אחר הצהרים אישרה הכנסת ברוב של 53 ח"כים את ההסכם המאפשר פרישת חיילים מצריים על ציר פילדלפי. ההסכם ייחתם מחר בטקס במצרים.
מוקדם יותר התריע יו"ר ועדת חוץ ובטחון ח"כ יובל שטייניץ מפני אובדן היתרון האסטרטגי של ישראל מול מצרים, אם אכן ייחתם ההסכם.
שטייניץ אמר לכתבתנו רותי אברהם כי בכך תאפשר ישראל במו ידיה כניסה תקדימית של צבא מצרים, 'הצבא הערבי הטוב ביותר', לגבולה, תוך התעלמות מהתעצמותו של צבא זה ומהעובדה שהוא עורך תרגילים המדמים עימות צבאי עם ישראל. כמו כן מכך שצבא זה מקיים תהליך כללי של העברת תשתיות לוגיסטיות לאזור תעלת סואץ. למעשה ישראל מנסה 'לתפור' את הבעיה הטקטית שיש לה עם ציר פילדלפי באמצעות 'השגחה' מצרית, ותמורת 'תשלום' מחיר אסטרטגי, אומר שטייניץ. "אם בהסכמי אוסלו נתנו ל'חתול' הפלשתיני לשמור על 'השמנת' ו'החתול' בסופו של דבר שרט אותנו, עכשיו נותנים ל'אריה' המצרי לשמור על 'השמנת' - לצבא הערבי החזק ביותר", מדגיש שטייניץ.
התכנית שהובאה בפני הכנסת היא "התכנית הקטנה" אומר שטייניץ. לדבריו כשרה"מ שרון הביא את
"התכנית הגדולה" בפני ועדת חו"ב, תכנית שכללה: פרישת 5 אלפים חיילים מצריים לאורך הגבול עד אילת וציודם בטילים במאות שריוניות ובמסוקים חמושים - התנגדו לה מרבית חברי הועדה, מלבד ח"כ יוסי שריד וח"כ עומרי שרון. יו"ר שינוי יוסף טומי לפיד אמר לרה"מ שרון כי לתכנית הגדולה אין סיכוי לקבל את אישורה של ועדת חו"ב והציע לו לצמצם את מספר הכוחות המצריים שיוצבו ולאפשר הצבתם רק על ציר פילדפי.
לשאלת כתבתנו אם בהסכם טמונים אלמנטים סודיים שטרם נחשפו לציבור אומר שטייניץ כי הוא מחוייב לשמירת סודיות ויחד עם זאת "יש חומר מודיעיני סודי".
הוא מציין כי ההתעקשות המצרית להציב חיילים באזור למרות שהסכמי השלום עם מצרים מאפשרים גם היום למנוע הברחות 'ולמרות זאת מצרים אינה מונעת הברחות', אומרת דרשני.
היחס למצרים לדבריו צריך להיות בבחינת 'כבדהו וחשדהו' שכן מצרים ממשיכה להיות מובילת ההסתה והמתקפות הבינלאומיות נגד ישראל, ובדיון שנערך לאחרונה באו"ם בועדה העוסקת במניעת הפצת נשק גרעיני בעולם הובילה מצרים תמיכה באירן וגינוי לישראל.
בנסיון למנוע את אישור ההסכם שיגר שטייניץ לקראת ההצבעה במליאה מכתב לחברי הכנסת ובו הוא תקף את תהליך קבלת ההחלטות על ההסכם. המכתב מצ"ב.
סימוכין:100811905
ירושלים,י"ז בתמוז, התשס"ה
24/07/2005
אל: חברי הכנסת
מאת: יו"ר ועדת החוץ והביטחון
לחברים שלום,
הנדון: פירוז סיני - תהליך קבלת החלטות (והדמיון לפרשת טננבאום)
1. בתאריך 3.5.05 החליטה ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים (בהעדרו של ח"כ לפיד) לחרוג ממנהגה ולשלוח מכתב בלתי מסווג לראש-הממשלה ולחברי הקבינט בעניין ההסכם להכנסת צבא מצרים לאזור המפורז בסיני (אזור C), בקרבת ציר פילדלפי. למותר לציין, שועדת המשנה אזרה עוז לחוות עמדתה רק לאחר ששמעה סקירות מקיפות וקיימה דיונים נוקבים בנושא. דרך אגב, הפעם הקודמת בה חרגה ועדת המשנה ממנהגה והתריעה בפני הממשלה והציבור באופן דומה הייתה לפני כשנתיים בפרשת אל"מ טננבאום, שעוד נחזור אליה בהמשך.
