במהלך היום יועתקו מבית העלמין בגוש קטיף לבתי העלמין בניצן ובהר הרצל. קבריהם שלושה חללי צה"ל: רס"ל יוחנן הילברג ז"ל , סמ"ר ישראל לוטטי ז"ל, רב"ט אלקנה גובי ז"ל.
במהלך היום יועתקו מבית העלמין בגוש קטיף לבתי העלמין בניצן ובהר הרצל. קבריהם שלושה חללי צה"ל:
רס"ל יוחנן הילברג ז"ל , סמ"ר ישראל לוטטי ז"ל, רב"ט אלקנה גובי ז"ל. כתבנו קובי פינקלר מביא את סיפורם האישי של הנופלים בקרב אשר היום תערך להם הלוויה שניה.
רס"ל יוחנן הילברג ז"ל נולד בקיבוץ עלומים שבנגב:
יוחנן בן שני להוריו, שעלו מארצות-הברית שנתיים לפני היוולדו, במטרה להקים משפחה בארץ ולחנך את ילדיהם על ערכי היהדות והציונות. כשהיה יוחנן בן שנה עברה המשפחה לקרית ארבע וארבע שנים לאחר-מכן התיישבה במושב נצר חזני, שבדרום רצועת עזה. בשנתו הראשונה סבל יוחנן מבעיות בריאות בקיבתו, אך עד גיל שלוש התגבר על בעיותיו אלה והפך לילד מלא חיים ושובב.כאשר הגיעה המשפחה לנצר חזני, פגש יוחנן לראשונה בים. זאת היתה אהבה ממבט ראשון ומאז כל קיץ ובכל הזדמנות מיהר יוחנן, שחש במים כדג, לים. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי קטיף שבגוש קטיף, שם למד עד כיתה ח' ולאחר-מכן המשיך בלימודיו בישיבה נאות אור עציון שבמרכז שפירא, בה למד בתנאי פנימייה וחזר הביתה כל שבת שנייה.
בישיבה התיכונית למד במגמה הביולוגית וכראוי לאוהב טבע ואדמת הארץ, עשה בישיבה את הביוטופ שלו על שיטה חקלאית ייחודית לרצועת עזה, שנקראת "מואסי". לאחר עבודת לימודיו בתיכון הלך יוחנן ללמוד שנה במכינה הקדם-צבאית בבית יתיר. שם למד ניווט וקריאת מפות. במהלך שנות לימודיו הדריך בתנועת בני עקיבא והרבה לטייל בארץ, וכך למד להכיר את מסלולי הטיול היפים והמעניינים ביותר. נוספו ליוחנן ארבעה אחים ושלוש אחיות. יוחנן אסף חברים רבים, מהמושב ומהמוסדות שלמד בהם. חברים אלה רחשו לו אהבה וכבוד רב.
יוחנן ראה את העזרה לזולת, כדבר מובן מאליו. טוב ליבו, לשלומו של אדם התכוון לדעת, בכנות. תמיד היה נכון להאזין מתוך תשומת לב כאשר שאל לתת מעצמו ולעזור כמה שנדרש, מתוך רצונו הטוב. הוא הקרין שקט פנימי, שהיו גלומים בו נחישות וכוח רצון.
בעת שהתגייס לצה"ל, קיבל יוחנן זימונים ליחידות שונות, אך אהבת הים הניעה אותו לנסות את הגיבוש לשייטת. באוגוסט 1993 התגייס יוחנן לצה"ל.
