ד"ר צחי בן-ציון, סגן מנהל המחלקה הפסיכיאטרית וסגן מנהל בית החולים, מאשר לעיתון מעריב את הדברים: "הגיעו אלינו כמה עשרות מפונים. אנשים עם מצוקות אמיתיות: דיכאונות, חרדות, תחושה של בגידה מהמדינה, מהרשויות ומהמנהיגים". בנוסף הגיעו לבית החולים גם כמה מאנשי כוחות הביטחון.
לבית החולים הגיעה חיילת צעירה שגילמה (במהלך משחקי הסימולציה שנעשו בין החיילים) מתנחלת שבנה קבור בגוש קטיף. החיילת הובאה למרכז הרפואי על ידי קציני בריאות הנפש של הצבא, כשהיא מתייפחת ללא הפסקה ופשוט לא מצליחה לצאת מהתפקיד. "החיילת סבלה ממצב המכונה דיסוציאציה. מדובר בתהליך שבו המחשבות והרעיונות מתנתקים מההכרה ופועלים באופן עצמאי. היא הגיעה אלינו והיא לא הצליחה להפסיק לבכות. אחרי התערבות שלנו והיא הוחזרה להמשך טיפול אצל קציני בריאות הנפש", מספר ד"ר בן-ציון.
ד"ר בן-ציון מוסיף: "בימים האחרונים אנחנו נתקלים באנשים עם תופעות של דיכאון, חוסר בשינה, חוסר תיאבון בעקבות הפינוי. אנשים חשים שהם נעקרו מהבית, מבית הכנסת, מגן הילדים, מערוגת הגינה, מהקבר, מהמכולת, מכל מה שמוכר ומרגיע, והם הולכים אל הלא נודע. מה שהגביר אצל אותם אנשים את הפגיעה הוא שהם האמינו בכל לבם שזה לא יקרה ומטעמים פוליטיים הם לא נערכו לפינוי. לכן, מבחינה נפשית, ההתנתקות באה להם כסוג של הפתעה שהביאה איתה משבר באמונה ומשבר זהות".
לדעת הרופאים מדובר רק בקצה הקרחון.
אליהו אקרמן, האחראי על הצוות הפסיכולוגי בגוש קטיף הביע דאגה לפני ההנתקות לגבי ההשלכות הנפשיות של העקירה בעיקר על החיילים העוקרים. ביומן הצהריים של ערוץ 7 נדרש אז אקרמן להתייחס לשאלת ההשוואה בין הטראומה של העוקרים לעומת זו של המתיישבים.
"אני סבור שהמתיישבים העושים את המאבק מתוך אמונה יעברו אותו בשלום והם יודעים שגם אם חלילה נגורש מכאן אנחנו כאן רק חלק מסיפור של מאבק על צביונה היהודי של המדינה. ומי שיודע את זה מבין שלא מדובר בסוף הדרך ויצאו מהטראומה", אומר אקרמן.
לעומת הקושי שעלול להיות מנת חלקם של הנעקרים מבהיר אקרמן כי החשש הכבד האמיתי הוא "עבור חלק גדול מאנשי כוחות הבטחון המבצעים פקודה שאינם מזדהים איתה וההצדקה היחידה שלהם היא הכיסוי של המעטפת הארגונית ומילוי פקודה בלבד, אני מאוד דואג להם. הם אחינו ובנינו. הם לא מבינים לאיזו טראומה הם נקלעים... הם ייכנסו לבית מלא ספרים, מלא אנשים כשהמשפחה יושבת סביבו... וכל זה כשתירוץ היחיד הוא האמירה שהם רק מבצעים פקודה, אנשים יישארו עם זה לכל חייהם".
אקרמן הזכיר בדבריו תופעות טראומטיות המלוות עד ימים אלה חיילים שהיו חלק מעקירת חבל ימית "גם במעגל השלישי והרביעי".