במכתבה הזהירה הוועדה, שגם הצבתם של 800 חיילים מצריים עם כ-40 שריוניות ומסוקים באזור C (במקום 5,000 החיילים ומאות השריוניות והנגמ"שים שעליהם דובר עם המצרים מלכתחילה) תהווה עדיין משום פריצה תקדימית בפירוז סיני; כן הפצירה הועדה בממשלה, שלא תתעלם בהחלטותיה מההקשר הכולל של הכוונות המצריות הברורות, להביא בעתיד לביטול פירוזו של חצי-האי סיני ולהשיב את צבאה לגבול ישראל.
2. למצער, הפציר המכתב בחברי הקבינט להכריע בעניין גורלי זה (בקודם להכרעת הכנסת) רק לאחר דיונים רציניים והצגת מקצת מהחומר המודיעיני הרלוונטי בנושא צבא מצרים, תרגיליו (המדמים ברובם מלחמה עם ישראל), וההכנות הלוגיסטיות האינטנסיביות בשנים האחרונות בזירת סיני, על עלויותיהן הגבוהות, לקראת עימות אפשרי (מעניין עם מי?); ואני מצטט מסיום המכתב:
"מכיוון שלהחלטה זו עלולות להיות השלכות הרות גורל על התפתחות פירוז סיני בעתיד - אנו ממליצים שלא תתקבל החלטה בעניין ללא סדרת דיונים וסקירות שיכללו גם את מרבית החומר המודיעיני לגבי התעצמות צבא מצרים ותשתיותיו ומגמותיו ארוכות הטווח. זאת כדי שההחלטה תתקבל לא רק על-פי הצרכים הטקטיים המיידיים אלא תוך ראיית התמונה הכוללת."
3. דא-עקא, החליט ראש הממשלה באדיבותו שלא "להעמיס" על שרי הקבינט מהחומרים המודיעיניים המטרידים בעניין זה. זאת ככל הנראה, כדי שהשרים יוכלו להרים את ידם, בעד או בעד ההסכם, בלא שיבלבלו אותם עם העובדות.
כמו כן, כללה הצגת ההסכם בתקשורת ובממשלה כאחת מספר הטעיות של "מה בכך", לדוגמה: "מסוקים בתצורת משטרה" כאשר מדובר במסוקים צבאיים לכל דבר ועניין של חיל-האוויר המצרי (8 מסוקים על 13 קילומטר!); "מזח לספינות משמר ברפיח המצרית", כאשר מדובר בספינות חיל-הים המצרי ובנמל צבאי קטן לכל דבר ועניין (עם מזח באורח 300 מטרים); "מדובר בהיענות מצרית לבקשתנו" בשעה שהמצרים החלו ללחוץ על ישראל לפרוס את צבאם בסיני כבר לפני ארבע שנים! וכדומה.
זאת ועוד: אם בועדת החו"ב על ועדת המשנה שלה זומנו לדיונים הרבים בנושא מצרים בכלל, ובסוגיית ההסכם המתגבש בפרט, כמעט כל בכירי צה"ל, המוסד, השב"כ והמל"ל, כאשר עליהם נוספו מומחים חיצוניים מתחומי הביטחון והמשפט הבינלאומי כאחד – בממשלה הסתפקו בדיון של 38 דקות. קשה להאמין, אבל הזמן שהוקצב באותה ישיבה לדיון בטיפול בבתי-הכנסת בגוש קטיף היה בערך פי ארבע מהזמן שהוקצב בממשלה לדיון על השינויים בהסכם השלום עם מצריים... אפילו הבלבול הכרוך בהקשבה למגוון העמדות השונות בנושא בתוך מערכת הביטחון פנימה "נחסך" ברובו מהשרים. כך למשל, לא נודע עד לרגע זה על זימונם לממשלה בנושא של ראש המוסד האלוף מאיר דגן, ראש השב"כ יובל דיסקין, או אלוף פיקוד הדרום דן הראל...
