השר חיים רמון, מבכירי מפלגת העבודה, ידרוש להציב לשרון את דרישת המפלגה, להמשיך בגירוש יהודי "הישובים המבודדים" בשומרון וביהודה, ולפני הכל "פינוי המאחזים הבלתי חוקיים".
במכתבו, המתפרסם הבוקר באתר המחלקה הפוליטית של התנועה הקיבוצית, שואב רמון עידוד מהגירוש המוצלח והמהיר, מתגאה בפעילות צה"ל והמשטרה, וקורא לגרש את כלל כל תושבי הישובים היהודיים שממזרח לגר ההפרדה. "אפשר לציין בסיפוק, שמהלך הפינוי המורכב והטעון של התושבים היהודיים באזורים אלה הסתיים מהר וטוב יותר מכפי שעלול היה להיות, לפי כמה מהתרחישים. הלקח העיקרי הוא, שלמרות הפרת החוק ההמונית, שמחולליה היו גורמים קיצוניים בקרב המתנחלים ואלפי שוהים בלתי חוקיים, והוריה הבלתי חוקיים היו רבנים מסיתים משולחי רסן ומנהיגים חסרי אחריות ביש"ע ובימין הקיצוני בכלל, האירועים הפרועים נוסח כפר דרום היו מעטים יחסית. אין ספק, שהגאווה נוכח התנהלותם של צה"ל והמשטרה בביצוע הפינוי היא נחלת הכלל", מציין השר רמון.
רמון גם מסביר לתומכיו בקיבוצים מדוע נדרשת המשך ישיבת מפלגתו בקואליציה ובממשלה, והמשך התמיכה באריאל שרון: "כעת נותרה הסדרת שאלת המעברים והתנועה בין רצועת עזה לישראל ולמצרים, השלמת ההיערכות הבטחונית החדשה של צה"ל, של זרועות הביטחון ושל היישובים שבקירבת הרצועה, וספיחים נוספים. פירושו של דבר הוא שמהלך ההינתקות טרם הסתיים. לכן, טרם הסתיים גם תפקידה של מפלגת העבודה בכל מה שקשור לחברותה בקואליציה על פי התחייבותה. אחריותנו איננה מתמצה בשלב פינוי התושבים היהודיים. יש לנו אחריות מלאה – כוללת וייחודית – לסיום נאות של המהלך כולו. מפלגת העבודה יכולה לזקוף לזכותה את ביצוע ההינתקות. אלמלא ישבה בממשלה, הדבר לא היה יוצא אל הפועל. הצטרפותנו לממשלה כדי להבטיח את השלמת מהלך ההינתקות באה אף על פי שידענו, שבתחום הכלכלי לא נצליח להשיג הישגים משמעותיים, בגלל מערכת היחסים המורכבת, שהיתה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר נתניהו. למרות זאת, עמדתי כל זמן ישיבתנו בממשלה בראש המאבק בכלכלת נתניהו – הן כחבר ממשלה והן כחבר פעיל בוועדת השרים לחקיקה, אך בייחוד כיו"ר ועדת השרים לביקורת המדינה. חזרתי וקראתי שוב ושוב לשר האוצר בכל הזדמנות להתפטר מתפקידו, הבעתי אי אמון בתוכניתו הכלכלית וקראתי תגר על אמינותו בתחום המדיני בטחוני. כעת, בשלב הזה, עלינו לעשות את החשבון המלא ואת המאזן הנכון של ההישגים והכישלונות של העבר יחד עם המטלות והיעדים של העתיד הנראה לעין. תפקידה הלאומי של מפלגת העבודה לא תם בזה".
אולי בתגובה להסבר רמון אומר יו"ר מר"צ-יח"ד יוסי ביילין כי שרי העבודה יעשו הכל להצדיק ישיבתם בממשלת שרון. ביילין, אשר פרסם דעתו במאמר בידיעות אחרונות שאין לתת יותר גב פוליטי לשרון, אמר לאחר נאומו של שרון באו"ם כי שרי העבודה יעשו הכל על מנת להצדיק את המשך ישיבתם בממשלה, גם לאחר יישום ההתנתקות. לדברי ביילין, התנאים שמציב שרון לגבי הסדר הביניים והסדר הקבע, אין תנאים שאין אפשרות לקבלם, ומשמעותם הסתגרות בבטון מאחרי גדר.