לאורך כל חודשי ההכשרה נחשב יוחנן לחניך מצטיין על-ידי מפקדיו כוח רצונו בשל המשמעת והשקט הפנימיים שלו, חייכנותו וטוב ליבו, שצויין בספר סוף הקורס . כאשר החל יוחנן להדריך, דמות המפקד שהתווה היתה דמות להערצה בעיני חניכיו. לא בגלל כוח שהפגין, אלא בשל סבלנותו ורגישותו. מפקד השייטת: "רבים מבני הנוער פונים עם גיוסם ומבקשים להתנדב לשייטת. הטובים שבהם מתחילים את מסלול ההכשרה. מעטים מהם מסיימים את המסלול הקשה. מאותה קבוצת איכות של לוחמי השייטת, יוחנן היה מהטובים שבטובים. הוא היה הטוב שבטובים, משום שהאמין קצת יותר מכולם. האמין בכל לבו ובכל מאודו בצדקת ההגשמה הציונית אותה יישמה משפחתו. את אותה אמונה חסרת המרכאות של הגנה על המדינה ותושביה הוא ינק עם חלב אמו ועם סיפורי אביו על שירותו במרינס ושמירה בוויאטנם. הגשמת הציונות ומורשת הקרב הפרטית שהביא מהבית, יצר תמהיל ייחודי של השילוב בעל יכולת אישית נדירה של מקצוענות, חריצות וחברות ללא סייג. במהלך שירותו פגש יוחנן בחברתו חן, איתה הרבה לבלות את חופשותיו במפגשים ומהשהות בצבא שלח לה מכתבים ובהם סיפורי חוויות וגעגועים. לאחר השחרור חלם יוחנן להמשיך ולטייל בארץ וברחבי העולם.ביום ג' באלול תשנ"ז - נפל רס"ל יוחנן בקרב בלבנון כאשר הוא ועוד אחד-עשר לוחמים, ביום ג' באלול חיילי השייטת נפגעו ממטען צד בדרכם לפעילות מבצעית. כמעט בן עשרים-ושלוש היה במותו.
יוחנן נטמן בבית-העלמין בגוש קטיף.
סמ"ר יוחנן הילברג ז"ל השאיר אחריו את הוריו, את אחיו ואחיותיו, מאיר, חנה, שפרה, נטע וצבי ואת גוש קטיף.משפחתו בגוש קטיף יצרה מסורת של מירוץ לפיד מדי חג חנוכה על שם יוחנן.
סמ"ר ישראל לוטטי ז"ל:
בן רחל ואלי. נולד בנתיבות. אח לאבי, ארנית, שני, שיראל ודניאל. בהיותו בן 7 עבר להתגורר עם משפחתו ביישוב נווה דקלים שבגוש קטיף.
למד בבית-הספר היסודי ובחטיבת-הביניים "נאות קטיף". הוא עשה את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית בכפר מימון. בשעותיו הפנויות התנדב במד"א בנתיבות. ישראל היה מתנדב מסור, שתמיד ביקש לעזור ואף נהג לבלות את חופשותיו בהתנדבות ב'מוקד ביטחון חוף עזה'.
עם תום לימודיו בישיבה,התגייס ישראל לצה"ל, ל"גבעתי". הסיבה העיקרית לכך היתה שרצה לשמור על ביתו, שהרי חטיבת "גבעתי" יושבת ברצועת עזה, שם התגורר.
כ-10 ימים לפני נפילתו, עבר ישראל תאונה במסגרת פעילותו הצבאית וסבל מכאבים איומים. הוא סירב לקבל חופשת מחלה משום שידע שמשמעות הדבר היא שחייל אחר יצטרך להישאר בבסיס במקומו. ישראל היה מוכן למסור את נפשו לזולת, לעם ולארץ- ישראל. כל חייו היו מושתתים על עזרה לזולת וגמילות חסדים.
ישראל היה אהוב על כולם, הסתדר עם כולם, אהב שלום והשכין שלום ותמיד שימש אוזן קשבת לחבריו. ביום ח' בתשרי תשס"ה 23.9.2004)), לאחר שנה ועשרה חודשים של שירות מסור, נפל סמ"ר ישראל לוטטי בקרב במוצב מורג והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בגוש קטיף. הותיר אחריו הורים, אח, שלוש אחיות, גיס - אמנון ואחיינית - שי, שמלאו לה חודש ימים.
אלי, אביו של ישראל, כותב עליו: "אנחנו חושבים שהצוואה שישראל ז"ל השאיר לנו ולאומה ככלל היא נתינה, גמילות חסדים ואהבת ארץ הקודש. אלה הם שלושת הדברים שאיפיינו אותו".