"יש כאן הרבה חיילים וקצינים שבוכים. כואב להם מה שקורה, אבל הם נחושים לבצע את הפקודה כי נאמר להם על ידי הארגון הגדול שנקרא צבא ההגנה לישראל שלא ייתכן ולא יעלה על הדעת שצה"ל הגדול לא יצליח לבצע את המשימה".
לבית החולים הגיעה חיילת צעירה שגילמה (במהלך משחקי הסימולציה שנעשו בין החיילים) מתנחלת שבנה קבור בגוש קטיף. החיילת הובאה למרכז הרפואי על ידי קציני בריאות הנפש של הצבא, כשהיא מתייפחת ללא הפסקה ופשוט לא מצליחה לצאת מהתפקיד. "החיילת סבלה ממצב המכונה דיסוציאציה. מדובר בתהליך שבו המחשבות והרעיונות מתנתקים מההכרה ופועלים באופן עצמאי. היא הגיעה אלינו והיא לא הצליחה להפסיק לבכות. אחרי התערבות שלנו והיא הוחזרה להמשך טיפול אצל קציני בריאות הנפש", מספר ד"ר בן-ציון.
ד"ר בן-ציון מוסיף: "בימים האחרונים אנחנו נתקלים באנשים עם תופעות של דיכאון, חוסר בשינה, חוסר תיאבון בעקבות הפינוי. אנשים חשים שהם נעקרו מהבית, מבית הכנסת, מגן הילדים, מערוגת הגינה, מהקבר, מהמכולת, מכל מה שמוכר ומרגיע, והם הולכים אל הלא נודע. מה שהגביר אצל אותם אנשים את הפגיעה הוא שהם האמינו בכל לבם שזה לא יקרה ומטעמים פוליטיים הם לא נערכו לפינוי. לכן, מבחינה נפשית, ההתנתקות באה להם כסוג של הפתעה שהביאה איתה משבר באמונה ומשבר זהות".
לדעת הרופאים מדובר רק בקצה הקרחון.
אליהו אקרמן, האחראי על הצוות הפסיכולוגי בגוש קטיף הביע דאגה לפני ההנתקות לגבי ההשלכות הנפשיות של העקירה בעיקר על החיילים העוקרים. ביומן הצהריים של ערוץ 7 נדרש אז אקרמן להתייחס לשאלת ההשוואה בין הטראומה של העוקרים לעומת זו של המתיישבים.
"אני סבור שהמתיישבים העושים את המאבק מתוך אמונה יעברו אותו בשלום והם יודעים שגם אם חלילה נגורש מכאן אנחנו כאן רק חלק מסיפור של מאבק על צביונה היהודי של המדינה. ומי שיודע את זה מבין שלא מדובר בסוף הדרך ויצאו מהטראומה", אומר אקרמן.
לעומת הקושי שעלול להיות מנת חלקם של הנעקרים מבהיר אקרמן כי החשש הכבד האמיתי הוא "עבור חלק גדול מאנשי כוחות הבטחון המבצעים פקודה שאינם מזדהים איתה וההצדקה היחידה שלהם היא הכיסוי של המעטפת הארגונית ומילוי פקודה בלבד, אני מאוד דואג להם. הם אחינו ובנינו. הם לא מבינים לאיזו טראומה הם נקלעים... הם ייכנסו לבית מלא ספרים, מלא אנשים כשהמשפחה יושבת סביבו... וכל זה כשתירוץ היחיד הוא האמירה שהם רק מבצעים פקודה, אנשים יישארו עם זה לכל חייהם".
אקרמן הזכיר בדבריו תופעות טראומטיות המלוות עד ימים אלה חיילים שהיו חלק מעקירת חבל ימית "גם במעגל השלישי והרביעי".
"יש כאן הרבה חיילים וקצינים שבוכים. כואב להם מה שקורה, אבל הם נחושים לבצע את הפקודה כי נאמר להם על ידי הארגון הגדול שנקרא צבא ההגנה לישראל שלא ייתכן ולא יעלה על הדעת שצה"ל הגדול לא יצליח לבצע את המשימה".