4. כיוון שאין בדעתי להסגיר בכירים במערכת הביטחון שהביעו התנגדות למהלך בשיחות פרטיות, אזכיר כאן כמה מה"לשעברים" שהביעו בפומבי הסתייגויות כאלה או אחרות בועדה או בתקשורת מהמהלך של החזרת הצבא המצרי למזרח סיני: הרמטכ"לים לשעבר רב-אלוף משה (בוגי) יעלון (בראיון הפרידה שלו ב"הארץ", 3.6.05) ורב-אלוף (מיל') דן שומרון; סגן הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר האלוף (מיל') דוד עברי; מפקד פיקוד הדרום לשעבר האלוף (מיל') יום טוב סמיה; וראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר האלוף (מיל') יעקב עמידרור. ניתן אפוא להניח, שאם בין הבכירים לשעבר ישנם מתנגדים לא מעטים להסכם, כך קיימים בודאי גם במערכת הביטחון פנימה אישים שיש להם אי-אילו השגות בנושא...
(דא-עקא, להוציא את ראש המל"ל האלוף גיורא איילנד, שנתן ביטוי פומבי לביקורתו בנושא, רובם חוששים, משום מה, לבטא את עמדתם אפילו בפורומים סגורים אם זו איננה תואמת במדויק את עמדתו של מישהו אחר...)
5. תהליך קבלת ההחלטות בנושא הויתור החלקי על פירוז סיני מעורר שאלות ותהיות על הדרך שבה מתקבלות בישראל הכרעות בנושאי ביטחון לאומי. כן עולה ספק לגבי הטעם בקיומו של הקבינט המדיני-ביטחוני במסגרת הממשלה, אם פורום מצומצם זה אינו נחשף ולו לחלק מהתמונה המודיעינית הרלוונטית או למקצת מההסתייגויות הקיימות בצה"ל ובמוסד, בשב"כ או במועצה לביטחון לאומי, לפני הכרעות בנושאים הרי גורל, ואם אינו מקיים דיונים וסקירות רציניים.
המקרה הדומה ביותר הזכור לי מהשנים האחרונות, מבחינת עיוורונם הגמור של השרים בבואם להכריע, הוא בפרשת חילופי השבויים עם החיזבאללה (הפחותה בחשיבותה מהסוגייה שלפנינו). השרים הגיעו להצבעה על חילופי השבויים בתחושות בהילות ודחיפות שנוצרו על-ידי מטחי הדיס-אינפורמציה בתקשורת, כאילו אל"מ טננבאום עונה קשות, כאילו עקרו לו את כל שיניו, וכאילו מצבו הבריאותי התדרדר עד כדי כך, שאם לא יוחזר מיד לישראל תאבד לעד ההזדמנות להשיבו לחיק משפחתו בחיים. המידע המודיעיני (והלא כל-כך סודי...) ששיניו כבודן במקומן, או המידע בדבר הנסיבות האמיתיות של נפילתו של אל"מ טננבאום בשבי – שהיה רלוונטי מאין-כמותו לגבי הנכונות להקריב את קלפי-מיקוח שבידינו תמורת "שחרורו" – "נחסך" משום מה מהשרים בבואם להכריע.
6. לסיכום, מאחר שהפורום המדיני היחידי בישראל שערך דיונים וויכוחים בנושא הוא ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של הכנסת - וזאת תוך התבססות על מכלול החומר המודיעיני ושמיעת כל הגורמים – החץ היחידי שנותר לי באשפתי, לצערי, הוא להעביר לעיונכם את המכתב הגלוי הקצרצר ששלחנו בזמנו לקבינט (רצ"ב). זאת בתקווה שתקנו לו בהצבעתכם לפחות את אותו המשקל שאתם מקנים להחלטת הממשלה בנושא...