לזיכרו של ישראל ניטעה חלקת יער ביער מיתר מטעם מנהל מד"א נגב, יהודה שושן, בשיתוף קק"ל מחוז דרום, בנטיעות ט"ו בשבט תשס"ה.
רב"ט אלקנה גובי ז"ל:
ילד רביעי להוריו, אח לאושרת, יצחק, בועז, אלעד, דורית ודוד.ילד יפה עם שיער זהב גולש ועיניים כחולות, גדולות ומאוד-מאוד עליזות.
עד גיל שנתיים גדל בכפר אחים, אז עברה המשפחה לנווה דקלים שבגוש קטיף, שהיה עדיין בשלבי הקמה. "בלא חשמל, מים זורמים, שבילים או כבישים," מספרים ההורים, "התרוצץ אלקנה יחף בחולות הזהובים כצבע שערו והתחבר אל המקום דרך רגליו היחפות... ככל שגדל. כך גם התחזק הילד וחווה את כל שלבי התפתחות המקום. " אלקנה היה ילד מלא רוח חיים, תמיד מתרוצץ לחפש תעסוקה לעצמו ותמיד מוקף חברים רבים.
אלקנה החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'נאות קטיף', תלמיד מצטיין שלא היסס לדרוש ממוריו לספק לו אתגרים חדשים, שידרשו ממנו מאמץ. אלקנה למד ארבע שנים תיכון בישיבת "שעלבים" במגמה הביולוגית, ובחר בענף הכוורות כתחום התמחות. גם בתיכון בלט אלקנה בהצטיינותו ובהיותו מנהיג את התחום,שלו, מחזור כ"ה, וזאת כבר משבת גיבוש שנערכה בפתיחת הלימודים. גיבוש המחזור הכנת פעילויות ומבצעים מקוריים היו בראש מעייניו כל השנים. בתום הלימודים כתבו עליו ש"כבוד המחזור זורם בעורקיו". נוכחותו וההילה שהקרין סביבו היתה ממשית.התכונות הטובות נוכח חוש ההומור שלו, היו מרשימים וסוחפים במיוחד. 'יד ימינו של אביו' היה לכל דבר ועניין, סיוד פה, מדף שם, ידיו של אלקנה מהירים, והכל בשקט ובדייקנות מדהימה, שהיו חותמו האישי בכל דבר שנגע בו. תיקונים אהב לקרוא מכל הבא ליד, בלי לפספס אף מלה כתובה. בילדותו הקדיש אלקנה מאוד שנים ללימוד נגינה באקורדיון. בגיל מאוחר יותר החל לשחק כדורסל, והיה מספר בקבוצת הכדורסל ביישובו. הוא אף קיבל תעודת הוקרה על תרומתו הרבה מהבולטים בקבוצה. אלקנה היה חניך, ובהמשך מדריך, בתנועת 'בני עקיבא', בשבט 'עמיצור' בתקופת לימודיו "במשך שנתיים וחצי נתת לנו מעצמך," סיפרו חניכיו, "את המסירות שלך, בנווה דקלים. המידות שלך, הערכיות שלך. ספגנו ממך את כל התמיכה, האהבה, את כל היסודות החשובים שניסית להעביר לנו. לאחר לימודיו התיכוניים החליט אלקנה להמשיך למסלול של ישיבת-הסדר ובחר בישיבה בתום לימודיו ולא סתם בחר ללמוד בעיירת פיתוח (שדרות). לימודיו התערה בקרב התושבים, ועד מהרה נוצר קשר חזק. בין היתר, התבטא בתחילה בקניות שערך בבקרים, לפני הלימודים, למבוגרים נזקקים, או בעירוב היישוב. בנוסף, יחד עם חבר, הקים אלקנה בישיבה מוסד שהיה הגמ"ח (גמילות חסדים) 'ובלכתך בדרך'. אהב מאוד את הישיבה, הלימודים והאווירה הטובה שבה.
בכל בוקר לאחר תפילת שחרית היה אוסף את כל הספרים בבית המדרש ומסדרם בספרייה.
