כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי השופטת רות רונן קבעה שמפעל המצות לא קיים את הוראות החוק לספק סביבת עבודה בטוחה לעובדיו ולכן עליו לפצות את הרב שלמה ישראלזון שידו נמחצה במכונה.
הרב ישראלזון המשתייך לעדה החרדית, נהג ביחד עם חבורה של אחרים להגיע מידי שנה לקראת חג הפסח למפעל המצות של "המצות המהודרות בע"מ" כדי לקיים מצות אפיית מצות. החבורה שאליה השתייך, נהגה לרכוש מצות מהמפעל. בטרם הרכישה נהגו בני החבורה לקחת חלק בתהליך האפיה. "הענין העיקרי של בני החבורה בתהליך האפיה, היה בשמירה על נקיון המכונות שאופות את המצות, תוך השגחה כי לא קיים בהן כל לכלוך של חמץ".
לפני פסח של שנת 99 הגיעו בני החבורה למפעל כדרכם. הרב ראה שארית של חמץ באחת המכונות ו"על מנת להסירה הכניס את ידו למכונה – מכונת רידוד בצק. ידו נלכדה בין גלילי המכונה ונמחצה".
מפעל המצות טען להגנתו כי הרב קיבל הסברים על הסיכון בפעולת במכונה אך גם אם היתה הגנה למכונה "התובע היה מנסה בכל זאת לנקות את המכונה שכן פעל מתוך קנאות דתית". לפיכך, יש לייחס לו "הסתכנות מרצון" או "רשלנות תורמת".
השופטת קבעה כי השתכנעה שהמכונה לא גודרה ובכך הפר המפעל את חובת ה"גידור לבטח". היא ציינה כי גם אם הוזהר העובד, כטענת המפעל, החוק קובע שהמעביד חייב להגן על כל העובדים ובכל המצבים, כולל "זהירים ובלתי זהירים, ערים ועייפים, מנוסים וטירונים, זקנים, צעירים ונשים, בריאים וחולניים, נרפים מרושלים ופוחזים".
בהחלטה נקבע כי המפעל ישא ב 70% מנזקיו של העובד, והצדדים התבקשו להגיש תחשיבים לפיצוי.
הרב ישראלזון המשתייך לעדה החרדית, נהג ביחד עם חבורה של אחרים להגיע מידי שנה לקראת חג הפסח למפעל המצות של "המצות המהודרות בע"מ" כדי לקיים מצות אפיית מצות. החבורה שאליה השתייך, נהגה לרכוש מצות מהמפעל. בטרם הרכישה נהגו בני החבורה לקחת חלק בתהליך האפיה. "הענין העיקרי של בני החבורה בתהליך האפיה, היה בשמירה על נקיון המכונות שאופות את המצות, תוך השגחה כי לא קיים בהן כל לכלוך של חמץ".
לפני פסח של שנת 99 הגיעו בני החבורה למפעל כדרכם. הרב ראה שארית של חמץ באחת המכונות ו"על מנת להסירה הכניס את ידו למכונה – מכונת רידוד בצק. ידו נלכדה בין גלילי המכונה ונמחצה".
מפעל המצות טען להגנתו כי הרב קיבל הסברים על הסיכון בפעולת במכונה אך גם אם היתה הגנה למכונה "התובע היה מנסה בכל זאת לנקות את המכונה שכן פעל מתוך קנאות דתית". לפיכך, יש לייחס לו "הסתכנות מרצון" או "רשלנות תורמת".
השופטת קבעה כי השתכנעה שהמכונה לא גודרה ובכך הפר המפעל את חובת ה"גידור לבטח". היא ציינה כי גם אם הוזהר העובד, כטענת המפעל, החוק קובע שהמעביד חייב להגן על כל העובדים ובכל המצבים, כולל "זהירים ובלתי זהירים, ערים ועייפים, מנוסים וטירונים, זקנים, צעירים ונשים, בריאים וחולניים, נרפים מרושלים ופוחזים".
בהחלטה נקבע כי המפעל ישא ב 70% מנזקיו של העובד, והצדדים התבקשו להגיש תחשיבים לפיצוי.