"זה מובן כי מדובר באנשים שיצאו ממקום מושבם החליפו בית, החליפו מקום כתובת ואנחנו רואים שגם אנשים שמרצונם מחליפים בית ללא שום לחץ וכפיה מפתחים בעיות הסתגלות, וכך גם עכשיו", אומר ד"ר בן ציון. בראיון לאריאל כהנא בערוץ 7 . "שיעור התופעות הנפשיות שמתגלה אצל המגורשים הוא קטן ממה שהם ציפו לו. מדובר באנשים חדורי אמונה בעלי יכולת קהילתית פנימית. פחדנו מיותר גרוע, ושמחנו שאחוז הפונים אינו גדול. אני מקוה מתוך חוזק, ולא מתוך בושה לפנות אלינו".
ד"ר בן ציון מדגיש כי מדובר במרפאה לבריאות הנפש המסייעת ל"אנשים נורמליים בתגובות חריגות של מצב חריג" ולא במצב של מחלות נפש שהן ענין נדיר, כמו כן אין מדובר באשפוז ו"אין סיכוי שיגיעו לכך".
מרבית אלו הפונים סובלים לדבריו מ"קשיי שינה, דכאון, כעס רב, כעס על המדינה, על המנהיגים, על עצמם שלא התכוננו. ישנם בהם אנשים שעד הרגע האחרון היו בטוחים שזה לא יקרה והמשבר הפנימי קשה : איך לא התכוננתי איך האמנתי? כשהכעס מופנה לאדם עצמו התגובה יוצרת חרדה, מתח, דכאון קשיי שינה, לחצים".
המצב יוצר גם סכסוכים ומריבות בתוך המשפחות "היא רוצה להיות קרובה לאמא והוא רוצה קרוב לאבא, ויכוחים עם הילדים שרוצים משהו אחר וכועסים על ההורים. יש מריבות פנים משפחתיות וחוץ משפחתיות".
בצידו השני של המטבע, אלו שגירשו, נמצאים לדבריו גם אלו ששמעו דברים קשים וקראו להם קריאות גנאי. "כאשר אדם כועס יוצאים מפיו דברים, ואני בטוח שרבים מהמקללים מצטערים על מה שאמרו אבל האנשים הלכו הביתה עם האמירות: אופיע לך בחלומות, תראי אותי בלידות, ועוד. אין המדובר רק בחיילים ושוטרים אלא גם אלו שהיו מעורבים בפינוי כאזרחים: נהגי משאיות טרקטורים דחפורים, נהגי אוטובוסים, וגם הם מתקשים להרדם בלילה. למשל חיילת שנכנסה לתפקיד של 'מתנחלת שכולה' והיה לה קשה להפסיק לבכות, 'עזרנו לה בהתערבות יחסית קצרה'. זה בהחלט מראה שהחיילים הזדהו הזדהות רגשית עמוקה. כמו שנכנסו לתפקיד 'מפנים' נכנסו גם לתפקיד של 'מפונים'. לא סתם אותה בחורה לא הפסיקה לבכות כי זה מאד מצער שאדם צריך לעזוב את ביתו. לא משנה מה השקפה פוליטית של אדם, הוא מזדהה עם אשה שנותרת ללא ביתה בלי הזכרון של הבן".
ד"ר בן ציון מדגיש כי החיילים לא היו אטומים אלא לקחו מאד ללב. "הם הפגינו 'פוקר פייס' פנים ללא הבעה, אך התרגשו מאד ולקחו מאד ללב ואת התוצאות אנו רואים. עם זאת בגלל הכנה פסיכולוגית טובה וטיפול בהמשך רואים את מיעוט המקרים. אני מניח שאנשים לאורך זמן הרוב יצאו מזה, ולחלקם תשאר צלקת שגודלה ייקבע לפי דרגת התמודדות של האדם. מי שיקבל טיפול הסיכוי לסבול בהמשך קטן יותר. קורה לאנשים שסובלים ממצוקה רגשית, אין זו בושה. עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים 'לא נושכים בני אדם', אפשר לפנות אלינו ולהעזר".
ד"ר בן ציון מדגיש כי מדובר במרפאה לבריאות הנפש המסייעת ל"אנשים נורמליים בתגובות חריגות של מצב חריג" ולא במצב של מחלות נפש שהן ענין נדיר, כמו כן אין מדובר באשפוז ו"אין סיכוי שיגיעו לכך".
מרבית אלו הפונים סובלים לדבריו מ"קשיי שינה, דכאון, כעס רב, כעס על המדינה, על המנהיגים, על עצמם שלא התכוננו. ישנם בהם אנשים שעד הרגע האחרון היו בטוחים שזה לא יקרה והמשבר הפנימי קשה : איך לא התכוננתי איך האמנתי? כשהכעס מופנה לאדם עצמו התגובה יוצרת חרדה, מתח, דכאון קשיי שינה, לחצים".
המצב יוצר גם סכסוכים ומריבות בתוך המשפחות "היא רוצה להיות קרובה לאמא והוא רוצה קרוב לאבא, ויכוחים עם הילדים שרוצים משהו אחר וכועסים על ההורים. יש מריבות פנים משפחתיות וחוץ משפחתיות".
בצידו השני של המטבע, אלו שגירשו, נמצאים לדבריו גם אלו ששמעו דברים קשים וקראו להם קריאות גנאי. "כאשר אדם כועס יוצאים מפיו דברים, ואני בטוח שרבים מהמקללים מצטערים על מה שאמרו אבל האנשים הלכו הביתה עם האמירות: אופיע לך בחלומות, תראי אותי בלידות, ועוד. אין המדובר רק בחיילים ושוטרים אלא גם אלו שהיו מעורבים בפינוי כאזרחים: נהגי משאיות טרקטורים דחפורים, נהגי אוטובוסים, וגם הם מתקשים להרדם בלילה. למשל חיילת שנכנסה לתפקיד של 'מתנחלת שכולה' והיה לה קשה להפסיק לבכות, 'עזרנו לה בהתערבות יחסית קצרה'. זה בהחלט מראה שהחיילים הזדהו הזדהות רגשית עמוקה. כמו שנכנסו לתפקיד 'מפנים' נכנסו גם לתפקיד של 'מפונים'. לא סתם אותה בחורה לא הפסיקה לבכות כי זה מאד מצער שאדם צריך לעזוב את ביתו. לא משנה מה השקפה פוליטית של אדם, הוא מזדהה עם אשה שנותרת ללא ביתה בלי הזכרון של הבן".
ד"ר בן ציון מדגיש כי החיילים לא היו אטומים אלא לקחו מאד ללב. "הם הפגינו 'פוקר פייס' פנים ללא הבעה, אך התרגשו מאד ולקחו מאד ללב ואת התוצאות אנו רואים. עם זאת בגלל הכנה פסיכולוגית טובה וטיפול בהמשך רואים את מיעוט המקרים. אני מניח שאנשים לאורך זמן הרוב יצאו מזה, ולחלקם תשאר צלקת שגודלה ייקבע לפי דרגת התמודדות של האדם. מי שיקבל טיפול הסיכוי לסבול בהמשך קטן יותר. קורה לאנשים שסובלים ממצוקה רגשית, אין זו בושה. עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים 'לא נושכים בני אדם', אפשר לפנות אלינו ולהעזר".