לאחר כשנה וחצי בישיבה, התגייס אלקנה לצה"ל. בחר במסלול הכשרה והוצב, לקראת סוף שנת 2001, כתצפיתן ביחידת דובדבן באיו"ש. אלקנה השקיע את כל כוחו ומרצו בצבא, והותיר את רשמו על כל מי שפגשו. הוא אהב את הפעילות בפלוגה המבצעית, ועל אף היותו חייל צעיר רכש מהר מאוד את אמונם וחיבתם של המפקדים והחיילים. בתקופה האחרונה עמד אלקנה על פרשת דרכים - לצאת לקורס פיקודי כהמלצת מפקדיו, או לחזור בחייו לישיבה ללא עיכובים מיד בתום תקופת שירות החובה.
באדר תשס"ב נפל אלקנה בעת מילוי תפקידו. לאחר מותו הוענק לו ביום כ"ו ציון לשבח על יוזמה,קור רוח, נחישות על-ידי אלוף פיקוד הדרום, האלוף דורון אלמוג, בצל"ש מתואר האירוע:
"בהיות אלקנה בחופשה, ובזמן נסיעה על ציר כיסופים הוא זיהה מחבל אשר פתח באש לעבר מכוניות אזרחיות בחולפן על הציר. עם שניעצר את רכבו בצד הדרך, תפס עמדה ופתח באש לעבר המחבל שברח.
כוח הכוננות אשר הבחין באלקנה כשהוא שוכב ויורה בלבוש אזרחי, החשיבהו בשוגג למחבל,ודרסהו למוות. אלקנה בפעולתו מהווה דוגמה ומופת לחייל לוחם ולאזרח כאחד, באחריות, בנחישות ובאומץ הלב שהפגין, ובאופן טראגי שילם על כך בחייו. "בן עשרים-ואחת היה אלקנה במותו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט.
רב"ט אלקנה גובי ז"ל הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנווה דקלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות וארבעה אחים.
היום יתקיימו הלויותיהם של השלושה . סמ"ר ישראל לוטטי ז"ל יטמן בטקס קבורה מחדש בשעה 18:00 בבית העלמין ביישוב ניצן. רב סמל יוחנן הילברג ז"ל, יטמן בשעה 17:00 בבית העלמין החדש ביישוב ניצן. רב"ט אלקנה גובי ז"ל יטמן , בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
במהלך היום יועתקו מבית העלמין בגוש קטיף לבתי העלמין בניצן ובהר הרצל. קבריהם שלושה חללי צה"ל:
רס"ל יוחנן הילברג ז"ל , סמ"ר ישראל לוטטי ז"ל, רב"ט אלקנה גובי ז"ל. כתבנו קובי פינקלר מביא את סיפורם האישי של הנופלים בקרב אשר היום תערך להם הלוויה שניה.
רס"ל יוחנן הילברג ז"ל נולד בקיבוץ עלומים שבנגב:
יוחנן בן שני להוריו, שעלו מארצות-הברית שנתיים לפני היוולדו, במטרה להקים משפחה בארץ ולחנך את ילדיהם על ערכי היהדות והציונות. כשהיה יוחנן בן שנה עברה המשפחה לקרית ארבע וארבע שנים לאחר-מכן התיישבה במושב נצר חזני, שבדרום רצועת עזה. בשנתו הראשונה סבל יוחנן מבעיות בריאות בקיבתו, אך עד גיל שלוש התגבר על בעיותיו אלה והפך לילד מלא חיים ושובב.כאשר הגיעה המשפחה לנצר חזני, פגש יוחנן לראשונה בים. זאת היתה אהבה ממבט ראשון ומאז כל קיץ ובכל הזדמנות מיהר יוחנן, שחש במים כדג, לים. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי קטיף שבגוש קטיף, שם למד עד כיתה ח' ולאחר-מכן המשיך בלימודיו בישיבה נאות אור עציון שבמרכז שפירא, בה למד בתנאי פנימייה וחזר הביתה כל שבת שנייה.
