהי יכולת שבני אדם חסרים אותה אך היא קיימת בין השאר אצל דגים, חרקים ודיונונים. כמו כן ידוע כי ישנם חרקים כגון חגבים וחיפושיות מים המשתמשים ביכולת זו לזהות גופי מים.
את המחקר ערך ד"ר נדב ששר, הנחשב לאחד החוקרים המובילים בעולם בתחום ראייה מקוטבת יחד עם תלמידי המחקר שי סבח ונועה אהרוני. המחקר התפרסם באחרונה בכתב העת של
ה- Royal Societyוכן בדיווחים על חדשות מחקר שהופיעו באחרונה בכתבי העת Science
ו-Nature.
"כדי לבדוק האם הארבה מסוגל להבחין באור מקוטב בדקנו את תגובותיהם של פרטים שנקשרו על-ידי מיתרים דקים", אומר ד"ר נדב ששר. "באמצעות חשיפת הארבה למשטחים שונים בעלי החזרי קיטוב שונה הוכחנו כי פרטי ארבה בודדים נמנעים מלעוף מעל משטחים המחזירים אור מקוטב (כדוגמת מראות ופלסטיק) ופונים לעוף לכיוון אחר.
"הים כידוע מחזיר אור מקוטב הרבה יותר מאשר היבשה וכך ניתן להפריד בין השניים. כאשר ניתנה לפרטי הארבה האפשרות לבחור בין משטח המחזיר אור מפוזר לבין משטח המחזיר אור מקוטב, הם הראו העדפה ברורה לעוף מעל משטח המחזיר אור מפוזר".
תוצאות אלו מרמזות על יכולתו של ארבה המדבר להבחין באור מקוטב המוחזר ממקווי מים, לכל הפחות, כאשר הוא עף בגובה נמוך ועל ידי כך להימנע מלחלוף מעל אזורים מסוכנים אלו שבהם אינו יכול לנחות ולנוח.
על חשיבות הממצאים אומר ד"ר ששר כי ניתן יהיה להשתמש בתכונה זו של הארבה כדי לפתח חומרים מתאימים שיסיטו את הארבה מלעוף ולנחות באזורים שבהם גידולים חקלאיים.