דוברות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מליסה פלמינג, אמרה כי "זהו הרגע שאני הכי גאה בו מאז הגעתי לסוכנות. לא חשבתי שנגיע ליום הזה. אנחנו בהלם וגאים מאוד. לארגון כמו שלנו אין פרס חשוב ונחשק יותר מאשר פרס נובל לשלום".
מומחים הסבירו, עוד לפני היוודע דבר הזכייה, שהעובדה שהשנה מציינים בעולם 60 שנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, מעניקה לעבודתה של הוועדה משנה תוקף ולפיכך הכתרתה תהיה טבעית בעיני השופטים, שירצו בוודאי לחזק את מעמדה.
אל-בראדעי זכה ליחס גבוה בצמרת רשימת ההימורים של "סנטרבט", והקדים מועמדים אחרים כמו הסנאטורים האמריקנים לוגר ונאן, שפעלו להשמדת מצבורי הנשק הגרעיני של בריה"מ, ונציגי הניצולים מהירושימה ונגסקי עצמם.
מעטה החשאיות המאפיינת את חמשת חברי הועדה, והעובדה שאינם נוהגים לחשוף את רשימת המועמדים, עוררה מחדש עד לשעות הצהריים את סקרנות המהמרים. בבורסת השמות ניתן היה למצוא כמה וותיקים ובולטים כמו ואצלב האוול נשיא צ'כיה לשעבר, וארגונים כגון יוניס"ף, "רופאים ללא גבולות" ו"צבא הישע". ההערכות הן כי ברשימה שהוצגה לבחינת הוועדה היו 200 שמות של אישים וגופים.
בראש רשימת ההימורים של הברוקר המוכר ביותר, חברת "סנטרבט" מאוסטרליה הוצבה הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והעומד בראשה הד"ר מוחמד אל-בראדעי, שזכה בסופו של דבר. זכייתו, שלא כמו הפתעות בשנים קודמות, הייתה צפויה ומרבית הפרשנים חזו אל-בראדעי יקטוף את הפרס.
אל-בראדעי הדיח מראש הרשימה למקום השני את מרטי אהטיסרי, נשיא פינלנד לשעבר, ששימש כמתווך בסכסוכים בינלאומיים בבלקנים ובחבל אצ'ה באינדונזיה. כך היה בשנה שעברה, כשפעילת איכות הסביבה הקנייתית וואנגרי מאטיי זכתה בפרס, וכך היה בשנה שלפני כן, כשפעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי הוכתרה כזוכה.
השבוע הוכרזו הזוכים בפרסי נובל ברפואה, בכימיה ובפיזיקה, ובשבוע הבאה יוכתר הזוכה בפרס בכלכלה. הזוכים מקבלים, מלבד הכבוד, המדליה והתעודה, גם 1.3 מיליון דולר.
פרס נובל מוענק בכל שנה בשישה תחומים: רפואה, ספרות, כימיה, פיזיקה, כלכלה ופרס נובל לשלום. את הפרס ייסד הממציא השבדי אלפרד נובל , שהוריש את נכסיו לקרן הנושאת את שמו והאחראית לחלוקת הפרסים. נובל מת בשנת תרנ"ו, והפרסים הראשונים חולקו בשנת תרס"א.
פרסי נובל במדעים ובכלכלה מוענקים בשבדיה, אולם פרס נובל לשלום הוא היחיד שמוענק באוסלו בירת נורבגיה. הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין. באתר ועדת הפרס נטען בין השאר שייתכן שנובל חשש שהיוקרה של הפרס תהפוך אותו לכלי שרת פוליטי ולכן העדיף שמי שתעניק אותו תהיה נורבגיה, מדינה קטנה בשוליה של אירופה, שאינה מתהדרת בהיסטוריה פוליטית עצמאית רבת שנים ולפיכך עשויה להיות אובייקטיבית יותר. עם זאת, הפרס מוענק בכל שנה ב-10 בדצמבר, יום מותו של נובל.
מומחים הסבירו, עוד לפני היוודע דבר הזכייה, שהעובדה שהשנה מציינים בעולם 60 שנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, מעניקה לעבודתה של הוועדה משנה תוקף ולפיכך הכתרתה תהיה טבעית בעיני השופטים, שירצו בוודאי לחזק את מעמדה.
אל-בראדעי זכה ליחס גבוה בצמרת רשימת ההימורים של "סנטרבט", והקדים מועמדים אחרים כמו הסנאטורים האמריקנים לוגר ונאן, שפעלו להשמדת מצבורי הנשק הגרעיני של בריה"מ, ונציגי הניצולים מהירושימה ונגסקי עצמם.
מעטה החשאיות המאפיינת את חמשת חברי הועדה, והעובדה שאינם נוהגים לחשוף את רשימת המועמדים, עוררה מחדש עד לשעות הצהריים את סקרנות המהמרים. בבורסת השמות ניתן היה למצוא כמה וותיקים ובולטים כמו ואצלב האוול נשיא צ'כיה לשעבר, וארגונים כגון יוניס"ף, "רופאים ללא גבולות" ו"צבא הישע". ההערכות הן כי ברשימה שהוצגה לבחינת הוועדה היו 200 שמות של אישים וגופים.
בראש רשימת ההימורים של הברוקר המוכר ביותר, חברת "סנטרבט" מאוסטרליה הוצבה הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית, והעומד בראשה הד"ר מוחמד אל-בראדעי, שזכה בסופו של דבר. זכייתו, שלא כמו הפתעות בשנים קודמות, הייתה צפויה ומרבית הפרשנים חזו אל-בראדעי יקטוף את הפרס.
אל-בראדעי הדיח מראש הרשימה למקום השני את מרטי אהטיסרי, נשיא פינלנד לשעבר, ששימש כמתווך בסכסוכים בינלאומיים בבלקנים ובחבל אצ'ה באינדונזיה. כך היה בשנה שעברה, כשפעילת איכות הסביבה הקנייתית וואנגרי מאטיי זכתה בפרס, וכך היה בשנה שלפני כן, כשפעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי הוכתרה כזוכה.
השבוע הוכרזו הזוכים בפרסי נובל ברפואה, בכימיה ובפיזיקה, ובשבוע הבאה יוכתר הזוכה בפרס בכלכלה. הזוכים מקבלים, מלבד הכבוד, המדליה והתעודה, גם 1.3 מיליון דולר.
פרס נובל מוענק בכל שנה בשישה תחומים: רפואה, ספרות, כימיה, פיזיקה, כלכלה ופרס נובל לשלום. את הפרס ייסד הממציא השבדי אלפרד נובל , שהוריש את נכסיו לקרן הנושאת את שמו והאחראית לחלוקת הפרסים. נובל מת בשנת תרנ"ו, והפרסים הראשונים חולקו בשנת תרס"א.
פרסי נובל במדעים ובכלכלה מוענקים בשבדיה, אולם פרס נובל לשלום הוא היחיד שמוענק באוסלו בירת נורבגיה. הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין. באתר ועדת הפרס נטען בין השאר שייתכן שנובל חשש שהיוקרה של הפרס תהפוך אותו לכלי שרת פוליטי ולכן העדיף שמי שתעניק אותו תהיה נורבגיה, מדינה קטנה בשוליה של אירופה, שאינה מתהדרת בהיסטוריה פוליטית עצמאית רבת שנים ולפיכך עשויה להיות אובייקטיבית יותר. עם זאת, הפרס מוענק בכל שנה ב-10 בדצמבר, יום מותו של נובל.