בישיבה התיכונית למד במגמה הביולוגית וכראוי לאוהב טבע ואדמת הארץ, עשה בישיבה את הביוטופ שלו על שיטה חקלאית ייחודית לרצועת עזה, שנקראת "מואסי". לאחר עבודת לימודיו בתיכון הלך יוחנן ללמוד שנה במכינה הקדם-צבאית בבית יתיר. שם למד ניווט וקריאת מפות. במהלך שנות לימודיו הדריך בתנועת בני עקיבא והרבה לטייל בארץ, וכך למד להכיר את מסלולי הטיול היפים והמעניינים ביותר. נוספו ליוחנן ארבעה אחים ושלוש אחיות. יוחנן אסף חברים רבים, מהמושב ומהמוסדות שלמד בהם. חברים אלה רחשו לו אהבה וכבוד רב.
יוחנן ראה את העזרה לזולת, כדבר מובן מאליו. טוב ליבו, לשלומו של אדם התכוון לדעת, בכנות. תמיד היה נכון להאזין מתוך תשומת לב כאשר שאל לתת מעצמו ולעזור כמה שנדרש, מתוך רצונו הטוב. הוא הקרין שקט פנימי, שהיו גלומים בו נחישות וכוח רצון.
בעת שהתגייס לצה"ל, קיבל יוחנן זימונים ליחידות שונות, אך אהבת הים הניעה אותו לנסות את הגיבוש לשייטת. באוגוסט 1993 התגייס יוחנן לצה"ל.
לאורך כל חודשי ההכשרה נחשב יוחנן לחניך מצטיין על-ידי מפקדיו כוח רצונו בשל המשמעת והשקט הפנימיים שלו, חייכנותו וטוב ליבו, שצויין בספר סוף הקורס . כאשר החל יוחנן להדריך, דמות המפקד שהתווה היתה דמות להערצה בעיני חניכיו. לא בגלל כוח שהפגין, אלא בשל סבלנותו ורגישותו. מפקד השייטת: "רבים מבני הנוער פונים עם גיוסם ומבקשים להתנדב לשייטת. הטובים שבהם מתחילים את מסלול ההכשרה. מעטים מהם מסיימים את המסלול הקשה. מאותה קבוצת איכות של לוחמי השייטת, יוחנן היה מהטובים שבטובים. הוא היה הטוב שבטובים, משום שהאמין קצת יותר מכולם. האמין בכל לבו ובכל מאודו בצדקת ההגשמה הציונית אותה יישמה משפחתו. את אותה אמונה חסרת המרכאות של הגנה על המדינה ותושביה הוא ינק עם חלב אמו ועם סיפורי אביו על שירותו במרינס ושמירה בוויאטנם. הגשמת הציונות ומורשת הקרב הפרטית שהביא מהבית, יצר תמהיל ייחודי של השילוב בעל יכולת אישית נדירה של מקצוענות, חריצות וחברות ללא סייג. במהלך שירותו פגש יוחנן בחברתו חן, איתה הרבה לבלות את חופשותיו במפגשים ומהשהות בצבא שלח לה מכתבים ובהם סיפורי חוויות וגעגועים. לאחר השחרור חלם יוחנן להמשיך ולטייל בארץ וברחבי העולם.ביום ג' באלול תשנ"ז - נפל רס"ל יוחנן בקרב בלבנון כאשר הוא ועוד אחד-עשר לוחמים, ביום ג' באלול חיילי השייטת נפגעו ממטען צד בדרכם לפעילות מבצעית. כמעט בן עשרים-ושלוש היה במותו.
יוחנן נטמן בבית-העלמין בגוש קטיף.
סמ"ר יוחנן הילברג ז"ל השאיר אחריו את הוריו, את אחיו ואחיותיו, מאיר, חנה, שפרה, נטע וצבי ואת גוש קטיף.משפחתו בגוש קטיף יצרה מסורת של מירוץ לפיד מדי חג חנוכה על שם יוחנן.
סמ"ר ישראל לוטטי ז"ל:
בן רחל ואלי. נולד בנתיבות. אח לאבי, ארנית, שני, שיראל ודניאל. בהיותו בן 7 עבר להתגורר עם משפחתו ביישוב נווה דקלים שבגוש קטיף.
