ד"ר אודי לבל מאוניברסיטת בן גוריון אומר כי אם ינסו לממש את קריאת ראש אכ"א האלוף אלעזר שטרן, לסלק מתפקידם שני ראשי ישיבות הסדר שחשודים בקריאה לסרבנות בתקופת ההתנתקות, יהיה צורך לקרוא באותה מידה לסלק אלפי מרצים שקראו וקוראים לסירוב פקודה.
בראיון לאריאל כהנא בערוץ 7 אומר לבל שהדרישה לסילוק ראשי ישיבות ההסדר שייכת ל"מישור הפוליטי סמלי", אך נדרשת הצבת ה"צד השני של המשוואה", ולהזכיר שיש בישראל חיילים רבים מאד הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ובכמה מהם ראשי המוסדות והמורים קראו לסירוב פקודה. מדובר בסוג קריאה לסרבנות ב"רוחו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ" החוזרת מידי שנה במוסדות האקדמיים. "מספיק להכנס לאינטרנט ולראות כמה עצומות של עמיתים וחברים שלי שעליהם אני חלוק פוליטית, הקוראים לתלמידיהם שלא לשרת בשטחים, לסרב פקודות. הדבר צבר תאוצה בעיקר השנה לאחר יישום מדיניות הסיכולים. באופן מאורגן היתה קבוצת טייסים במילואים שהיתה חתומה על קריאה לסרבנות והוזמנה באופן ממוסד לקמפוסים. עברו אוניברסיטה אחרי אוניברסיטה וקיבלו בימות".
לבל בעד קיום במה חופשית והשמעת כל הדעות אך פירוש הדבר כי חיילים במקומות לימודים רבים נקראים לסרב ו"אם נתחיל לחשוב שכל מי שלומד במקום שמורו קורא לו לסרב לא ראוי לשרת בצבא, הרבה תלמידי למדעי הרוח והחברה ינופו והרבה פרופסורים ייענשו, מה שכמובן אבסורדי והופך לצביעות אחת גדולה".
המדינה לדבריו לא תוכל לפעול נגד אלו ונגד אלו כי הצבא הוא צבא העם והחברה חשופה למסרים רבים. "בכל אדם יש פוטנציאל סרבנות כלשהו או לפחות הזדהות כלשהי והמסרים הפוליטיים מועברים. משרתי צבא אינם לומדים באקדמיה צבאית מעין ווסטפוינט דתי או לא דתי, החברה היא פתוחה ומה שחשוב היא המציאות בפועל. בפועל, כמות הסירוב בזמן ההתנתקות שאפה לאפס כמוה כמות הסרבנות בקרב תלמידי אותם מרצים במוסדות להשכלה גבוהה. לא אלה ולא אלה לא הצליחו לקדם נזק ולכן צריך לתת להם יחס דומה".
על הבדל ביחס הציבורי כלפי קריאה לסרבנות משמאל לבין זו מימין אומר לבל כי בשמאל יש "שיח ציבורי מסויים שמן הסתם מעצביו ויוצריו לא ממש מחוברים לזרמים החברתיים המרכזיים ויוצרים עולם מדומיין. בשיח הזה סרבנות שמאל היא סוג של בון טון וסלבריטאיות, והקורא לסרבנות כמו גם המציית זוכים לכבוד והדר. האמת, זה לא מייצג. יש הרבה קולות ולשיח הציבורי מגיעים אותם אלו שהתקשורת אוהבת לשמוע, 'כמו שכל מנהל שאוהב לגייס אנשים בצלמו ודמותו'. אין ספק שברמה הציבורית, המוסרית-מורלית יש סוג סרבנות שהוא 'בון טון' ויש כזו שהיא קריאה שנחשבת לפשע. והציבור הרחב לא תמיד נוהג לפי המציאות שמוצגת לו בכלי התקשורת".
בראיון לאריאל כהנא בערוץ 7 אומר לבל שהדרישה לסילוק ראשי ישיבות ההסדר שייכת ל"מישור הפוליטי סמלי", אך נדרשת הצבת ה"צד השני של המשוואה", ולהזכיר שיש בישראל חיילים רבים מאד הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ובכמה מהם ראשי המוסדות והמורים קראו לסירוב פקודה. מדובר בסוג קריאה לסרבנות ב"רוחו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ" החוזרת מידי שנה במוסדות האקדמיים. "מספיק להכנס לאינטרנט ולראות כמה עצומות של עמיתים וחברים שלי שעליהם אני חלוק פוליטית, הקוראים לתלמידיהם שלא לשרת בשטחים, לסרב פקודות. הדבר צבר תאוצה בעיקר השנה לאחר יישום מדיניות הסיכולים. באופן מאורגן היתה קבוצת טייסים במילואים שהיתה חתומה על קריאה לסרבנות והוזמנה באופן ממוסד לקמפוסים. עברו אוניברסיטה אחרי אוניברסיטה וקיבלו בימות".
לבל בעד קיום במה חופשית והשמעת כל הדעות אך פירוש הדבר כי חיילים במקומות לימודים רבים נקראים לסרב ו"אם נתחיל לחשוב שכל מי שלומד במקום שמורו קורא לו לסרב לא ראוי לשרת בצבא, הרבה תלמידי למדעי הרוח והחברה ינופו והרבה פרופסורים ייענשו, מה שכמובן אבסורדי והופך לצביעות אחת גדולה".
המדינה לדבריו לא תוכל לפעול נגד אלו ונגד אלו כי הצבא הוא צבא העם והחברה חשופה למסרים רבים. "בכל אדם יש פוטנציאל סרבנות כלשהו או לפחות הזדהות כלשהי והמסרים הפוליטיים מועברים. משרתי צבא אינם לומדים באקדמיה צבאית מעין ווסטפוינט דתי או לא דתי, החברה היא פתוחה ומה שחשוב היא המציאות בפועל. בפועל, כמות הסירוב בזמן ההתנתקות שאפה לאפס כמוה כמות הסרבנות בקרב תלמידי אותם מרצים במוסדות להשכלה גבוהה. לא אלה ולא אלה לא הצליחו לקדם נזק ולכן צריך לתת להם יחס דומה".
על הבדל ביחס הציבורי כלפי קריאה לסרבנות משמאל לבין זו מימין אומר לבל כי בשמאל יש "שיח ציבורי מסויים שמן הסתם מעצביו ויוצריו לא ממש מחוברים לזרמים החברתיים המרכזיים ויוצרים עולם מדומיין. בשיח הזה סרבנות שמאל היא סוג של בון טון וסלבריטאיות, והקורא לסרבנות כמו גם המציית זוכים לכבוד והדר. האמת, זה לא מייצג. יש הרבה קולות ולשיח הציבורי מגיעים אותם אלו שהתקשורת אוהבת לשמוע, 'כמו שכל מנהל שאוהב לגייס אנשים בצלמו ודמותו'. אין ספק שברמה הציבורית, המוסרית-מורלית יש סוג סרבנות שהוא 'בון טון' ויש כזו שהיא קריאה שנחשבת לפשע. והציבור הרחב לא תמיד נוהג לפי המציאות שמוצגת לו בכלי התקשורת".