בנוה דקלים תתקיים היום תפילה מנחה, תפילה מיוחדת אחרונה, לקראת סיום ההתנתקות. בתפילה ישתתפו ראשי ישיבות מתיישבים ראשי ישובים. בין המשתתפים גם הרב חיים דרוקמן ראש ישיבת אור ועציון וראש ישיבות בני עקיבא.
בראיון ליגאל שוק בערוץ 7 אומר הרב דרוקמן כי התפילה באה לבטא את הקשר שלנו למקום שהוא שלנו ושהפרידה ממנו היא בעל כורחנו. ו"אנחנו מצפים לחזור לשם".
בחדשות כינו תפילה זו 'תפילת נעילה', מציין הרב דרוקמן, "איני יודע מדוע כינו אותה כך, אבל חשבתי שאת תפילת נעילה שאותה אמרו יהודים במשך אלפי שנה סיימו ב'שנה הבאה בירושלים'. גם כשהיו בגלויות הקשות ביותר האמינו שנחזור לירושלים, ואכן חזרנו. גם זו פרידה זמנית ואנחנו נחזור למקומות אלו כי הם שלנו. זו ארצנו גם אם אנחנו נאלצים בהכרח להפרד מחלקים ממנה. זה אך ורק זמני. גם תפילה זו תסתיים ב'שנה הבאה בגוש קטיף'".
לדבריו תהיה זו גם תפילתם של יהודים שבמשך שנים התפללו שם ואם זמנית ייאלצו שלא להתפלל שם, רוצים היום, ברגע האחרון, להתפלל פעם נוספת.
הרב דרוקמן מזכיר כי אחרי מלחמת העצמאות חלקים מרכזיים מהארץ: יהודה ושומרון עזה רמת הגולן וחלק מירושלים, לא היו בידי המדינה, "אבל האמנו שנחזור אליהם, ואכן חזרנו אליהם כעבור 19 שנה, אני מאמין שעכשיו נחזור אליהם יותר מהר".
הרב דרוקמן מודה כי התפילה אכן תעורר מחדש את הפצע שנפער בכולם מהעקירה "אנחנו קשורים למקום, אפשר להתעלם מכך? מחר לא נמשיך להיות קשורים למקום? גם מחר נהיה קשורים למקום. התושבים שחיו שם עשרות בשנים בוודאי ימשיכו להיות קשורים למקום, והוא לא ייעלם מקרבם למרות שיישבו במקומות אחרים בארצנו".
לדבריו, עם פתיחת שנת הלימודים בישיבות בא' באלול אמר לתלמידיו כי הדרך היא הגברת התחברות.
"אנחנו לא מתנתקים ממדינת ישראל, מעם ישראל ומצבא ישראל. אנחנו מחוברים והחיבור האמיתי לכל אלה הוא מתוך אמונה, תורה, וחיבור לשורשי עם ישראל והקשר שלו לדורותיו. אנחנו נגד התנתקות ובעד התחברות". על תופעות של רצון להתנתק כמו עצומת השמיניסטים אומר הרב דרוקמן כי אסור להגיב "מהבטן". תגובה לדבריו צריכה לבוא תוך התייחסות שכלית ומהמקורות. "שירות בצבא הוא מצווה, שאם לא כן מי יגן עלינו? הרש"פ? אנחנו נמצאים במצב מלחמה ויש לנו אויבים שמקיפים אותנו, יש אולי כאלה שחיים באשליות לגבי נקודה זו, לא אנחנו. אויבים מקיפים אותנו ומי יגן עלינו אם לא צה"ל? אז לכל הדעות מדובר במלחמת מצוה. איך נראה בלי צבא? מי שמבין את ערכו התורני של הצבא, בודאי חייב לשרת, גם אם חבריו עושים מעשים שלא ייעשו. האם אנחנו לא משרתים יחד בצבא למרות שיש מחללי שבת? בנינו הולכים להגן ולאבטח מחללי שבת, כי מצווה לאבטח יהודי בכל מקום שהוא נמצא. כואב לנו מה שהוא עושה, אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לתקן את הדברים הלא טובים.