למד בבית-הספר היסודי ובחטיבת-הביניים "נאות קטיף". הוא עשה את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית בכפר מימון. בשעותיו הפנויות התנדב במד"א בנתיבות. ישראל היה מתנדב מסור, שתמיד ביקש לעזור ואף נהג לבלות את חופשותיו בהתנדבות ב'מוקד ביטחון חוף עזה'.
עם תום לימודיו בישיבה,התגייס ישראל לצה"ל, ל"גבעתי". הסיבה העיקרית לכך היתה שרצה לשמור על ביתו, שהרי חטיבת "גבעתי" יושבת ברצועת עזה, שם התגורר.
כ-10 ימים לפני נפילתו, עבר ישראל תאונה במסגרת פעילותו הצבאית וסבל מכאבים איומים. הוא סירב לקבל חופשת מחלה משום שידע שמשמעות הדבר היא שחייל אחר יצטרך להישאר בבסיס במקומו. ישראל היה מוכן למסור את נפשו לזולת, לעם ולארץ- ישראל. כל חייו היו מושתתים על עזרה לזולת וגמילות חסדים.
ישראל היה אהוב על כולם, הסתדר עם כולם, אהב שלום והשכין שלום ותמיד שימש אוזן קשבת לחבריו. ביום ח' בתשרי תשס"ה 23.9.2004)), לאחר שנה ועשרה חודשים של שירות מסור, נפל סמ"ר ישראל לוטטי בקרב במוצב מורג והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בגוש קטיף. הותיר אחריו הורים, אח, שלוש אחיות, גיס - אמנון ואחיינית - שי, שמלאו לה חודש ימים.
אלי, אביו של ישראל, כותב עליו: "אנחנו חושבים שהצוואה שישראל ז"ל השאיר לנו ולאומה ככלל היא נתינה, גמילות חסדים ואהבת ארץ הקודש. אלה הם שלושת הדברים שאיפיינו אותו".
לזיכרו של ישראל ניטעה חלקת יער ביער מיתר מטעם מנהל מד"א נגב, יהודה שושן, בשיתוף קק"ל מחוז דרום, בנטיעות ט"ו בשבט תשס"ה.
רב"ט אלקנה גובי ז"ל:
ילד רביעי להוריו, אח לאושרת, יצחק, בועז, אלעד, דורית ודוד.ילד יפה עם שיער זהב גולש ועיניים כחולות, גדולות ומאוד-מאוד עליזות.
עד גיל שנתיים גדל בכפר אחים, אז עברה המשפחה לנווה דקלים שבגוש קטיף, שהיה עדיין בשלבי הקמה. "בלא חשמל, מים זורמים, שבילים או כבישים," מספרים ההורים, "התרוצץ אלקנה יחף בחולות הזהובים כצבע שערו והתחבר אל המקום דרך רגליו היחפות... ככל שגדל. כך גם התחזק הילד וחווה את כל שלבי התפתחות המקום. " אלקנה היה ילד מלא רוח חיים, תמיד מתרוצץ לחפש תעסוקה לעצמו ותמיד מוקף חברים רבים.
