המחקר שיתפרסם בקרוב בכתב העת Journal of Business, הנמנה עם כתבי העת החשובים בתחום המימון בעולם, בוצע על ידי פרופ' דן גלאי וד"ר אורלי שדה מבית הספר למִנהל עסקים באוניברסיטה העברית ובדק מה מניע משקיעים לבחור להשקיע את כספם בפיקדונות בנקאיים סגורים ולא במלווה קצר מועד (מק"מ).
החוקרים התבססו על נתונים משנת 1999 עד 2002 שהתקבלו מהמערכת הבנקאית. המחקר העלה כי רבים בתקופה הנחקרת העדיפו פיקדונות בנקאיים סגורים לשנה, למרות שהתשואה על מלווה קצר מועד הייתה באופן מובהק גבוהה יותר, גם כשלוקחים בחשבון את כל עלויות העסקה הרלוונטיות. המלווה גם נזיל יותר וניתן למכור אותו בבורסה בכל יום מסחר נתון בעלויות נמוכות. על שבירת הפיקדון, אם הדבר אפשרי, הבנק מטיל קנס.
לממצאים לגבי התנהגותם הכלכלית הלא רציונלית של אנשים מציעים פרופ' דן גלאי וד"ר אורלי שדה הסבר פסיכולוגי של 'אפקט בת היענה"'. לדבריהם, אי אפשר להסביר את הממצאים באמצעות גורם הסיכון שכן מלווה קצר מועד אינו מסוכן יותר מפיקדון בבנק.
החוקרים מצאו כי ככל שאי הוודאות הפיננסית הצפויה גבוהה יותר, יהיה פער גדול יותר בין התשואה על המק"מ לבין הריבית על הפיקדון. ההסבר לכך, הם אומרים, הוא שמשקיעים רבים אינם אוהבים לראות הפסד בחשבונם ולכן יעדיפו השקעות שאינן מתומחרות על פי תנאי שוק. אם משקיע אינו מתמחר בעצמו את הפיקדון הבנקאי הוא עשוי לחשוב, כמו בת יענה, כי אם אינו רואה את הסיכון – הסיכון איננו קיים.
הגופים הפיננסיים מבינים כי משקיעים רבים מעדיפים לא להבחין בשינויים בשוק ולהתנהג כ"בנות יענה", ולכן הם מתמחרים את הפיקדונות בהתאם. למרות שהפיקדונות נזילים פחות הם מניבים תשואה נמוכה מהמק"מ. בתקופות של אי ודאות פיננסית או של עליית ריבית, הנטייה לנהוג כ"בת-יענה" גוברת, המתווכים הפיננסיים מבינים זאת ומגדילים את הפער.
החוקרים מציינים כי הפער החיובי בין התשואה על המק"מ לריבית על פיקדונות אינו ייחודי לישראל ותועד גם בארה"ב ובצרפת. כמו כן, נמצא בספרות האקדמית כי משקיעים קונים פחות עיתונות פיננסית בתקופות של ירידות בשוק המניות בהשוואה לעליות בשוק (גרמניה) ומסתכלים פחות בחשבון הבנק שלהם ובביצועי קרנות הפנסיה שלהם בימים של ירידות בשוק המניות (מדינות סקנדינביה). התנהגויות אלו גם תומכות בקיום אפקט "בת היענה".
דוגמה הממחישה את אפקט בת היענה: מק"מ הנסחר בשוק מתומחר בכל רגע נתון לפי תנאי הריבית בשוק. משקיע שקנה מק"מ לשנה עם תשואה של 4%, יראה בחשבון ניירות הערך שלו כל תנודה. אם עלתה הריבית לאחר תקופה מסוימת והתשואה לנכס עלתה ל-6% לפדיון, יירשם ערך ההחזקה לפי המחיר החדש, הנמוך יותר בשוק. חשוב לזכור, כי אם המשקיע יחזיק את המק"מ לפדיון – הוא יקבל תשואה של 4%.
לעומת זאת, אם אותו משקיע יפקיד את כספו בפיקדון הנושא ריבית של 3% לשנה, גם אם הריבית תעלה ל-5%, המשקיע לא יראה בחשבון הבנק שלו שום דיווח על ההפסד מהריבית האלטרנטיבית שאותה יכול היה לקבל. כלומר, אם המשקיע לא יעשה בעצמו את התמחור של ההשקעה על פי תנאי השוק, לא יראה את ההפסד שראה במחירי המק"מ, כך שבתום השנה יקבל המשקיע על החזקת מק"מ תשואה של 4% ואילו על החזקת הפיקדון לשנה רק 3%.
