ח"כ לשעבר אל"מ במיל' משה פלד מנכ"ל עמותת מורג להנצחת מורשת גנדי אומר לכתבנו עוזי ברוך בערוץ 7 כי פעילות הנצחתו של גנדי באמצעות העמותה מתמקדת במישור החינוכי בנושאים שבמורשתו של גנדי 'הזוכים להסכמה רחבה' כמו: אהבת ארץ ישראל, הקשר אליה הכרתה בטיולים דרך הרגליים. 'איני מתעלם מסוגיית הטרנספר, אחד מנושאי הדגל של גנדי, ואיני מתבייש בו, אומר פלד, אבל "הוא נושא שנוי במחלוקת ובעמותה אנחנו משתדלים לפגוע בקונצנזוס הרחב ביותר וזה אומר סביב אהבה לארץ ישראל, חקר הארץ הטיולים בה, לימוד מעמיק אודות ארץ ישראל ותולדותיה".
"אנחנו רואים במורשת רחבעם מורשת חינוכית עכשוית ערכית לנוער למתבגרים ולמבוגרים, מוסיף פלד."רחבעם היה אומר שבארץ ישראל צריך ללכת ברגל ובעיקר יחפים כי בכל מקום שאתה דורך, אתה דורך על פסוקי התנ"ך".
עד עתה זכתה העמותה לסיוע כספי קטן מאד אבל לאחר שחוק גנדי אושר בכנסת בימים האחרונים שלפני צאת הכנסת לפגרה, יועברו לפעילות העמותה סכומים גדולים יותר "ואני מקווה שהעברת כספים אלו תרחיב פעילות הנצחה בעיקר חינוכית לגבי אהבת ארץ ישראל", אומר פלד. הוא מציין כי בין היתר מעניקה העמותה מלגות לתלמידים המבצעים עבודות גמר בנושאי ארץ ישראל. המלגות ניתנות בתיאום ובשיתוף עם משרד החינוך האגף ללימודי ארץ ישראל.
אם גנדי היה היום בחיים הוא היה מהמתנגדים התקיפים והחריפים נגד פעולותיו האחרונות של שרון, מעריך פלד. הוא היה עם הציבור, לא מתנשא ולא מורם מעם, אלא עם העם, ולדעת פלד, גנדי היה ממשיך ללוות את הציבור הזה בימים אחרי ההנתקות ולא מתנתק מהם ביום הגירוש.
"רבים מאלה שהתנגדו להתנתקות התנתקו מהציבור. אני מסתובב בציבור זה ורואה מראות עצובים וקורעי לב. הם חיים באוהלים בצורת חיים לא מסודרת, לא ביתית, זה כואב. חברי כנסת היו צריכים לעזור, לפתוח דלתות, לקצר הליכים, לעזור בהתארגנות המחודשת. אנחנו בימים האחרונים לפני הגשם ואני חרד לגורלם של משפחות שחיות באוהלים בעיקר לגורל הילדים שבימי החורף והגשם יצטרכו להתבוסס בבוץ ולכתת רגליהם לאוטובוס לבית הספר ובתוך המאהל למטבח ולשירותים. גנדי לא היה נוטש אותם וממשיך ללוות ולעזור ככל שידו משגת".
ההתנתקות היתה מעוררת בגנדי דילמה, מעריך פלד, שכן מצד אחד היה מתנגד להתנתקות אבל הוא היה גם אלוף במיל' ו"צה"ל בשבילו היה דגל שאסור לחללו. אין לי ספק שגנדי היה קרוע בין שני העולמות".
"אנחנו רואים במורשת רחבעם מורשת חינוכית עכשוית ערכית לנוער למתבגרים ולמבוגרים, מוסיף פלד."רחבעם היה אומר שבארץ ישראל צריך ללכת ברגל ובעיקר יחפים כי בכל מקום שאתה דורך, אתה דורך על פסוקי התנ"ך".
עד עתה זכתה העמותה לסיוע כספי קטן מאד אבל לאחר שחוק גנדי אושר בכנסת בימים האחרונים שלפני צאת הכנסת לפגרה, יועברו לפעילות העמותה סכומים גדולים יותר "ואני מקווה שהעברת כספים אלו תרחיב פעילות הנצחה בעיקר חינוכית לגבי אהבת ארץ ישראל", אומר פלד. הוא מציין כי בין היתר מעניקה העמותה מלגות לתלמידים המבצעים עבודות גמר בנושאי ארץ ישראל. המלגות ניתנות בתיאום ובשיתוף עם משרד החינוך האגף ללימודי ארץ ישראל.
אם גנדי היה היום בחיים הוא היה מהמתנגדים התקיפים והחריפים נגד פעולותיו האחרונות של שרון, מעריך פלד. הוא היה עם הציבור, לא מתנשא ולא מורם מעם, אלא עם העם, ולדעת פלד, גנדי היה ממשיך ללוות את הציבור הזה בימים אחרי ההנתקות ולא מתנתק מהם ביום הגירוש.
"רבים מאלה שהתנגדו להתנתקות התנתקו מהציבור. אני מסתובב בציבור זה ורואה מראות עצובים וקורעי לב. הם חיים באוהלים בצורת חיים לא מסודרת, לא ביתית, זה כואב. חברי כנסת היו צריכים לעזור, לפתוח דלתות, לקצר הליכים, לעזור בהתארגנות המחודשת. אנחנו בימים האחרונים לפני הגשם ואני חרד לגורלם של משפחות שחיות באוהלים בעיקר לגורל הילדים שבימי החורף והגשם יצטרכו להתבוסס בבוץ ולכתת רגליהם לאוטובוס לבית הספר ובתוך המאהל למטבח ולשירותים. גנדי לא היה נוטש אותם וממשיך ללוות ולעזור ככל שידו משגת".
ההתנתקות היתה מעוררת בגנדי דילמה, מעריך פלד, שכן מצד אחד היה מתנגד להתנתקות אבל הוא היה גם אלוף במיל' ו"צה"ל בשבילו היה דגל שאסור לחללו. אין לי ספק שגנדי היה קרוע בין שני העולמות".