אבי פרחן, האיש שהיה לסמלו של אלי סיני, חלק עם עוזי ברוך ביומן הצהריים של ערוץ 7, את תחושותיו לנוכח עקירתו השניה לאחר שנעקר בראשונה מחבל ימית ובימים אלה נעקר מאלי סיני כאחרון התושבים במקום.
"יצאנו שלושה דורות של עקורים, אני ואשתי, בני, ונכדי שנולד באלי סיני, כשעלינו דגל הלאום שנעקר מסיני ושהיה בביתם. פקדנו את נקודת הזיכרון לחללים ולמתיישבים שנהרגו על הגנת המקום. יצאנו למחסום ארז כשאני קורא בפני צוערי קורס קצינים את שירו של אהוד מנור 'אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת', אמרתי להם שאדמתי, אדמתנו בוערת כשברקע נשמע קול הבולדוזרים. 'לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה. לא אוותר לה' פניה שונו, והפנים שהיו פעם התיישבות, אידיאל ורעיון הפכו לכסף, וריק".
פרחן מזהיר, כאישי בטחון ידועים אחרים מפני האפשרות שעקירת ישובי צפון השומרון תהווה בסיס ותקדים לעקירת גוש עציון, אריאל, מעלה אדומים וכו'.
"אילו ההנהגה, בראשות ראשי מועצת יש"ע היו משדרים מסר שאנחנו לא זזים מכאן לא ניתן היה להזיז אותנו. הם ניהלו מאבק על הבית אבל במקביל ניהלו משא ומתן מקביל על גובה הפיצוי בוועדת הכספים ועל בית חלופי בפלמחים או בכל מקום אחר. אם הם לא היו נוהגים כפי שנהגו היה נופל על חיילינו הלם גירוש והם לא היו יכולים לבצע את המהלך".
באשר לו עצמו מציין פרחן שאת ביתו עזב כאשר ביתו עומד על תילו כשכל פרטיו על מקומם "כשהעצים מלבלבים, הדשא ירוק וכו'".
כעת מצוי פרחן בדרכו לירושלים ומזמין את הציבור להצטרף למחאת האוהלים שם כדי לקרוא להפלתה של הממשלה שלטעמו איבדה את זכות קיומה מבחינה ערכית.
את דבריו חותם פרחן כדרכו בעת האחרונה "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
"יצאנו שלושה דורות של עקורים, אני ואשתי, בני, ונכדי שנולד באלי סיני, כשעלינו דגל הלאום שנעקר מסיני ושהיה בביתם. פקדנו את נקודת הזיכרון לחללים ולמתיישבים שנהרגו על הגנת המקום. יצאנו למחסום ארז כשאני קורא בפני צוערי קורס קצינים את שירו של אהוד מנור 'אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת', אמרתי להם שאדמתי, אדמתנו בוערת כשברקע נשמע קול הבולדוזרים. 'לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה. לא אוותר לה' פניה שונו, והפנים שהיו פעם התיישבות, אידיאל ורעיון הפכו לכסף, וריק".
פרחן מזהיר, כאישי בטחון ידועים אחרים מפני האפשרות שעקירת ישובי צפון השומרון תהווה בסיס ותקדים לעקירת גוש עציון, אריאל, מעלה אדומים וכו'.
"אילו ההנהגה, בראשות ראשי מועצת יש"ע היו משדרים מסר שאנחנו לא זזים מכאן לא ניתן היה להזיז אותנו. הם ניהלו מאבק על הבית אבל במקביל ניהלו משא ומתן מקביל על גובה הפיצוי בוועדת הכספים ועל בית חלופי בפלמחים או בכל מקום אחר. אם הם לא היו נוהגים כפי שנהגו היה נופל על חיילינו הלם גירוש והם לא היו יכולים לבצע את המהלך".
באשר לו עצמו מציין פרחן שאת ביתו עזב כאשר ביתו עומד על תילו כשכל פרטיו על מקומם "כשהעצים מלבלבים, הדשא ירוק וכו'".
כעת מצוי פרחן בדרכו לירושלים ומזמין את הציבור להצטרף למחאת האוהלים שם כדי לקרוא להפלתה של הממשלה שלטעמו איבדה את זכות קיומה מבחינה ערכית.
את דבריו חותם פרחן כדרכו בעת האחרונה "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".