באתר ניצן בדרום אוכלסו כמה שכונות ע"י מגורשי היישובים ניסנית, גן אור, גדיד, בדולח ונוה דקלים. בימים הקרובים עומדים להיכנס למעלה ממאה משפחות מנוה דקלים לניצן, אולם דרישתם להיכנס כקהילה אחת שלמה לא מתקבלת והמנהלת דורשת למלא את השכונות הקיימות ורק לאחר מכן לפתוח לאיכלוס את השכונות החדשות. אתר קטיף.נט מדווח כי עקורי נוה דקלים מוחים על דרישה זו ואומרים שבכך ממשיכה הממשלה במדיניות הגרוש וההפרדה ופרור מתיישבי גוש קטיף.
אתמול הקיימה אסיפה במלון שירת הים באשקלון ובה ניסו לקיים הגרלה בגורל הקראוילות ואיכלוסם באתר בניצן בין עקורי נוה דקלים השוהים במלון. האסיפה התפוצצה ולא ניתן היה לסכם דבר.
בעיתון "בשבע" דיווח כתבנו אריאל כהנא כי גם בממשלה כבר מבינים שהשהייה במלונות היא "סוג של טעות", אבל לא ממהרים להיות מזוהים עם שום דבר שקשור לגירוש או לתוצאותיו.
התפרצות זעם של אישה אחת המחישה השבוע את מצוקתם הבלתי נתפשת כמעט של העקורים, ודווקא מול חברי הכנסת "המורדים".
היא בכלל לא התכוונה לדבר. בסוף האולם עמדה, בכובע אדום, חריג בסביבה. בעלה החזיק תינוק. הצווחה הייתה בלתי נשלטת. "למה הפרחים שלי צריכים לגדול בשכונות פשע? למה הילד שלי מתעורר בלילות ושואל אם יש מפלצות במלון? מה רע עשינו לכם? מה אתם רוצים? שנתאדה? כל תכנית שקמה נופלת אחרי שנייה, כי אין תקציבים, כי לא יאה ולא נאה. כסף להקים מחדש את המצבות היה לכם, כדי שלא תהיה שערורייה, אבל כסף לקורת גג אין. מה רע עשינו לכם? כולם אומרים 'הפינוי מאחורינו'. מאחורי מי? אנחנו כלואים במלון. החיים שלנו תקועים במכולה ולא רואים את הסוף".
קוראים לה שרה צוויג, מנוה דקלים במקור. כמוה עוד כמחצית מ-1692 ממשפחות חבל עזה. חודשיים וחצי אחרי מחיקת היישובים הולכת ומתערערת היציבות הנפשית של תושביהם. אלפים מהם עדיין סגורים בכלובים של זהב, מנהלים אורח חיים על גבול השפיות. ילדים מנועי כניסה מהחדר הנעול-אוטומטית של הוריהם. ילדים שמקבלים מבט נוזף מעובדי המלון כי בין הארוחות לקחו מהמטבח תפוח. וגם, נערים, שבשעות הקטנות של הלילה ברחו מחדרם, מי יודע לאן. ההורים בחדר האחר נעדרי יכולת שליטה. מצבם שלהם אינו טוב יותר. הסיטואציה הבלתי אפשרית מחלישה את מעמדם ומאיצה שברים במבנה המשפחתי. רבים מהמבוגרים אינם עובדים וכבר יש זוגות שהבטלה מתחילה לתת בהם אותות של פירוק. הזמן הפנוי מנוצל, כורח המציאות, לטריפים ביורוקרטיים שכמו נועדו להוציא את האדם משווי משקל. על פי דרישות מנהלת סל"ע (סיוע לתושבי עזה – כמה אורווליאני) נדרשים המפונים להציג חשבונות חשמל וחשבונות מכולת מלפני שש שנים, או תעודות סיום הגן משנת תרפפ"ו. אגב, התעודות הללו מצויות כנראה בידי המפרק הרשמי של מועצת חבל עזה, אך הוא מסרב לנפק אותן.
