במאמרו תוקף סאמי את התנהלותה של ארצות הברית החל ממה שהוא מגדיר כגזענות כלפי השחורים ברחבי אמריקה ועד להתנהלות מול העצירים במחנה בגואנטאמו.
המאמר תורגם בידי ארגון ממר"י ובו נכתב "ישנו קלון נוסף שהעולם מדבר אודותיו, הנוגע לשש מאות האסירים במחנה גואנטנמו, אשר הסב נזק גדול ביותר למוניטין הדמוקרטי האמריקאי. אפשר לכנות זאת הטבח הראשון במאה העשרים ואחת נגד מאתיים מוסלמים - רובם ערבים – אשר שובתים רעב מזה שלושה שבועות. ממשלת ג'ורג' בוש מבצעת פשע זה בכוונה תחילה לעיני העולם כולו מבלי שמצפון אחד התעורר ודרש להפסיק את הטבח ולהציל את אותם האסירים ממוות".
בהמשך כותב בעל הטור שהטיפול האמריקאי במחנה המעצר "ישאיר בעתיד את טביעות אצבעותיו השחורות, לא רק על מצח ממשלת ג'ורג' בוש, אלא [גם] על פניהן של מספר ממשלות ערביות שיותר משמונים אחוז מן האסירים ומשובתי הרעב הם נתיניהן. מחנה זה השיב אותנו [לימי] הדיכוי הנאצי נגד חפים מפשע בראשית [שנות] הארבעים של המאה הקודמת. ארה"ב, שלקחה חלק נכבד עם בעלות הברית בסגירת מחנות הנאצים ובשחרור אירופה ממעשי הטבח של הנאצים במאה העשרים, פתחה מחדש, בראשית המאה העשרים ואחת, את מחנה המעצר באי הקובאני - הדומה למחנות הנאצים - כדי לקלוט בתוכו את מי שהיא מכנה לוחמי אויב".
כשהוא מגולל את המתרחש בגואנטאמו כותב סאמי כי "מאתיים מהאסירים שובתים רעב ועומדים בפני סכנת מוות, לאחר שהורע מצבם הבריאותי בשבוע השלישי [של שביתתם], וזאת על אף הניסיונות של האחראים על המחנה להאכילם בכוח באמצעות אינפוזיות, בעודם כבולים בידיהם וברגליהם למיטותיהם. מצבם הבריאותי מחמיר והם מתעקשים להמשיך בשביתתם לאחר שהמוות הפך לתקוותו ולחפצו של כל אסיר!".
(ש)
המאמר תורגם בידי ארגון ממר"י ובו נכתב "ישנו קלון נוסף שהעולם מדבר אודותיו, הנוגע לשש מאות האסירים במחנה גואנטנמו, אשר הסב נזק גדול ביותר למוניטין הדמוקרטי האמריקאי. אפשר לכנות זאת הטבח הראשון במאה העשרים ואחת נגד מאתיים מוסלמים - רובם ערבים – אשר שובתים רעב מזה שלושה שבועות. ממשלת ג'ורג' בוש מבצעת פשע זה בכוונה תחילה לעיני העולם כולו מבלי שמצפון אחד התעורר ודרש להפסיק את הטבח ולהציל את אותם האסירים ממוות".
בהמשך כותב בעל הטור שהטיפול האמריקאי במחנה המעצר "ישאיר בעתיד את טביעות אצבעותיו השחורות, לא רק על מצח ממשלת ג'ורג' בוש, אלא [גם] על פניהן של מספר ממשלות ערביות שיותר משמונים אחוז מן האסירים ומשובתי הרעב הם נתיניהן. מחנה זה השיב אותנו [לימי] הדיכוי הנאצי נגד חפים מפשע בראשית [שנות] הארבעים של המאה הקודמת. ארה"ב, שלקחה חלק נכבד עם בעלות הברית בסגירת מחנות הנאצים ובשחרור אירופה ממעשי הטבח של הנאצים במאה העשרים, פתחה מחדש, בראשית המאה העשרים ואחת, את מחנה המעצר באי הקובאני - הדומה למחנות הנאצים - כדי לקלוט בתוכו את מי שהיא מכנה לוחמי אויב".
כשהוא מגולל את המתרחש בגואנטאמו כותב סאמי כי "מאתיים מהאסירים שובתים רעב ועומדים בפני סכנת מוות, לאחר שהורע מצבם הבריאותי בשבוע השלישי [של שביתתם], וזאת על אף הניסיונות של האחראים על המחנה להאכילם בכוח באמצעות אינפוזיות, בעודם כבולים בידיהם וברגליהם למיטותיהם. מצבם הבריאותי מחמיר והם מתעקשים להמשיך בשביתתם לאחר שהמוות הפך לתקוותו ולחפצו של כל אסיר!".
(ש)