בברכה,
ד"ר יובל שטייניץ
יו"ר ועדת החוץ והביטחון
מוקדם יותר התריע יו"ר ועדת חוץ ובטחון ח"כ יובל שטייניץ מפני אובדן היתרון האסטרטגי של ישראל מול מצרים, אם אכן ייחתם ההסכם.
שטייניץ אמר לכתבתנו רותי אברהם כי בכך תאפשר ישראל במו ידיה כניסה תקדימית של צבא מצרים, 'הצבא הערבי הטוב ביותר', לגבולה, תוך התעלמות מהתעצמותו של צבא זה ומהעובדה שהוא עורך תרגילים המדמים עימות צבאי עם ישראל. כמו כן מכך שצבא זה מקיים תהליך כללי של העברת תשתיות לוגיסטיות לאזור תעלת סואץ. למעשה ישראל מנסה 'לתפור' את הבעיה הטקטית שיש לה עם ציר פילדלפי באמצעות 'השגחה' מצרית, ותמורת 'תשלום' מחיר אסטרטגי, אומר שטייניץ. "אם בהסכמי אוסלו נתנו ל'חתול' הפלשתיני לשמור על 'השמנת' ו'החתול' בסופו של דבר שרט אותנו, עכשיו נותנים ל'אריה' המצרי לשמור על 'השמנת' - לצבא הערבי החזק ביותר", מדגיש שטייניץ.
התכנית שהובאה בפני הכנסת היא "התכנית הקטנה" אומר שטייניץ. לדבריו כשרה"מ שרון הביא את
"התכנית הגדולה" בפני ועדת חו"ב, תכנית שכללה: פרישת 5 אלפים חיילים מצריים לאורך הגבול עד אילת וציודם בטילים במאות שריוניות ובמסוקים חמושים - התנגדו לה מרבית חברי הועדה, מלבד ח"כ יוסי שריד וח"כ עומרי שרון. יו"ר שינוי יוסף טומי לפיד אמר לרה"מ שרון כי לתכנית הגדולה אין סיכוי לקבל את אישורה של ועדת חו"ב והציע לו לצמצם את מספר הכוחות המצריים שיוצבו ולאפשר הצבתם רק על ציר פילדפי.
לשאלת כתבתנו אם בהסכם טמונים אלמנטים סודיים שטרם נחשפו לציבור אומר שטייניץ כי הוא מחוייב לשמירת סודיות ויחד עם זאת "יש חומר מודיעיני סודי".
הוא מציין כי ההתעקשות המצרית להציב חיילים באזור למרות שהסכמי השלום עם מצרים מאפשרים גם היום למנוע הברחות 'ולמרות זאת מצרים אינה מונעת הברחות', אומרת דרשני.
היחס למצרים לדבריו צריך להיות בבחינת 'כבדהו וחשדהו' שכן מצרים ממשיכה להיות מובילת ההסתה והמתקפות הבינלאומיות נגד ישראל, ובדיון שנערך לאחרונה באו"ם בועדה העוסקת במניעת הפצת נשק גרעיני בעולם הובילה מצרים תמיכה באירן וגינוי לישראל.
בנסיון למנוע את אישור ההסכם שיגר שטייניץ לקראת ההצבעה במליאה מכתב לחברי הכנסת ובו הוא תקף את תהליך קבלת ההחלטות על ההסכם. המכתב מצ"ב.
סימוכין:100811905
ירושלים,י"ז בתמוז, התשס"ה
24/07/2005
אל: חברי הכנסת
מאת: יו"ר ועדת החוץ והביטחון
לחברים שלום,
הנדון: פירוז סיני - תהליך קבלת החלטות (והדמיון לפרשת טננבאום)
1. בתאריך 3.5.05 החליטה ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים (בהעדרו של ח"כ לפיד) לחרוג ממנהגה ולשלוח מכתב בלתי מסווג לראש-הממשלה ולחברי הקבינט בעניין ההסכם להכנסת צבא מצרים לאזור המפורז בסיני (אזור C), בקרבת ציר פילדלפי. למותר לציין, שועדת המשנה אזרה עוז לחוות עמדתה רק לאחר ששמעה סקירות מקיפות וקיימה דיונים נוקבים בנושא. דרך אגב, הפעם הקודמת בה חרגה ועדת המשנה ממנהגה והתריעה בפני הממשלה והציבור באופן דומה הייתה לפני כשנתיים בפרשת אל"מ טננבאום, שעוד נחזור אליה בהמשך.
