והוא ידע היטב, המוכתר, למה הוא מוטרד כי החלטת בג"ץ מאתמול, בגלל עתירת התנועה לזכויות האזרח, פגעה בראש וראשונה בערביי הכפרים עצמם.
כתבנו חגי הוברמן מציין כי כל הכפרים סובבים את אלפי מנשה, ומזה שנים מנהלים מערכת יחסים הדוקה עם ההתנחלות היהודית הגדולה בקרבתם. אפשר לומר אפילו, שבזכותם הם גדלו. בשנת 1982, כשאלפי-מנשה הוקמה, היו הכפרים הללו כמה פחונים פזורים בשטח. אלפי מנשה וחמשת הכפרים: ראס א-טירה, ואדי רשא, חירבת דבא, שלושתם מדרום לאלפי-מנשה, והשבטים הבדווים רמאדין ואבו פארדה שממערב לאלפי-מנשה, צמחו יחד עם היישוב היהודי.
190 איש, 190 בעלי משפחות מפרנסים, מתוך הכפרים, עובדים באלפי-מנשה, חלקם בעבודות ביישוב עצמו, וחלקם באיזור התעשיה של אלפי-מנשה. החלטת הבג"ץ, שתקים כעת מכשול פיזי בינם לבין אלפי מנשה, תפגע בפרנסתם. הגדר החדשה פשוט לא תאפשר להם להגיע למקומות עבודתם. 190 משפחות עשויות לאבד את מקור לחמם. למרבה הלעג, ארבעת תושבי הכפרים שהצטרפו לבג"ץ של התנועה לזכויות האזרח, אם בכל זאת ירצו להמשיך לעבוד באלפי-מנשה, יצטרכו לעשות דרך ארוכה פי חמש או שש מזו שהם עושים היום. במקום להגיע ישירות מכפריהם לאלפי-מנשה, מהלך של דקות ספורות, יצטרכו לעבור דרך הטרמינל החדש המוקם ליד קיבוץ אייל, עם כל הבדיקות הדרושות, ומשם לנסוע דרך מתן ונירית לאלפי-מנשה. לפחות שעה נוספת של בזבוז לפני העבודה, ועוד שעה אחריה.
כתבנו מוסיף כי ישנו גם נושא המים: ערביי רמאדין קונים את המים מאלפי-מנשה. צינור מים מוליך ישירות מאלפי-מנשה לרמאדין. במועצה כבר ניתן היה לשמוע את הדעה, שאחרי שינוי תוואי הגדר, כשלא יהיה ברור איך אפשר יהיה לגבות את הכסף עבור המים, האספקה תיעצר. מי ייפגע? שוב, תושבי הכפר עצמם.
כדי להבהיר עד כמה מערכת היחסים בין אלפי מנשה לכפרים הדוקה, נגלה כי אלפי-מנשה מספקת שירותי רפואה לילדי הכפר א-טירה. רק בשבת שעברה הגיעו שני ילדים למרפאה באלפי-מנשה. ביוזמת ראש המועצה חסדאי אליעזר הוצבו לאחרונה מתנפחים לילדים הערבים באחד הכפרים. המועצה המקומית גם החליטה לספק מחשבים לילדי הכפרים, ולשם כך נרכשו "חלונות" בשפה הערבית. מערכת היחסים הטובה הזו היתה יכולה להימשך, אלמלא התערבותם של אנשי התנועה לזכויות האזרח.
כתבנו חגי הוברמן מציין כי כל הכפרים סובבים את אלפי מנשה, ומזה שנים מנהלים מערכת יחסים הדוקה עם ההתנחלות היהודית הגדולה בקרבתם. אפשר לומר אפילו, שבזכותם הם גדלו. בשנת 1982, כשאלפי-מנשה הוקמה, היו הכפרים הללו כמה פחונים פזורים בשטח. אלפי מנשה וחמשת הכפרים: ראס א-טירה, ואדי רשא, חירבת דבא, שלושתם מדרום לאלפי-מנשה, והשבטים הבדווים רמאדין ואבו פארדה שממערב לאלפי-מנשה, צמחו יחד עם היישוב היהודי.
190 איש, 190 בעלי משפחות מפרנסים, מתוך הכפרים, עובדים באלפי-מנשה, חלקם בעבודות ביישוב עצמו, וחלקם באיזור התעשיה של אלפי-מנשה. החלטת הבג"ץ, שתקים כעת מכשול פיזי בינם לבין אלפי מנשה, תפגע בפרנסתם. הגדר החדשה פשוט לא תאפשר להם להגיע למקומות עבודתם. 190 משפחות עשויות לאבד את מקור לחמם. למרבה הלעג, ארבעת תושבי הכפרים שהצטרפו לבג"ץ של התנועה לזכויות האזרח, אם בכל זאת ירצו להמשיך לעבוד באלפי-מנשה, יצטרכו לעשות דרך ארוכה פי חמש או שש מזו שהם עושים היום. במקום להגיע ישירות מכפריהם לאלפי-מנשה, מהלך של דקות ספורות, יצטרכו לעבור דרך הטרמינל החדש המוקם ליד קיבוץ אייל, עם כל הבדיקות הדרושות, ומשם לנסוע דרך מתן ונירית לאלפי-מנשה. לפחות שעה נוספת של בזבוז לפני העבודה, ועוד שעה אחריה.
כתבנו מוסיף כי ישנו גם נושא המים: ערביי רמאדין קונים את המים מאלפי-מנשה. צינור מים מוליך ישירות מאלפי-מנשה לרמאדין. במועצה כבר ניתן היה לשמוע את הדעה, שאחרי שינוי תוואי הגדר, כשלא יהיה ברור איך אפשר יהיה לגבות את הכסף עבור המים, האספקה תיעצר. מי ייפגע? שוב, תושבי הכפר עצמם.
כדי להבהיר עד כמה מערכת היחסים בין אלפי מנשה לכפרים הדוקה, נגלה כי אלפי-מנשה מספקת שירותי רפואה לילדי הכפר א-טירה. רק בשבת שעברה הגיעו שני ילדים למרפאה באלפי-מנשה. ביוזמת ראש המועצה חסדאי אליעזר הוצבו לאחרונה מתנפחים לילדים הערבים באחד הכפרים. המועצה המקומית גם החליטה לספק מחשבים לילדי הכפרים, ולשם כך נרכשו "חלונות" בשפה הערבית. מערכת היחסים הטובה הזו היתה יכולה להימשך, אלמלא התערבותם של אנשי התנועה לזכויות האזרח.