ואילו, רמון גם לא שוכח במכתבו, לנכס את התוכנית כולה ליוזמתו: "אני מרשה לעצמי לציין, שיש לי חלק לא מבוטל בהגשמתו של המהלך הזה. בעבר הצעתי את ההינתקות מעזה ליצחק רבין פעמיים – לפני 17 שנים ולפני כ-12 שנים. המגעים על הסכם אוסלו הקפיאו את הדיון ביוזמה הזו ב-1993. אולם בשנים האחרונות, אחרי הכשלונות המהדהדים של היוזמות המדיניות בשנים 2000-2001, החלטתי לצאת אל הציבור עם תוכנית ההפרדה המלאה שגיבשתי – ובכללה בניית גדר ההפרדה וההיפרדות הדמוגרפית. בתחילת מאבקי הייתי, כזכור, במיעוט מזהיר: לא רק בכלל המערכת הפוליטית אלא גם במפלגת העבודה, והדברים רשומים ומתועדים. במהלך הזמן קיבלה מפלגת העבודה את עמדותיי, הן בנושא גדר ההפרדה והן בנושא ההינתקות. בסופו של דבר, החליט גם שרון לאמץ את תוכנית ההינתקות ולבנות – אם כי מאוחר, מאוחר מדיי ולאט מדיי – את גדר ההפרדה".
הצטרפותנו לממשלה כדי להבטיח את השלמת מהלך ההינתקות באה אף על פי שידענו, שבתחום הכלכלי לא נצליח להשיג הישגים משמעותיים, בגלל מערכת היחסים המורכבת, שהיתה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר נתניהו. למרות זאת, עמדתי כל זמן ישיבתנו בממשלה בראש המאבק בכלכלת נתניהו – הן כחבר ממשלה והן כחבר פעיל בוועדת השרים לחקיקה, אך בייחוד כיו"ר ועדת השרים לביקורת המדינה. חזרתי וקראתי שוב ושוב לשר האוצר בכל הזדמנות להתפטר מתפקידו, הבעתי אי אמון בתוכניתו הכלכלית וקראתי תגר על אמינותו בתחום המדיני בטחוני. אני מקווה, שבעזרת שר האוצר החדש אוכל להשלים מהלכים שנקטתי דוגמת החזרת קיצבאות זיקנה ושארים לזכאים שאיחרו בתביעתם או קופחו ללא ידיעתם והנהגת רפורמה בדרכי הכנת התקציב ועריכתו.
כעת, בשלב הזה, עלינו לעשות את החשבון המלא ואת המאזן הנכון של ההישגים והכישלונות של העבר יחד עם המטלות והיעדים של העתיד הנראה לעין. תפקידה הלאומי של מפלגת העבודה לא תם בזה".
רמון מציב בבהירות, את היעדים אליהם הוא חותר. "השלמה מהירה ובלתי מתפשרת של גדר ההפרדה. פינויים של כל המאחזים הבלתי חוקיים. זוהי מחויבותנו לעצמנו ומחויבותה של ישראל כלפי ארצות הברית והנשיא בוש, על פי 'מפת הדרכים'. והעיקר - יש להוליך את המהלך המדיני החשוב הבא, השלב השני של ההינתקות מהפלשתינים ביהודה ובשומרון. הדרך היחידה המשרתת את האינטרסים החשובים של ישראל, דרך שגם תמנע קיפאון מדיני הרה אסון, היא ההינתקות השנייה. על מפלגת העבודה להציב מיד את תוכנית ההינתקות השנייה בראש סדר היום שלה ולהיאבק על כך, שזאת תהיה גם בראש סדר היום הלאומי של הממשלה. על השלב השני לכלול את פינוי כל היישובים והמאחזים במקומות מבודדים. את כל המתיישבים היהודים יש לכנס לגושי ההתיישבות העיקריים בקירבת הקו הירוק, מעבר לגדר ההפרדה, ולפנות את מאחזי צה"ל מן העבר המזרחי של הגדר, פרט לאיזור ביטחון בביקעת הירדן.
כל זה צריך להיעשות עכשיו. צריך לנצל את המומנטום שנוצר, את צוהר ההזדמנויות שנפתח, את האפשרות ליישם את העקרונות הדמוגרפיים החיוניים – כדי לשים קץ לכיבוש, שהביא עלינו רעות רבות כל כך.
והעיקר, צריך לבצע את ההינתקות השנייה לאלתר, כדי שלא ינבטו זרעי האינתיפאדה השלישית מחר.
מצורף בזה קישור למאמר שפרסמתי ב"מעריב" של סוף השבוע, ה-2 בספטמבר, 2005, תחת הכותרת "בוקר היום שאחרי". אני פורש בו את תוכניתי המדינית, שאותה אני מציע לממשלת ישראל ולמפלגת העבודה, ועליה איאבק כדי שתיושם.
