אתמול, יום חמישי, א\' במרחשוון בשעה 16.00, נטמן שר התיירות רחבעם זאבי הי\"ד בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. לזאבי נערכה הלוויה צבאית ממלכתית.
בדברי הפרידה שלו מהשר רחבעם זאבי אמר ראש הממשלה אריאל שרון: \"היום נפל דבר. אבן יסוד ניתקה מחומת לבנו, מחומת הביטחון. היום אנו מבטיחים להשיבה למקומה\". ידענו מהי חברות, אמר שרון, והוסיף: \"נוח בשלום ברגבי האדמה שכה אהבת\".
יו\"ר הכנסת אברהם בורג כינה את השר זאבי המנוח זהב הארץ, אציל דמוקרטי עיקש, והוסיף: \"כולנו לא נסלח. האזינו היטב, מתנקשי רמאללה, הקשיבו, רוצחי ג\'נין: שום דבר לא יוכל להזיז אותנו מכאן\". בורג פנה לערפאת ואמר: \"ידיך דמים מלאו\".
הרמטכ\"ל שאול מופז פנה לשר זאבי, ואמר \"מעולם לא השתחררת באמת מצה\"ל. תמיד דאגת לחיילי צה\"ל, וגם לשבויים והנעדרים\". הרמטכ\"ל נפרד מאלוף במילואים זאבי בהצדעה.
נכדתו של השר זאבי כינרת פנתה לממשלה ולכנסת, ואמרה כי מאחר שהטרור נמצא בכל מקום עלינו לשים את המחלוקות בצד, ולהתאחד. רק כך נוכל לנצח. \"אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולילדינו\", ציינה.
את ארונו של השר זאבי נשאו שישה אלופי צה\"ל.
בבית העלמין ספד לו בנו יפתח פלמ\"ח: \"מאז שפנית לפוליטיקה דחפו אותך מחוץ לקונצנזוס, ואף בזמנם של ביבי ושרון נשארת בצד. שם בשמים, היכן שאתה מתחיל להתארגן, כשבן גוריון ואחריו כל השאר מכינים לך מיטה, אתה בוודאי זוכה סוף סוף להכרה שאתה כה ראוי לה. אי אפשר לגזול ממך חלקים שהם נכסיך המוחלטים: את השכל המופלא שלך, את הערכות המצב שרק מוח כשלך היה יכול לרקוח, את האחריות הגדולה הזאת שהעמסת על עצמך להיות נאמן לארץ ישראל גם כאשר הכריזו כולם באוזניך שמפציע אורו של מזרח תיכון חדש... לגלגו עליך שאתה מיושן, מקובע, ושאינך יכול להצטרף לחגיגת האיוולת הזו של סוף הסכסוך. \"אתם הוזים\", ענית להם. והנורא מכל, דאגת להדגיש תמיד בפני את הרעיון שכל טעות שנעשית, אם נעשתה יהיה קשה לתקנה, כי הרי אין לנו במחסנית עוד מדינה. מוכשר שכמוך, יכולת לתפוס כל תפקיד ממלכתי ולעשות אותו באופן מושלם, אבל לא היית מוכן לשלם את האתנן, ונשארת מחוץ לעשייה. כך גם בשבוע החולף: לא הסכמת להמיר את דרכך בוולוו. הנאמנות לארץ ישראל ולמתיישבים ביש\"ע, והרצון שלך לזעזע את מחשבתם של מקבלי ההחלטות גברו בעיניך על מנעמי השלטון. כך יאה, בן אהוב של הארץ. אני רוצה לבקש ממך סליחה בשמי ובשם האחים: סליחה על כל קוצר הרוח שגילינו במשך השנים, על כך שהמדינה ותשומת הלב שהיא קיבלה, קדמו לנו ולאמא. אבל מה שהשארת לנו זורם בגנים, ואותו איש לא יקח מאתנו...ואתם שרצחתם את האבא שלי, אתם תושבים זמניים בחבל כנען. אני מודיע לכם שאנחנו נשארים כי זה שלנו. אבא קרוב עכשיו לאלקים ושם לפי המסורת יש לו הרבה נקודות זכות. משם יקל עליו לפעול. ולך אריק, חבר כה קרוב בתחילת הדרך, נקום כפי שגנדי היה נוקם אחריך. וחזור להוביל ולהנהיג כפי שהכרנו אותך...אנחנו נתגבר על האבל הזה, ואם המחיר ששילמנו יחזיר את המנהיגים למסלול, אז זכינו, ושילמנו כמו גדולים\".
