משפחת מגורשים מרפיח ים הגישו לבית משפט השלום בירושלים ערעור על גובה הפיצוי שנפסק להם על ידי ועדת הזכאות של מנהלת סל"ע. לטענתם הועדה קבעה להם פיצוי שאינו מותאם לגודל ביתם כפי שאושר בהיתר הבניה על ידי המועצה בזמנו, ואף סירבה להתייחס להשקעות שהשקיעו בביתם וזאת למרות שפיצוי כזה מעוגן בחוק יישום ההתנתקות.

כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי משפחת יפרח שביתה ברפיח ים בגוש קטיף נהרס במסגרת תכנית ההתנתקות, הגישה לבית משפט השלום בירושלים ערעור על גובה הפיצוי שפסקה לה ועדת הזכאות של מנהלת סל"ע. לטענת המשפחה בתיקון השני של חוק ההתנתקות, עוגן פיצוי של 15% עבור השקעות שהשקיעו התושבים בבתיהם, למשל: טיפוח הגינה, החומה שבה השקיעו עמל רב, פרגולות ומחסן. ועדת הזכאות סירבה לפצותם על אובדן כל אלו וזאת בשעה שהמחוקק בחוק ההתנתקות
"התכוון לתת למפונים את היכולת לבנות את ביתם במקום אחר". בערעור מצטטת המשפחה את דברי הבג"ץ בפסק על חוק ההתנתקות לפיהם "יש להעניק לישראלי המפונה מהשטח המפונה אותו סכום כסף, אשר יאפשר לו לבנות מחוץ לשטח המפונה את ביתו, עסקיו ושאר מערכת יחסיו שנפגעו בשל הפינוי".

המשפחה טוענת עוד בערעור כי הועדה טעתה ב"דרך פרשנות חוק יישום תכנית ההתנתקות כשפירשה את החוק בדרך שגויה מבלי שירדה לסוף דעתו של המחוקק וזאת בניגוד לתגובת המדינה בבג"צ 1661/05 ולפסק הדין עצמו". המשפחה מבקשת מבית המשפט להורות לועדת הזכאות לתקן את החלטתה ולפסוק להם פיצוי נוסף בסך 99,612 ₪ בגין בית המגורים שלהם.

כתבתנו מציינת כי חוק יישום ההתנתקות קובע כי מי שמעונין לערער על גובה הפיצוי שנפסק לו על ידי ועדת הזכאות רשאי לעשות זאת בתוך 45 יום . החוק קובע כי "בית המשפט ידון בערעור בדרך שנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". על החלטת בית משפט השלום ניתן לערער לבית המשפט המחוזי.