רשות השידור תפצה עורך דין ששמו הוזכר במהדורת חדשות בקול ישראל כמי שאיים כביכול ברצח על אישים במערכת המשפט. כך קבעה השופטת מיכל אגמון גונן והורתה לרשות השידור לשלם לעורך דין פיצוי בסך 150 אלף ₪ וכן את הוצאות המשפט 15,024 אלף ₪ ושכר עו"ד 20 אלף ₪.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי השופטת ציינה שבחישוב הפיצויים לקחה בחשבון כי הפרסום היה רחב בתפוצתו, למעלה מ 100 אלף איש, אך מנגד מדובר בפרסום ששודר במהדורת חדשות אחת בלבד.
עוד כתבה השופטת כי מאחר שהפרסום ייחס לעורך הדין "ביצוע או מעורבות בביצוע עבירה פלילית" יש בו כדי להחמיר על רשות השידור. יתירה מכך "אין עומדת לזכותה טענה של חוסר תום לב שכן היא לא פנתה לעו"ד לקבלת תגובתו עובר לשידור הידיעה".
השופטת הוסיפה כי אין בדעתה להקל על רשות השידור שכן זו החמירה בהתנהגותה את נזקו של עורך הדין ואף סירבה להתנצל על דברי הדיבה למרות פניה מפורשת שלו אליה. יתירה מכך רשות השידור אף התנתה את התנצלותה בכך שהתובע יוותר על תביעתו לפיצויים. "זוהי התנהגות הנגועה בחוסר תום לב", כתבה השופטת.
אגמון גונן הוסיפה כי הרשות טענה שדרישותיו של עורך הדין לענין אופן והיקף ההתנצלות היו 'בלתי סבירות'. "אולם, הרשות לא הוכיחה כי היא פנתה לתובע והציעה לו אופן או היקף התנצלות שונה. ההיפך הוא הנכון. ..עדותו של התובע לפיה התנצלות כלשהי מותנית בויתור על תביעתו הכספית , לא נסתרה".
בדיון בפגיעה שנגרמה לעורך הדין, ציינה השופטת כי יש הבדל בין פרסום במהדורת חדשות לבין פרסום במדור דעות ומאחר והפרסום היה בחדשות נזקו גדול יותר מאשר אם היה עניינו מתפרסם במדור דעות. "אמינות הפרסום הינו שיקול חשוב שעה שמתבקש בית המשפט לקבוע את היקף הפגיעה בניזוק... בענייננו מדובר בידיעה שפורסמה במסגרת מהדורת החדשות. ידוע הוא שאנשים מייחסים אמינות יתרה לעובדות כמו אלו המשודרות בחדשות מאשר להבעת דעה". במקרה זה מדובר היה בפרסום עם "דרגת האמינות והמהימנות מהגבוהות ביותר: מדובר בידיעה עובדתית ששודרה במסגרת מהדורת החדשות של השידור הציבורי".
רשות השידור היא רשות ציבורית ולכן "חלות עליה חובות תום לב והגינות ביתר שאת. אני קובעת כי היא התנהגה בחוסר תום לב כלפי עורך הדין", כתבה אגמון גונן בפסק הדין והוסיפה כי "שיעור הפיצוי צריך לשקף את הפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין תוך התחשבות בתפקידה הציבורי של רשות השידור
ובחשיבות חופש הביטוי".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי השופטת ציינה שבחישוב הפיצויים לקחה בחשבון כי הפרסום היה רחב בתפוצתו, למעלה מ 100 אלף איש, אך מנגד מדובר בפרסום ששודר במהדורת חדשות אחת בלבד.
עוד כתבה השופטת כי מאחר שהפרסום ייחס לעורך הדין "ביצוע או מעורבות בביצוע עבירה פלילית" יש בו כדי להחמיר על רשות השידור. יתירה מכך "אין עומדת לזכותה טענה של חוסר תום לב שכן היא לא פנתה לעו"ד לקבלת תגובתו עובר לשידור הידיעה".
השופטת הוסיפה כי אין בדעתה להקל על רשות השידור שכן זו החמירה בהתנהגותה את נזקו של עורך הדין ואף סירבה להתנצל על דברי הדיבה למרות פניה מפורשת שלו אליה. יתירה מכך רשות השידור אף התנתה את התנצלותה בכך שהתובע יוותר על תביעתו לפיצויים. "זוהי התנהגות הנגועה בחוסר תום לב", כתבה השופטת.
אגמון גונן הוסיפה כי הרשות טענה שדרישותיו של עורך הדין לענין אופן והיקף ההתנצלות היו 'בלתי סבירות'. "אולם, הרשות לא הוכיחה כי היא פנתה לתובע והציעה לו אופן או היקף התנצלות שונה. ההיפך הוא הנכון. ..עדותו של התובע לפיה התנצלות כלשהי מותנית בויתור על תביעתו הכספית , לא נסתרה".
בדיון בפגיעה שנגרמה לעורך הדין, ציינה השופטת כי יש הבדל בין פרסום במהדורת חדשות לבין פרסום במדור דעות ומאחר והפרסום היה בחדשות נזקו גדול יותר מאשר אם היה עניינו מתפרסם במדור דעות. "אמינות הפרסום הינו שיקול חשוב שעה שמתבקש בית המשפט לקבוע את היקף הפגיעה בניזוק... בענייננו מדובר בידיעה שפורסמה במסגרת מהדורת החדשות. ידוע הוא שאנשים מייחסים אמינות יתרה לעובדות כמו אלו המשודרות בחדשות מאשר להבעת דעה". במקרה זה מדובר היה בפרסום עם "דרגת האמינות והמהימנות מהגבוהות ביותר: מדובר בידיעה עובדתית ששודרה במסגרת מהדורת החדשות של השידור הציבורי".
רשות השידור היא רשות ציבורית ולכן "חלות עליה חובות תום לב והגינות ביתר שאת. אני קובעת כי היא התנהגה בחוסר תום לב כלפי עורך הדין", כתבה אגמון גונן בפסק הדין והוסיפה כי "שיעור הפיצוי צריך לשקף את הפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין תוך התחשבות בתפקידה הציבורי של רשות השידור
ובחשיבות חופש הביטוי".