בברכת שנה טובה,
חיים רמון
במכתבו, המתפרסם הבוקר באתר המחלקה הפוליטית של התנועה הקיבוצית, שואב רמון עידוד מהגירוש המוצלח והמהיר, מתגאה בפעילות צה"ל והמשטרה, וקורא לגרש את כלל כל תושבי הישובים היהודיים שממזרח לגר ההפרדה. "אפשר לציין בסיפוק, שמהלך הפינוי המורכב והטעון של התושבים היהודיים באזורים אלה הסתיים מהר וטוב יותר מכפי שעלול היה להיות, לפי כמה מהתרחישים. הלקח העיקרי הוא, שלמרות הפרת החוק ההמונית, שמחולליה היו גורמים קיצוניים בקרב המתנחלים ואלפי שוהים בלתי חוקיים, והוריה הבלתי חוקיים היו רבנים מסיתים משולחי רסן ומנהיגים חסרי אחריות ביש"ע ובימין הקיצוני בכלל, האירועים הפרועים נוסח כפר דרום היו מעטים יחסית. אין ספק, שהגאווה נוכח התנהלותם של צה"ל והמשטרה בביצוע הפינוי היא נחלת הכלל", מציין השר רמון.
רמון גם מסביר לתומכיו בקיבוצים מדוע נדרשת המשך ישיבת מפלגתו בקואליציה ובממשלה, והמשך התמיכה באריאל שרון: "כעת נותרה הסדרת שאלת המעברים והתנועה בין רצועת עזה לישראל ולמצרים, השלמת ההיערכות הבטחונית החדשה של צה"ל, של זרועות הביטחון ושל היישובים שבקירבת הרצועה, וספיחים נוספים. פירושו של דבר הוא שמהלך ההינתקות טרם הסתיים. לכן, טרם הסתיים גם תפקידה של מפלגת העבודה בכל מה שקשור לחברותה בקואליציה על פי התחייבותה. אחריותנו איננה מתמצה בשלב פינוי התושבים היהודיים. יש לנו אחריות מלאה – כוללת וייחודית – לסיום נאות של המהלך כולו. מפלגת העבודה יכולה לזקוף לזכותה את ביצוע ההינתקות. אלמלא ישבה בממשלה, הדבר לא היה יוצא אל הפועל. הצטרפותנו לממשלה כדי להבטיח את השלמת מהלך ההינתקות באה אף על פי שידענו, שבתחום הכלכלי לא נצליח להשיג הישגים משמעותיים, בגלל מערכת היחסים המורכבת, שהיתה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר נתניהו. למרות זאת, עמדתי כל זמן ישיבתנו בממשלה בראש המאבק בכלכלת נתניהו – הן כחבר ממשלה והן כחבר פעיל בוועדת השרים לחקיקה, אך בייחוד כיו"ר ועדת השרים לביקורת המדינה. חזרתי וקראתי שוב ושוב לשר האוצר בכל הזדמנות להתפטר מתפקידו, הבעתי אי אמון בתוכניתו הכלכלית וקראתי תגר על אמינותו בתחום המדיני בטחוני. כעת, בשלב הזה, עלינו לעשות את החשבון המלא ואת המאזן הנכון של ההישגים והכישלונות של העבר יחד עם המטלות והיעדים של העתיד הנראה לעין. תפקידה הלאומי של מפלגת העבודה לא תם בזה".
אולי בתגובה להסבר רמון אומר יו"ר מר"צ-יח"ד יוסי ביילין כי שרי העבודה יעשו הכל להצדיק ישיבתם בממשלת שרון. ביילין, אשר פרסם דעתו במאמר בידיעות אחרונות שאין לתת יותר גב פוליטי לשרון, אמר לאחר נאומו של שרון באו"ם כי שרי העבודה יעשו הכל על מנת להצדיק את המשך ישיבתם בממשלה, גם לאחר יישום ההתנתקות. לדברי ביילין, התנאים שמציב שרון לגבי הסדר הביניים והסדר הקבע, אין תנאים שאין אפשרות לקבלם, ומשמעותם הסתגרות בבטון מאחרי גדר.