חדשות לבקרים צצות מהמורות חדשות. למשל, זוג צעיר שאולץ לרשום את התחנה המרכזית בירושלים כמקום מגוריו הרשמי, משום שמחשב משרד הפנים כבר אינו מכיר יישוב בשם נוה דקלים. או, הגשם הראשון בירושלים שגרר הוצאות במאות שקלים כי בגדי החורף קבורים אי שם במכולה.
מעל לכל, מטריפות את הדעת ההודעות מטעם הנהלות בתי המלון, חדשות לבקרים, כי התקציב מהממשלה נגמר ועליהם לפנות את החדרים. ועוד לא אמרנו מילה על החקלאים (שבעה מתוך שלוש מאות קיבלו פתרונות) או בעלי העסקים שכתיבת הבקשה לקבלת הפיצויים היא "עבודת דוקטורט", כלשונו של יונתן בשיא.
העתיד גם הוא אינו מבשר טוב. ביום שני בערב, מסר לכתבנו ליאור כלפא, יו"ר המזכירות של נוה דקלים, כי לכל תושבי הגוש יש פתרון ביניים ידוע ומוסכם. מאה וחמישים משפחות יצטרפו ל-300 המתגוררות כיום בניצן. כחמישים משפחות כבר מתגוררות בכרמיה ובמבקיעים. במתחם יד בנימין ישתכנו כמאה וחמישים. חמישים משפחות יקבעו את מושבם הזמני במושבים יתד ויבול. שמונים משפחות נוספות מרוכזות בצומת יד מרדכי ובעיר האמונה. עוד מאה וחמישים יעברו לאתר קרוונים בעין צורים. לרגע אחד,
על הנייר תמונת המצב נראית ברורה. שנייה אחר כך שוב משבר. ביום שלישי בערב סירב בנק ישראל לאשר את רכישת מגדלי הדירות באשקלון לתושבי כפר דרום. בד בבד, הפרה מנהלת סל"ע סיכומים על סידורי חלוקת הקרוואנים בניצן, מה שהביא לניתוק הקשר בינה ובין מזכירות נוה דקלים. באשר לאתר בעין-צורים התברר כי טרקטור אחד בלבד עוסק בעקירת גידולי הארטישוק. ובעיה נוספת, כל יום גשם, בכל אחד מאתרי הקרוואנים, יעכב את העבודות לארבעה ימים רצופים, עד שתיבש האדמה. התאריך הנקוב להשלמת האתרים - שלושה חודשים - נראה רחוק מתמיד.
אתמול הקיימה אסיפה במלון שירת הים באשקלון ובה ניסו לקיים הגרלה בגורל הקראוילות ואיכלוסם באתר בניצן בין עקורי נוה דקלים השוהים במלון. האסיפה התפוצצה ולא ניתן היה לסכם דבר.
בעיתון "בשבע" דיווח כתבנו אריאל כהנא כי גם בממשלה כבר מבינים שהשהייה במלונות היא "סוג של טעות", אבל לא ממהרים להיות מזוהים עם שום דבר שקשור לגירוש או לתוצאותיו.
התפרצות זעם של אישה אחת המחישה השבוע את מצוקתם הבלתי נתפשת כמעט של העקורים, ודווקא מול חברי הכנסת "המורדים".
היא בכלל לא התכוונה לדבר. בסוף האולם עמדה, בכובע אדום, חריג בסביבה. בעלה החזיק תינוק. הצווחה הייתה בלתי נשלטת. "למה הפרחים שלי צריכים לגדול בשכונות פשע? למה הילד שלי מתעורר בלילות ושואל אם יש מפלצות במלון? מה רע עשינו לכם? מה אתם רוצים? שנתאדה? כל תכנית שקמה נופלת אחרי שנייה, כי אין תקציבים, כי לא יאה ולא נאה. כסף להקים מחדש את המצבות היה לכם, כדי שלא תהיה שערורייה, אבל כסף לקורת גג אין. מה רע עשינו לכם? כולם אומרים 'הפינוי מאחורינו'. מאחורי מי? אנחנו כלואים במלון. החיים שלנו תקועים במכולה ולא רואים את הסוף".