החוקרים התבססו על נתונים משנת 1999 עד 2002 שהתקבלו מהמערכת הבנקאית. המחקר העלה כי רבים בתקופה הנחקרת העדיפו פיקדונות בנקאיים סגורים לשנה, למרות שהתשואה על מלווה קצר מועד הייתה באופן מובהק גבוהה יותר, גם כשלוקחים בחשבון את כל עלויות העסקה הרלוונטיות. המלווה גם נזיל יותר וניתן למכור אותו בבורסה בכל יום מסחר נתון בעלויות נמוכות. על שבירת הפיקדון, אם הדבר אפשרי, הבנק מטיל קנס.
לממצאים לגבי התנהגותם הכלכלית הלא רציונלית של אנשים מציעים פרופ' דן גלאי וד"ר אורלי שדה הסבר פסיכולוגי של 'אפקט בת היענה"'. לדבריהם, אי אפשר להסביר את הממצאים באמצעות גורם הסיכון שכן מלווה קצר מועד אינו מסוכן יותר מפיקדון בבנק.
החוקרים מצאו כי ככל שאי הוודאות הפיננסית הצפויה גבוהה יותר, יהיה פער גדול יותר בין התשואה על המק"מ לבין הריבית על הפיקדון. ההסבר לכך, הם אומרים, הוא שמשקיעים רבים אינם אוהבים לראות הפסד בחשבונם ולכן יעדיפו השקעות שאינן מתומחרות על פי תנאי שוק. אם משקיע אינו מתמחר בעצמו את הפיקדון הבנקאי הוא עשוי לחשוב, כמו בת יענה, כי אם אינו רואה את הסיכון – הסיכון איננו קיים.
הגופים הפיננסיים מבינים כי משקיעים רבים מעדיפים לא להבחין בשינויים בשוק ולהתנהג כ"בנות יענה", ולכן הם מתמחרים את הפיקדונות בהתאם. למרות שהפיקדונות נזילים פחות הם מניבים תשואה נמוכה מהמק"מ. בתקופות של אי ודאות פיננסית או של עליית ריבית, הנטייה לנהוג כ"בת-יענה" גוברת, המתווכים הפיננסיים מבינים זאת ומגדילים את הפער.
החוקרים מציינים כי הפער החיובי בין התשואה על המק"מ לריבית על פיקדונות אינו ייחודי לישראל ותועד גם בארה"ב ובצרפת. כמו כן, נמצא בספרות האקדמית כי משקיעים קונים פחות עיתונות פיננסית בתקופות של ירידות בשוק המניות בהשוואה לעליות בשוק (גרמניה) ומסתכלים פחות בחשבון הבנק שלהם ובביצועי קרנות הפנסיה שלהם בימים של ירידות בשוק המניות (מדינות סקנדינביה). התנהגויות אלו גם תומכות בקיום אפקט "בת היענה".
דוגמה הממחישה את אפקט בת היענה: מק"מ הנסחר בשוק מתומחר בכל רגע נתון לפי תנאי הריבית בשוק. משקיע שקנה מק"מ לשנה עם תשואה של 4%, יראה בחשבון ניירות הערך שלו כל תנודה. אם עלתה הריבית לאחר תקופה מסוימת והתשואה לנכס עלתה ל-6% לפדיון, יירשם ערך ההחזקה לפי המחיר החדש, הנמוך יותר בשוק. חשוב לזכור, כי אם המשקיע יחזיק את המק"מ לפדיון – הוא יקבל תשואה של 4%.
לעומת זאת, אם אותו משקיע יפקיד את כספו בפיקדון הנושא ריבית של 3% לשנה, גם אם הריבית תעלה ל-5%, המשקיע לא יראה בחשבון הבנק שלו שום דיווח על ההפסד מהריבית האלטרנטיבית שאותה יכול היה לקבל. כלומר, אם המשקיע לא יעשה בעצמו את התמחור של ההשקעה על פי תנאי השוק, לא יראה את ההפסד שראה במחירי המק"מ, כך שבתום השנה יקבל המשקיע על החזקת מק"מ תשואה של 4% ואילו על החזקת הפיקדון לשנה רק 3%.