מדובר בכל בתי הכנסת שבגוש קטיף מלבד שניים, בתל קטיפא ובשליו, שהם במבנים יבילים וניתן להעתיקם. כך מוסרת כתבתנו רותי אברהם. בג"ץ קבע שלגבי שני בתי כנסת נוספים, בבדולח ובית הכנסת התימני בנוה דקלים, יש לבדוק אם ניתן להעתיקם בשלמותם או לפחות להעתיק חלקים גדולים מהם.
בפסק הדין שניתן בהרכב של השופטים רובינשטיין בייניש ולוי, מובאות דעותיהם ההלכתיות של הרבנים הראשיים לשעבר הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב בקשי דורון, הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון הרב הראשי הרב עמר, דיין ביה"ד הגדול לשעבר הרב זלמן נחמיה גודלברג, רב העיר קרית ארבע הרב ליאור, והרב שאול קצין רבה הראשי של העדה הספרדית בניו יורק.
מרביתם סברו כי יש להשאיר את בתי הכנסת על תילם ולא להחריבם ולדאוג לשמירה בינלאומית עבורם. הרב זלמן נחמיה גודלברג ציין כי עדיף השמירה בינלאומית 'עד עת שלום' "ובשאר בתי כנסת שלא יישמרו על המפנים להתחייב למתן תמורתם לשם הקמת בתי כנסת חדשים. ומה שניתן להעביר מתוכם - יש לעשות כן, זאת אף שהקרקע שגם לה קדושה לא ניתן להעביר".
רב העיר קרית ארבע הרב ליאור ראה אף הוא כעדיפות ראשונה שמירה בידי כוחות בינלאומיים. הוא הצביע על "ההשפעה הקשה בעולם כך שממשלת ישראל הרסה בתי כנסת". הרב שאול קצין רבה הראשי של העדה הספרדית בניו יורק ציין את "איסור הפגיעה בבתי הכנסת ובמיוחד בארץ ישראל, ואם יהודים מחריבים בתי כנסת, כיצד אפשר לבקש שלא לעשות כן מלא יהודים במקומות שונים בעולם".
אך השופט רובינשטיין דחה אפשרות זו וכתב כי מדובר בפתרון שאינו מעשי כיון שהפלשתינים לא הוכיחו את עצמם בשמירה על הסכמים ולכן קיים חשש כי ייגרם לבתי הכנסת "החרבים והנטושים" חילול ה'. "הנסיון המצטבר בכגון ענייננו ובשמירת הסכמים באשר לו אינו מעודד, ולא רק בסערת מלחמה על מוראותיה ותוצאותיה – לא הנסיון שעליו הצביעו המשיבים במקומות אחרים, כמו הפרת ההסכם לגבי קבר יוסף וגם לא נסיבות היחסים הקיימים לפי שעה, ואף המצב המצער לאורך השנים באשר לשמירת חוק וסדר על ידי גורם מרכזי ברשות הפלשתינית, גם אם מובעת עתה תקווה לשינוי".
השופט לוי פסק בדעת מיעוט באופן שונה. הוא מתח ביקורת על ממשלת ישראל שהיתה צריכה לדעתו לבדוק עם הרש"פ אפשרות למציאת פתרון שימנע את הריסת בתי הכנסת. "מי אם לא ממשלת ישראל היתה צריכה למצות כל דרך אפשרית כדי למנוע את ההריסה...אם יש ממש במטרה המוצהרת של אלה שיזמו את תהליך הפינוי החד צדדי ליצור אקלים חדש שעשוי להוביל לתחילתו של תהליך מדיני שיאפשר לשני העמים לחיות בשלום ובשכנות טובה – הרי השמירה על מקומות קדושים צריכה להיות גם עניינה המובהק של הרש"פ, הן משום עיקרן ההדדיות ביחסים בין שתי ישויות מדיניות והן משום שאין כמו התחייבות ברוח זו כדי להבהיר שפניה לשלום"
הוא הוסיף כי בני העם היהודי היו רשאים לדרוש כי ישמרו על בתי הכנסת בגוש קטיף "ולא רק משום קדושתם, אלא גם כדי להזכיר עד דור אחרון את הקורבן שהקריבה מדינת ישראל רק משנדמה היה כי מבליח זיק של תקווה להסדר מדיני באזורנו".
