"ברור לי שלא אוכל אפילו לחשוב על נישואין עם בחור שנתן ידו למעשה הזה", אומרת ש', בת 19. דברים דומים נשמעים גם מפיה של ר', שבימים אלה מתחילה שירות לאומי.
ר', נכחה בכפר דרום בימיו האחרונים לפני עקירתו, ולדבריה את הרושם שנותר בליבה מימים אלה לא ניתן יהיה למחוק. "ראינו חיילים ושוטרים שהתנהגו בצורות שונות, חלקם באיפוק חלקם בברוטאליות. אבל מה שחשוב הוא עצם זה שהם השתתפו בגירוש שלנו מהישובים. אי אפשר לסלוח על מעשה שכזה". לדברי ר' בשיחות עם חברותיה לאחר העקירה עלתה בבירור מגמה בה בכוונתן לדחות בעתיד הצעות שידוך עם מי שנטל חלק בביצוע המהלך.
זו החלטה שקיבלתן?
"לא. זו לא החלטה. זו פשוט תחושה. אנחנו פשוט לא מסוגלות לחשוב על אפשרות של נישואין למי שעקר ישובים בארץ ישראל. חוץ מזה, איזה חינוך אפשר יהיה להנחיל לילדים עם אב שכזה?"
מה היקף התופעה?
"אני לא יכולה לומר בבירור, אבל זו התחושה ששמעתי כשדיברתי עם בנות מכל הארץ. מדובר בבנות שהקשר ביננו נוצר שם בכפר דרום ונמשך גם היום בשיחות טלפון ארוכות ופגישות".
א', אם לאחת הבנות, מספרת לכתבנו שמעון כהן כי מאז העקירה בתה מסוגרת בחדרה ואינה מצליחה להתאושש מהמראות והתחושות שליוו אותה. "אני בהחלט מבינה תחושה שכזו. קשה לבת שלי להישיר מבט כיום לחיילים ולשוטרים באופן כללי. אני מתארת לעצמי שהתחושה הקשה תכהה עם הזמן, אבל כשתעלה שאלה משמעותית של בניית בית משותף, אני משערת שהתחושות והתובנות שנצרבו בבנות בימים האלה, תחזורנה אליהן, ותהיינה להן השפעה משמעותית בהכרעה הזו".
התופעה, כך מסתבר, גולשת גם לבנות שלא נכחו בישובי גוש קטיף וצפון השומרון. כ', אם לבת שליוותה את האירועים מרחוק, מספרת שגם היא עצמה וחברותיה שלה לא יתנו יד ליצירת קשר לנישואין בין הבנות למשתתפי העקירה. "הדילמה אולי תהיה חריפה יותר לבנות שכבר מצויות בקשר רציני עם בחורים שגוייסו לעקירה, אבל לגבי אלה שעדיין אינן בקשר שכזה ברור לי שהן מתכוונות לדחות הצעות לנישואין עם בחורים שעקרו. אחת השאלות הראשונות שיישאלו הבחורים על ידי הבנות תהיה 'איפה היית בעקירה?' לתשובה שלהם עשויות להיות השלכות משמעותיות לגבי המשך הקשר..."
(ש)
ר', נכחה בכפר דרום בימיו האחרונים לפני עקירתו, ולדבריה את הרושם שנותר בליבה מימים אלה לא ניתן יהיה למחוק. "ראינו חיילים ושוטרים שהתנהגו בצורות שונות, חלקם באיפוק חלקם בברוטאליות. אבל מה שחשוב הוא עצם זה שהם השתתפו בגירוש שלנו מהישובים. אי אפשר לסלוח על מעשה שכזה". לדברי ר' בשיחות עם חברותיה לאחר העקירה עלתה בבירור מגמה בה בכוונתן לדחות בעתיד הצעות שידוך עם מי שנטל חלק בביצוע המהלך.
זו החלטה שקיבלתן?
"לא. זו לא החלטה. זו פשוט תחושה. אנחנו פשוט לא מסוגלות לחשוב על אפשרות של נישואין למי שעקר ישובים בארץ ישראל. חוץ מזה, איזה חינוך אפשר יהיה להנחיל לילדים עם אב שכזה?"
מה היקף התופעה?
"אני לא יכולה לומר בבירור, אבל זו התחושה ששמעתי כשדיברתי עם בנות מכל הארץ. מדובר בבנות שהקשר ביננו נוצר שם בכפר דרום ונמשך גם היום בשיחות טלפון ארוכות ופגישות".
א', אם לאחת הבנות, מספרת לכתבנו שמעון כהן כי מאז העקירה בתה מסוגרת בחדרה ואינה מצליחה להתאושש מהמראות והתחושות שליוו אותה. "אני בהחלט מבינה תחושה שכזו. קשה לבת שלי להישיר מבט כיום לחיילים ולשוטרים באופן כללי. אני מתארת לעצמי שהתחושה הקשה תכהה עם הזמן, אבל כשתעלה שאלה משמעותית של בניית בית משותף, אני משערת שהתחושות והתובנות שנצרבו בבנות בימים האלה, תחזורנה אליהן, ותהיינה להן השפעה משמעותית בהכרעה הזו".
התופעה, כך מסתבר, גולשת גם לבנות שלא נכחו בישובי גוש קטיף וצפון השומרון. כ', אם לבת שליוותה את האירועים מרחוק, מספרת שגם היא עצמה וחברותיה שלה לא יתנו יד ליצירת קשר לנישואין בין הבנות למשתתפי העקירה. "הדילמה אולי תהיה חריפה יותר לבנות שכבר מצויות בקשר רציני עם בחורים שגוייסו לעקירה, אבל לגבי אלה שעדיין אינן בקשר שכזה ברור לי שהן מתכוונות לדחות הצעות לנישואין עם בחורים שעקרו. אחת השאלות הראשונות שיישאלו הבחורים על ידי הבנות תהיה 'איפה היית בעקירה?' לתשובה שלהם עשויות להיות השלכות משמעותיות לגבי המשך הקשר..."
(ש)