דבריו של פרקליט המדינה נאמרו במסגרת כנס אגף החקירות והמודיעין במשטרה, שעסק בהערכת המודיעין השנתית.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי שנדר פתח את דבריו בוידוי 'אזרחי': "ממבט של אזרח השח את אשר על לבו, נכון לומר כי אנו מתעוררים אל מציאות או אל תמונת מצב שלא בהכרח שמנו לב או היינו מודעים למלוא עוצמת התהוותה. אולי יהיה מי שיקרא לכך התפכחות...התפכחנו כיחידים וכחברה. התפכחנו כי התברר לכולנו כאזרחים שחברה אשר משאביה תשומת לבה ומירב כשרונותיה מושקעים בהגנה על הבטחון הפיזי ועל הקיום פשוטו כמשמעו, אינה יכולה לגייס במקביל את אותם משאבים למאבק בעבריינות".
הוא ציין כי במשך שנים משקיעים בשמירה על בטחון וסדר ציבורי ופחות במאבק בעבריינות וכי נוצר פער שהצטבר "והגיע לממדים זועקים". בהעדר משאבים, מערכות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט לא יתמוטטו או יקרסו, אמר שנדר, אבל "השירות יהיה רע והמערכת תמשיך לחיות את חייה כאילו מבוצע תפקידה: האזרח שנשדד יגיע להתלונן, אך יישלח לאחר הנפקת אישור טכני בלא מעש, המתלונן שתלונתו הבשילה לתיק חקירה ימתין, אך התיק ישכב במשך שלש שנים על מדף הפרקליטות ואילו נפגע העבירה יראה כיצד מתנהל משפטו של מי שפגע בו אך לאחר שנים בסופו של יום, תהיה הענישה קלה יחסית מן הטעם של התארכות ההליכים. המערכות קיימות וימשיכו להתקיים אך השירות לאזרח והאפקטיביות החברתית יהיו אפסיים".
"אימפריות אדירות בעלות צבא איכותי, קרסו מול השחיתות והפשיעה הפנימיים", מזהיר שנדר.
ישראל מתמודדת לדבריו עם פשיעה מאורגנת ושחיתות שלטונית, ועם 'עבריינות רחוב' וכי חלק מהקושי להתמודד
עם הפשיעה המאורגנת נובע מקשיים ב'ניהול הידע' במשטרה, קרי: 'פיצול הארגוני המוחלט בנושא איסוף מודיעיני, קיום חומות גבוהות בפני זרימת מידע הדדי, ניגוד אינטרסים בין מחויבויות משפטיות ואתיות שונות, רמת מומחיות שונה ולא ממוקדת בין הגופים השונים ומגבלות חוקתיות על תפיסת מידע והעברת מידע'.
על העוסקים בתחום החקירות והמודיעין להפנים כי תם עידן איתור טביעות אצבע באמצעות אבקה, וכי כיום טביעות האצבעות נמצאות ב'תדפיסי בנק ובפיענוח הוראות מחשב', פעילות הדורשת ידע מקצועי ומיומנות, מדגיש שנדר.
'פריחתה' של פשיעת הרחוב נעוצה לדבריו בחולשת מערכת האכיפה, קלות הביצוע וסיכויי תפיסה קטנים וכן ענישה נמוכה. כדי לפתור זאת יש לנסות להגדיר לוח זמנים למיצוי חקירה - ייתכן תוך הכרה בכך שחלק מהתיקים יסגרו בתוך זמן נתון, להגדיר לוח זמנים להגשת כתב אישום או סגירת תיק, ולנסות לייעל ולקצר הליכים משפטיים.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי שנדר פתח את דבריו בוידוי 'אזרחי': "ממבט של אזרח השח את אשר על לבו, נכון לומר כי אנו מתעוררים אל מציאות או אל תמונת מצב שלא בהכרח שמנו לב או היינו מודעים למלוא עוצמת התהוותה. אולי יהיה מי שיקרא לכך התפכחות...התפכחנו כיחידים וכחברה. התפכחנו כי התברר לכולנו כאזרחים שחברה אשר משאביה תשומת לבה ומירב כשרונותיה מושקעים בהגנה על הבטחון הפיזי ועל הקיום פשוטו כמשמעו, אינה יכולה לגייס במקביל את אותם משאבים למאבק בעבריינות".
הוא ציין כי במשך שנים משקיעים בשמירה על בטחון וסדר ציבורי ופחות במאבק בעבריינות וכי נוצר פער שהצטבר "והגיע לממדים זועקים". בהעדר משאבים, מערכות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט לא יתמוטטו או יקרסו, אמר שנדר, אבל "השירות יהיה רע והמערכת תמשיך לחיות את חייה כאילו מבוצע תפקידה: האזרח שנשדד יגיע להתלונן, אך יישלח לאחר הנפקת אישור טכני בלא מעש, המתלונן שתלונתו הבשילה לתיק חקירה ימתין, אך התיק ישכב במשך שלש שנים על מדף הפרקליטות ואילו נפגע העבירה יראה כיצד מתנהל משפטו של מי שפגע בו אך לאחר שנים בסופו של יום, תהיה הענישה קלה יחסית מן הטעם של התארכות ההליכים. המערכות קיימות וימשיכו להתקיים אך השירות לאזרח והאפקטיביות החברתית יהיו אפסיים".
"אימפריות אדירות בעלות צבא איכותי, קרסו מול השחיתות והפשיעה הפנימיים", מזהיר שנדר.
ישראל מתמודדת לדבריו עם פשיעה מאורגנת ושחיתות שלטונית, ועם 'עבריינות רחוב' וכי חלק מהקושי להתמודד
עם הפשיעה המאורגנת נובע מקשיים ב'ניהול הידע' במשטרה, קרי: 'פיצול הארגוני המוחלט בנושא איסוף מודיעיני, קיום חומות גבוהות בפני זרימת מידע הדדי, ניגוד אינטרסים בין מחויבויות משפטיות ואתיות שונות, רמת מומחיות שונה ולא ממוקדת בין הגופים השונים ומגבלות חוקתיות על תפיסת מידע והעברת מידע'.
על העוסקים בתחום החקירות והמודיעין להפנים כי תם עידן איתור טביעות אצבע באמצעות אבקה, וכי כיום טביעות האצבעות נמצאות ב'תדפיסי בנק ובפיענוח הוראות מחשב', פעילות הדורשת ידע מקצועי ומיומנות, מדגיש שנדר.
'פריחתה' של פשיעת הרחוב נעוצה לדבריו בחולשת מערכת האכיפה, קלות הביצוע וסיכויי תפיסה קטנים וכן ענישה נמוכה. כדי לפתור זאת יש לנסות להגדיר לוח זמנים למיצוי חקירה - ייתכן תוך הכרה בכך שחלק מהתיקים יסגרו בתוך זמן נתון, להגדיר לוח זמנים להגשת כתב אישום או סגירת תיק, ולנסות לייעל ולקצר הליכים משפטיים.