קוראים לה שרה צוויג, מנוה דקלים במקור. כמוה עוד כמחצית מ-1692 ממשפחות חבל עזה. חודשיים וחצי אחרי מחיקת היישובים הולכת ומתערערת היציבות הנפשית של תושביהם. אלפים מהם עדיין סגורים בכלובים של זהב, מנהלים אורח חיים על גבול השפיות. ילדים מנועי כניסה מהחדר הנעול-אוטומטית של הוריהם. ילדים שמקבלים מבט נוזף מעובדי המלון כי בין הארוחות לקחו מהמטבח תפוח. וגם, נערים, שבשעות הקטנות של הלילה ברחו מחדרם, מי יודע לאן. ההורים בחדר האחר נעדרי יכולת שליטה. מצבם שלהם אינו טוב יותר. הסיטואציה הבלתי אפשרית מחלישה את מעמדם ומאיצה שברים במבנה המשפחתי. רבים מהמבוגרים אינם עובדים וכבר יש זוגות שהבטלה מתחילה לתת בהם אותות של פירוק. הזמן הפנוי מנוצל, כורח המציאות, לטריפים ביורוקרטיים שכמו נועדו להוציא את האדם משווי משקל. על פי דרישות מנהלת סל"ע (סיוע לתושבי עזה – כמה אורווליאני) נדרשים המפונים להציג חשבונות חשמל וחשבונות מכולת מלפני שש שנים, או תעודות סיום הגן משנת תרפפ"ו. אגב, התעודות הללו מצויות כנראה בידי המפרק הרשמי של מועצת חבל עזה, אך הוא מסרב לנפק אותן.
חדשות לבקרים צצות מהמורות חדשות. למשל, זוג צעיר שאולץ לרשום את התחנה המרכזית בירושלים כמקום מגוריו הרשמי, משום שמחשב משרד הפנים כבר אינו מכיר יישוב בשם נוה דקלים. או, הגשם הראשון בירושלים שגרר הוצאות במאות שקלים כי בגדי החורף קבורים אי שם במכולה.
מעל לכל, מטריפות את הדעת ההודעות מטעם הנהלות בתי המלון, חדשות לבקרים, כי התקציב מהממשלה נגמר ועליהם לפנות את החדרים. ועוד לא אמרנו מילה על החקלאים (שבעה מתוך שלוש מאות קיבלו פתרונות) או בעלי העסקים שכתיבת הבקשה לקבלת הפיצויים היא "עבודת דוקטורט", כלשונו של יונתן בשיא.
העתיד גם הוא אינו מבשר טוב. ביום שני בערב, מסר לכתבנו ליאור כלפא, יו"ר המזכירות של נוה דקלים, כי לכל תושבי הגוש יש פתרון ביניים ידוע ומוסכם. מאה וחמישים משפחות יצטרפו ל-300 המתגוררות כיום בניצן. כחמישים משפחות כבר מתגוררות בכרמיה ובמבקיעים. במתחם יד בנימין ישתכנו כמאה וחמישים. חמישים משפחות יקבעו את מושבם הזמני במושבים יתד ויבול. שמונים משפחות נוספות מרוכזות בצומת יד מרדכי ובעיר האמונה. עוד מאה וחמישים יעברו לאתר קרוונים בעין צורים. לרגע אחד,
על הנייר תמונת המצב נראית ברורה. שנייה אחר כך שוב משבר. ביום שלישי בערב סירב בנק ישראל לאשר את רכישת מגדלי הדירות באשקלון לתושבי כפר דרום. בד בבד, הפרה מנהלת סל"ע סיכומים על סידורי חלוקת הקרוואנים בניצן, מה שהביא לניתוק הקשר בינה ובין מזכירות נוה דקלים. באשר לאתר בעין-צורים התברר כי טרקטור אחד בלבד עוסק בעקירת גידולי הארטישוק. ובעיה נוספת, כל יום גשם, בכל אחד מאתרי הקרוואנים, יעכב את העבודות לארבעה ימים רצופים, עד שתיבש האדמה. התאריך הנקוב להשלמת האתרים - שלושה חודשים - נראה רחוק מתמיד.