בדברי הפרידה שלו מהשר רחבעם זאבי אמר ראש הממשלה אריאל שרון: \"היום נפל דבר. אבן יסוד ניתקה מחומת לבנו, מחומת הביטחון. היום אנו מבטיחים להשיבה למקומה\". ידענו מהי חברות, אמר שרון, והוסיף: \"נוח בשלום ברגבי האדמה שכה אהבת\".
יו\"ר הכנסת אברהם בורג כינה את השר זאבי המנוח זהב הארץ, אציל דמוקרטי עיקש, והוסיף: \"כולנו לא נסלח. האזינו היטב, מתנקשי רמאללה, הקשיבו, רוצחי ג\'נין: שום דבר לא יוכל להזיז אותנו מכאן\". בורג פנה לערפאת ואמר: \"ידיך דמים מלאו\".
הרמטכ\"ל שאול מופז פנה לשר זאבי, ואמר \"מעולם לא השתחררת באמת מצה\"ל. תמיד דאגת לחיילי צה\"ל, וגם לשבויים והנעדרים\". הרמטכ\"ל נפרד מאלוף במילואים זאבי בהצדעה.
נכדתו של השר זאבי כינרת פנתה לממשלה ולכנסת, ואמרה כי מאחר שהטרור נמצא בכל מקום עלינו לשים את המחלוקות בצד, ולהתאחד. רק כך נוכל לנצח. \"אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולילדינו\", ציינה.
את ארונו של השר זאבי נשאו שישה אלופי צה\"ל.
בבית העלמין ספד לו בנו יפתח פלמ\"ח: \"מאז שפנית לפוליטיקה דחפו אותך מחוץ לקונצנזוס, ואף בזמנם של ביבי ושרון נשארת בצד. שם בשמים, היכן שאתה מתחיל להתארגן, כשבן גוריון ואחריו כל השאר מכינים לך מיטה, אתה בוודאי זוכה סוף סוף להכרה שאתה כה ראוי לה. אי אפשר לגזול ממך חלקים שהם נכסיך המוחלטים: את השכל המופלא שלך, את הערכות המצב שרק מוח כשלך היה יכול לרקוח, את האחריות הגדולה הזאת שהעמסת על עצמך להיות נאמן לארץ ישראל גם כאשר הכריזו כולם באוזניך שמפציע אורו של מזרח תיכון חדש... לגלגו עליך שאתה מיושן, מקובע, ושאינך יכול להצטרף לחגיגת האיוולת הזו של סוף הסכסוך. \"אתם הוזים\", ענית להם. והנורא מכל, דאגת להדגיש תמיד בפני את הרעיון שכל טעות שנעשית, אם נעשתה יהיה קשה לתקנה, כי הרי אין לנו במחסנית עוד מדינה. מוכשר שכמוך, יכולת לתפוס כל תפקיד ממלכתי ולעשות אותו באופן מושלם, אבל לא היית מוכן לשלם את האתנן, ונשארת מחוץ לעשייה. כך גם בשבוע החולף: לא הסכמת להמיר את דרכך בוולוו. הנאמנות לארץ ישראל ולמתיישבים ביש\"ע, והרצון שלך לזעזע את מחשבתם של מקבלי ההחלטות גברו בעיניך על מנעמי השלטון. כך יאה, בן אהוב של הארץ. אני רוצה לבקש ממך סליחה בשמי ובשם האחים: סליחה על כל קוצר הרוח שגילינו במשך השנים, על כך שהמדינה ותשומת הלב שהיא קיבלה, קדמו לנו ולאמא. אבל מה שהשארת לנו זורם בגנים, ואותו איש לא יקח מאתנו...ואתם שרצחתם את האבא שלי, אתם תושבים זמניים בחבל כנען. אני מודיע לכם שאנחנו נשארים כי זה שלנו. אבא קרוב עכשיו לאלקים ושם לפי המסורת יש לו הרבה נקודות זכות. משם יקל עליו לפעול. ולך אריק, חבר כה קרוב בתחילת הדרך, נקום כפי שגנדי היה נוקם אחריך. וחזור להוביל ולהנהיג כפי שהכרנו אותך...אנחנו נתגבר על האבל הזה, ואם המחיר ששילמנו יחזיר את המנהיגים למסלול, אז זכינו, ושילמנו כמו גדולים\".