אלקנה החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'נאות קטיף', תלמיד מצטיין שלא היסס לדרוש ממוריו לספק לו אתגרים חדשים, שידרשו ממנו מאמץ. אלקנה למד ארבע שנים תיכון בישיבת "שעלבים" במגמה הביולוגית, ובחר בענף הכוורות כתחום התמחות. גם בתיכון בלט אלקנה בהצטיינותו ובהיותו מנהיג את התחום,שלו, מחזור כ"ה, וזאת כבר משבת גיבוש שנערכה בפתיחת הלימודים. גיבוש המחזור הכנת פעילויות ומבצעים מקוריים היו בראש מעייניו כל השנים. בתום הלימודים כתבו עליו ש"כבוד המחזור זורם בעורקיו". נוכחותו וההילה שהקרין סביבו היתה ממשית.התכונות הטובות נוכח חוש ההומור שלו, היו מרשימים וסוחפים במיוחד. 'יד ימינו של אביו' היה לכל דבר ועניין, סיוד פה, מדף שם, ידיו של אלקנה מהירים, והכל בשקט ובדייקנות מדהימה, שהיו חותמו האישי בכל דבר שנגע בו. תיקונים אהב לקרוא מכל הבא ליד, בלי לפספס אף מלה כתובה. בילדותו הקדיש אלקנה מאוד שנים ללימוד נגינה באקורדיון. בגיל מאוחר יותר החל לשחק כדורסל, והיה מספר בקבוצת הכדורסל ביישובו. הוא אף קיבל תעודת הוקרה על תרומתו הרבה מהבולטים בקבוצה. אלקנה היה חניך, ובהמשך מדריך, בתנועת 'בני עקיבא', בשבט 'עמיצור' בתקופת לימודיו "במשך שנתיים וחצי נתת לנו מעצמך," סיפרו חניכיו, "את המסירות שלך, בנווה דקלים. המידות שלך, הערכיות שלך. ספגנו ממך את כל התמיכה, האהבה, את כל היסודות החשובים שניסית להעביר לנו. לאחר לימודיו התיכוניים החליט אלקנה להמשיך למסלול של ישיבת-הסדר ובחר בישיבה בתום לימודיו ולא סתם בחר ללמוד בעיירת פיתוח (שדרות). לימודיו התערה בקרב התושבים, ועד מהרה נוצר קשר חזק. בין היתר, התבטא בתחילה בקניות שערך בבקרים, לפני הלימודים, למבוגרים נזקקים, או בעירוב היישוב. בנוסף, יחד עם חבר, הקים אלקנה בישיבה מוסד שהיה הגמ"ח (גמילות חסדים) 'ובלכתך בדרך'. אהב מאוד את הישיבה, הלימודים והאווירה הטובה שבה.
בכל בוקר לאחר תפילת שחרית היה אוסף את כל הספרים בבית המדרש ומסדרם בספרייה.
לאחר כשנה וחצי בישיבה, התגייס אלקנה לצה"ל. בחר במסלול הכשרה והוצב, לקראת סוף שנת 2001, כתצפיתן ביחידת דובדבן באיו"ש. אלקנה השקיע את כל כוחו ומרצו בצבא, והותיר את רשמו על כל מי שפגשו. הוא אהב את הפעילות בפלוגה המבצעית, ועל אף היותו חייל צעיר רכש מהר מאוד את אמונם וחיבתם של המפקדים והחיילים. בתקופה האחרונה עמד אלקנה על פרשת דרכים - לצאת לקורס פיקודי כהמלצת מפקדיו, או לחזור בחייו לישיבה ללא עיכובים מיד בתום תקופת שירות החובה.
באדר תשס"ב נפל אלקנה בעת מילוי תפקידו. לאחר מותו הוענק לו ביום כ"ו ציון לשבח על יוזמה,קור רוח, נחישות על-ידי אלוף פיקוד הדרום, האלוף דורון אלמוג, בצל"ש מתואר האירוע:
"בהיות אלקנה בחופשה, ובזמן נסיעה על ציר כיסופים הוא זיהה מחבל אשר פתח באש לעבר מכוניות אזרחיות בחולפן על הציר. עם שניעצר את רכבו בצד הדרך, תפס עמדה ופתח באש לעבר המחבל שברח.
כוח הכוננות אשר הבחין באלקנה כשהוא שוכב ויורה בלבוש אזרחי, החשיבהו בשוגג למחבל,ודרסהו למוות. אלקנה בפעולתו מהווה דוגמה ומופת לחייל לוחם ולאזרח כאחד, באחריות, בנחישות ובאומץ הלב שהפגין, ובאופן טראגי שילם על כך בחייו. "בן עשרים-ואחת היה אלקנה במותו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט.
רב"ט אלקנה גובי ז"ל הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנווה דקלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות וארבעה אחים.
היום יתקיימו הלויותיהם של השלושה . סמ"ר ישראל לוטטי ז"ל יטמן בטקס קבורה מחדש בשעה 18:00 בבית העלמין ביישוב ניצן. רב סמל יוחנן הילברג ז"ל, יטמן בשעה 17:00 בבית העלמין החדש ביישוב ניצן. רב"ט אלקנה גובי ז"ל יטמן , בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.