במכתבה הזהירה הוועדה, שגם הצבתם של 800 חיילים מצריים עם כ-40 שריוניות ומסוקים באזור C (במקום 5,000 החיילים ומאות השריוניות והנגמ"שים שעליהם דובר עם המצרים מלכתחילה) תהווה עדיין משום פריצה תקדימית בפירוז סיני; כן הפצירה הועדה בממשלה, שלא תתעלם בהחלטותיה מההקשר הכולל של הכוונות המצריות הברורות, להביא בעתיד לביטול פירוזו של חצי-האי סיני ולהשיב את צבאה לגבול ישראל.
2. למצער, הפציר המכתב בחברי הקבינט להכריע בעניין גורלי זה (בקודם להכרעת הכנסת) רק לאחר דיונים רציניים והצגת מקצת מהחומר המודיעיני הרלוונטי בנושא צבא מצרים, תרגיליו (המדמים ברובם מלחמה עם ישראל), וההכנות הלוגיסטיות האינטנסיביות בשנים האחרונות בזירת סיני, על עלויותיהן הגבוהות, לקראת עימות אפשרי (מעניין עם מי?); ואני מצטט מסיום המכתב:
"מכיוון שלהחלטה זו עלולות להיות השלכות הרות גורל על התפתחות פירוז סיני בעתיד - אנו ממליצים שלא תתקבל החלטה בעניין ללא סדרת דיונים וסקירות שיכללו גם את מרבית החומר המודיעיני לגבי התעצמות צבא מצרים ותשתיותיו ומגמותיו ארוכות הטווח. זאת כדי שההחלטה תתקבל לא רק על-פי הצרכים הטקטיים המיידיים אלא תוך ראיית התמונה הכוללת."
3. דא-עקא, החליט ראש הממשלה באדיבותו שלא "להעמיס" על שרי הקבינט מהחומרים המודיעיניים המטרידים בעניין זה. זאת ככל הנראה, כדי שהשרים יוכלו להרים את ידם, בעד או בעד ההסכם, בלא שיבלבלו אותם עם העובדות.
כמו כן, כללה הצגת ההסכם בתקשורת ובממשלה כאחת מספר הטעיות של "מה בכך", לדוגמה: "מסוקים בתצורת משטרה" כאשר מדובר במסוקים צבאיים לכל דבר ועניין של חיל-האוויר המצרי (8 מסוקים על 13 קילומטר!); "מזח לספינות משמר ברפיח המצרית", כאשר מדובר בספינות חיל-הים המצרי ובנמל צבאי קטן לכל דבר ועניין (עם מזח באורח 300 מטרים); "מדובר בהיענות מצרית לבקשתנו" בשעה שהמצרים החלו ללחוץ על ישראל לפרוס את צבאם בסיני כבר לפני ארבע שנים! וכדומה.
זאת ועוד: אם בועדת החו"ב על ועדת המשנה שלה זומנו לדיונים הרבים בנושא מצרים בכלל, ובסוגיית ההסכם המתגבש בפרט, כמעט כל בכירי צה"ל, המוסד, השב"כ והמל"ל, כאשר עליהם נוספו מומחים חיצוניים מתחומי הביטחון והמשפט הבינלאומי כאחד – בממשלה הסתפקו בדיון של 38 דקות. קשה להאמין, אבל הזמן שהוקצב באותה ישיבה לדיון בטיפול בבתי-הכנסת בגוש קטיף היה בערך פי ארבע מהזמן שהוקצב בממשלה לדיון על השינויים בהסכם השלום עם מצריים... אפילו הבלבול הכרוך בהקשבה למגוון העמדות השונות בנושא בתוך מערכת הביטחון פנימה "נחסך" ברובו מהשרים. כך למשל, לא נודע עד לרגע זה על זימונם לממשלה בנושא של ראש המוסד האלוף מאיר דגן, ראש השב"כ יובל דיסקין, או אלוף פיקוד הדרום דן הראל...