ראוי לשים לב לדברי הירושלמי שמביא דוגמא שאם יד ימין חתכה בשר ותוך כדי כך חתכה את יד שמאל, האם תבוא יד שמאל ותחתוך בחזרה את יד ימין? אלו הרי שתי הידיים של אותו הגוף, זה כואב לי וזה כואב לי".
בראיון ליגאל שוק בערוץ 7 אומר הרב דרוקמן כי התפילה באה לבטא את הקשר שלנו למקום שהוא שלנו ושהפרידה ממנו היא בעל כורחנו. ו"אנחנו מצפים לחזור לשם".
בחדשות כינו תפילה זו 'תפילת נעילה', מציין הרב דרוקמן, "איני יודע מדוע כינו אותה כך, אבל חשבתי שאת תפילת נעילה שאותה אמרו יהודים במשך אלפי שנה סיימו ב'שנה הבאה בירושלים'. גם כשהיו בגלויות הקשות ביותר האמינו שנחזור לירושלים, ואכן חזרנו. גם זו פרידה זמנית ואנחנו נחזור למקומות אלו כי הם שלנו. זו ארצנו גם אם אנחנו נאלצים בהכרח להפרד מחלקים ממנה. זה אך ורק זמני. גם תפילה זו תסתיים ב'שנה הבאה בגוש קטיף'".
לדבריו תהיה זו גם תפילתם של יהודים שבמשך שנים התפללו שם ואם זמנית ייאלצו שלא להתפלל שם, רוצים היום, ברגע האחרון, להתפלל פעם נוספת.
הרב דרוקמן מזכיר כי אחרי מלחמת העצמאות חלקים מרכזיים מהארץ: יהודה ושומרון עזה רמת הגולן וחלק מירושלים, לא היו בידי המדינה, "אבל האמנו שנחזור אליהם, ואכן חזרנו אליהם כעבור 19 שנה, אני מאמין שעכשיו נחזור אליהם יותר מהר".
הרב דרוקמן מודה כי התפילה אכן תעורר מחדש את הפצע שנפער בכולם מהעקירה "אנחנו קשורים למקום, אפשר להתעלם מכך? מחר לא נמשיך להיות קשורים למקום? גם מחר נהיה קשורים למקום. התושבים שחיו שם עשרות בשנים בוודאי ימשיכו להיות קשורים למקום, והוא לא ייעלם מקרבם למרות שיישבו במקומות אחרים בארצנו".
לדבריו, עם פתיחת שנת הלימודים בישיבות בא' באלול אמר לתלמידיו כי הדרך היא הגברת התחברות.
"אנחנו לא מתנתקים ממדינת ישראל, מעם ישראל ומצבא ישראל. אנחנו מחוברים והחיבור האמיתי לכל אלה הוא מתוך אמונה, תורה, וחיבור לשורשי עם ישראל והקשר שלו לדורותיו. אנחנו נגד התנתקות ובעד התחברות". על תופעות של רצון להתנתק כמו עצומת השמיניסטים אומר הרב דרוקמן כי אסור להגיב "מהבטן". תגובה לדבריו צריכה לבוא תוך התייחסות שכלית ומהמקורות. "שירות בצבא הוא מצווה, שאם לא כן מי יגן עלינו? הרש"פ? אנחנו נמצאים במצב מלחמה ויש לנו אויבים שמקיפים אותנו, יש אולי כאלה שחיים באשליות לגבי נקודה זו, לא אנחנו. אויבים מקיפים אותנו ומי יגן עלינו אם לא צה"ל? אז לכל הדעות מדובר במלחמת מצוה. איך נראה בלי צבא? מי שמבין את ערכו התורני של הצבא, בודאי חייב לשרת, גם אם חבריו עושים מעשים שלא ייעשו. האם אנחנו לא משרתים יחד בצבא למרות שיש מחללי שבת? בנינו הולכים להגן ולאבטח מחללי שבת, כי מצווה לאבטח יהודי בכל מקום שהוא נמצא. כואב לנו מה שהוא עושה, אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לתקן את הדברים הלא טובים.
ראוי לשים לב לדברי הירושלמי שמביא דוגמא שאם יד ימין חתכה בשר ותוך כדי כך חתכה את יד שמאל, האם תבוא יד שמאל ותחתוך בחזרה את יד ימין? אלו הרי שתי הידיים של אותו הגוף, זה כואב לי וזה כואב לי".