ואילו, רמון גם לא שוכח במכתבו, לנכס את התוכנית כולה ליוזמתו: "אני מרשה לעצמי לציין, שיש לי חלק לא מבוטל בהגשמתו של המהלך הזה. בעבר הצעתי את ההינתקות מעזה ליצחק רבין פעמיים – לפני 17 שנים ולפני כ-12 שנים. המגעים על הסכם אוסלו הקפיאו את הדיון ביוזמה הזו ב-1993. אולם בשנים האחרונות, אחרי הכשלונות המהדהדים של היוזמות המדיניות בשנים 2000-2001, החלטתי לצאת אל הציבור עם תוכנית ההפרדה המלאה שגיבשתי – ובכללה בניית גדר ההפרדה וההיפרדות הדמוגרפית. בתחילת מאבקי הייתי, כזכור, במיעוט מזהיר: לא רק בכלל המערכת הפוליטית אלא גם במפלגת העבודה, והדברים רשומים ומתועדים. במהלך הזמן קיבלה מפלגת העבודה את עמדותיי, הן בנושא גדר ההפרדה והן בנושא ההינתקות. בסופו של דבר, החליט גם שרון לאמץ את תוכנית ההינתקות ולבנות – אם כי מאוחר, מאוחר מדיי ולאט מדיי – את גדר ההפרדה".
הצטרפותנו לממשלה כדי להבטיח את השלמת מהלך ההינתקות באה אף על פי שידענו, שבתחום הכלכלי לא נצליח להשיג הישגים משמעותיים, בגלל מערכת היחסים המורכבת, שהיתה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר נתניהו. למרות זאת, עמדתי כל זמן ישיבתנו בממשלה בראש המאבק בכלכלת נתניהו – הן כחבר ממשלה והן כחבר פעיל בוועדת השרים לחקיקה, אך בייחוד כיו"ר ועדת השרים לביקורת המדינה. חזרתי וקראתי שוב ושוב לשר האוצר בכל הזדמנות להתפטר מתפקידו, הבעתי אי אמון בתוכניתו הכלכלית וקראתי תגר על אמינותו בתחום המדיני בטחוני. אני מקווה, שבעזרת שר האוצר החדש אוכל להשלים מהלכים שנקטתי דוגמת החזרת קיצבאות זיקנה ושארים לזכאים שאיחרו בתביעתם או קופחו ללא ידיעתם והנהגת רפורמה בדרכי הכנת התקציב ועריכתו.
כעת, בשלב הזה, עלינו לעשות את החשבון המלא ואת המאזן הנכון של ההישגים והכישלונות של העבר יחד עם המטלות והיעדים של העתיד הנראה לעין. תפקידה הלאומי של מפלגת העבודה לא תם בזה".
רמון מציב בבהירות, את היעדים אליהם הוא חותר. "השלמה מהירה ובלתי מתפשרת של גדר ההפרדה. פינויים של כל המאחזים הבלתי חוקיים. זוהי מחויבותנו לעצמנו ומחויבותה של ישראל כלפי ארצות הברית והנשיא בוש, על פי 'מפת הדרכים'. והעיקר - יש להוליך את המהלך המדיני החשוב הבא, השלב השני של ההינתקות מהפלשתינים ביהודה ובשומרון. הדרך היחידה המשרתת את האינטרסים החשובים של ישראל, דרך שגם תמנע קיפאון מדיני הרה אסון, היא ההינתקות השנייה. על מפלגת העבודה להציב מיד את תוכנית ההינתקות השנייה בראש סדר היום שלה ולהיאבק על כך, שזאת תהיה גם בראש סדר היום הלאומי של הממשלה. על השלב השני לכלול את פינוי כל היישובים והמאחזים במקומות מבודדים. את כל המתיישבים היהודים יש לכנס לגושי ההתיישבות העיקריים בקירבת הקו הירוק, מעבר לגדר ההפרדה, ולפנות את מאחזי צה"ל מן העבר המזרחי של הגדר, פרט לאיזור ביטחון בביקעת הירדן.
כל זה צריך להיעשות עכשיו. צריך לנצל את המומנטום שנוצר, את צוהר ההזדמנויות שנפתח, את האפשרות ליישם את העקרונות הדמוגרפיים החיוניים – כדי לשים קץ לכיבוש, שהביא עלינו רעות רבות כל כך.
והעיקר, צריך לבצע את ההינתקות השנייה לאלתר, כדי שלא ינבטו זרעי האינתיפאדה השלישית מחר.
מצורף בזה קישור למאמר שפרסמתי ב"מעריב" של סוף השבוע, ה-2 בספטמבר, 2005, תחת הכותרת "בוקר היום שאחרי". אני פורש בו את תוכניתי המדינית, שאותה אני מציע לממשלת ישראל ולמפלגת העבודה, ועליה איאבק כדי שתיושם.
בברכת שנה טובה,
חיים רמון