4. כיוון שאין בדעתי להסגיר בכירים במערכת הביטחון שהביעו התנגדות למהלך בשיחות פרטיות, אזכיר כאן כמה מה"לשעברים" שהביעו בפומבי הסתייגויות כאלה או אחרות בועדה או בתקשורת מהמהלך של החזרת הצבא המצרי למזרח סיני: הרמטכ"לים לשעבר רב-אלוף משה (בוגי) יעלון (בראיון הפרידה שלו ב"הארץ", 3.6.05) ורב-אלוף (מיל') דן שומרון; סגן הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר האלוף (מיל') דוד עברי; מפקד פיקוד הדרום לשעבר האלוף (מיל') יום טוב סמיה; וראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר האלוף (מיל') יעקב עמידרור. ניתן אפוא להניח, שאם בין הבכירים לשעבר ישנם מתנגדים לא מעטים להסכם, כך קיימים בודאי גם במערכת הביטחון פנימה אישים שיש להם אי-אילו השגות בנושא...
(דא-עקא, להוציא את ראש המל"ל האלוף גיורא איילנד, שנתן ביטוי פומבי לביקורתו בנושא, רובם חוששים, משום מה, לבטא את עמדתם אפילו בפורומים סגורים אם זו איננה תואמת במדויק את עמדתו של מישהו אחר...)
5. תהליך קבלת ההחלטות בנושא הויתור החלקי על פירוז סיני מעורר שאלות ותהיות על הדרך שבה מתקבלות בישראל הכרעות בנושאי ביטחון לאומי. כן עולה ספק לגבי הטעם בקיומו של הקבינט המדיני-ביטחוני במסגרת הממשלה, אם פורום מצומצם זה אינו נחשף ולו לחלק מהתמונה המודיעינית הרלוונטית או למקצת מההסתייגויות הקיימות בצה"ל ובמוסד, בשב"כ או במועצה לביטחון לאומי, לפני הכרעות בנושאים הרי גורל, ואם אינו מקיים דיונים וסקירות רציניים.
המקרה הדומה ביותר הזכור לי מהשנים האחרונות, מבחינת עיוורונם הגמור של השרים בבואם להכריע, הוא בפרשת חילופי השבויים עם החיזבאללה (הפחותה בחשיבותה מהסוגייה שלפנינו). השרים הגיעו להצבעה על חילופי השבויים בתחושות בהילות ודחיפות שנוצרו על-ידי מטחי הדיס-אינפורמציה בתקשורת, כאילו אל"מ טננבאום עונה קשות, כאילו עקרו לו את כל שיניו, וכאילו מצבו הבריאותי התדרדר עד כדי כך, שאם לא יוחזר מיד לישראל תאבד לעד ההזדמנות להשיבו לחיק משפחתו בחיים. המידע המודיעיני (והלא כל-כך סודי...) ששיניו כבודן במקומן, או המידע בדבר הנסיבות האמיתיות של נפילתו של אל"מ טננבאום בשבי – שהיה רלוונטי מאין-כמותו לגבי הנכונות להקריב את קלפי-מיקוח שבידינו תמורת "שחרורו" – "נחסך" משום מה מהשרים בבואם להכריע.
6. לסיכום, מאחר שהפורום המדיני היחידי בישראל שערך דיונים וויכוחים בנושא הוא ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של הכנסת - וזאת תוך התבססות על מכלול החומר המודיעיני ושמיעת כל הגורמים – החץ היחידי שנותר לי באשפתי, לצערי, הוא להעביר לעיונכם את המכתב הגלוי הקצרצר ששלחנו בזמנו לקבינט (רצ"ב). זאת בתקווה שתקנו לו בהצבעתכם לפחות את אותו המשקל שאתם מקנים להחלטת הממשלה בנושא...
בברכה,
ד"ר יובל שטייניץ
יו"ר ועדת החוץ והביטחון