בפסק הדין שניתן בהרכב של השופטים רובינשטיין בייניש ולוי, מובאות דעותיהם ההלכתיות של הרבנים הראשיים לשעבר הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב בקשי דורון, הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון הרב הראשי הרב עמר, דיין ביה"ד הגדול לשעבר הרב זלמן נחמיה גודלברג, רב העיר קרית ארבע הרב ליאור, והרב שאול קצין רבה הראשי של העדה הספרדית בניו יורק.
מרביתם סברו כי יש להשאיר את בתי הכנסת על תילם ולא להחריבם ולדאוג לשמירה בינלאומית עבורם. הרב זלמן נחמיה גודלברג ציין כי עדיף השמירה בינלאומית 'עד עת שלום' "ובשאר בתי כנסת שלא יישמרו על המפנים להתחייב למתן תמורתם לשם הקמת בתי כנסת חדשים. ומה שניתן להעביר מתוכם - יש לעשות כן, זאת אף שהקרקע שגם לה קדושה לא ניתן להעביר".
רב העיר קרית ארבע הרב ליאור ראה אף הוא כעדיפות ראשונה שמירה בידי כוחות בינלאומיים. הוא הצביע על "ההשפעה הקשה בעולם כך שממשלת ישראל הרסה בתי כנסת". הרב שאול קצין רבה הראשי של העדה הספרדית בניו יורק ציין את "איסור הפגיעה בבתי הכנסת ובמיוחד בארץ ישראל, ואם יהודים מחריבים בתי כנסת, כיצד אפשר לבקש שלא לעשות כן מלא יהודים במקומות שונים בעולם".
אך השופט רובינשטיין דחה אפשרות זו וכתב כי מדובר בפתרון שאינו מעשי כיון שהפלשתינים לא הוכיחו את עצמם בשמירה על הסכמים ולכן קיים חשש כי ייגרם לבתי הכנסת "החרבים והנטושים" חילול ה'. "הנסיון המצטבר בכגון ענייננו ובשמירת הסכמים באשר לו אינו מעודד, ולא רק בסערת מלחמה על מוראותיה ותוצאותיה – לא הנסיון שעליו הצביעו המשיבים במקומות אחרים, כמו הפרת ההסכם לגבי קבר יוסף וגם לא נסיבות היחסים הקיימים לפי שעה, ואף המצב המצער לאורך השנים באשר לשמירת חוק וסדר על ידי גורם מרכזי ברשות הפלשתינית, גם אם מובעת עתה תקווה לשינוי".
השופט לוי פסק בדעת מיעוט באופן שונה. הוא מתח ביקורת על ממשלת ישראל שהיתה צריכה לדעתו לבדוק עם הרש"פ אפשרות למציאת פתרון שימנע את הריסת בתי הכנסת. "מי אם לא ממשלת ישראל היתה צריכה למצות כל דרך אפשרית כדי למנוע את ההריסה...אם יש ממש במטרה המוצהרת של אלה שיזמו את תהליך הפינוי החד צדדי ליצור אקלים חדש שעשוי להוביל לתחילתו של תהליך מדיני שיאפשר לשני העמים לחיות בשלום ובשכנות טובה – הרי השמירה על מקומות קדושים צריכה להיות גם עניינה המובהק של הרש"פ, הן משום עיקרן ההדדיות ביחסים בין שתי ישויות מדיניות והן משום שאין כמו התחייבות ברוח זו כדי להבהיר שפניה לשלום"
הוא הוסיף כי בני העם היהודי היו רשאים לדרוש כי ישמרו על בתי הכנסת בגוש קטיף "ולא רק משום קדושתם, אלא גם כדי להזכיר עד דור אחרון את הקורבן שהקריבה מדינת ישראל רק משנדמה היה כי מבליח זיק של תקווה להסדר מדיני באזורנו".