לפני מאה שנה, בשנת תרס"ה / 1905, כשהוא בן 26 ועובד כפקיד במשרד הפטנטים בשווייצריה פרסם איינשטיין מספר עבודות אשר שינו תפיסות-עולם והפכו לאבני-יסוד של הפיזיקה המודרנית. בשנה זו הוא הבהיר את מהות האור והסביר את האפקט הפוטואלקטרי. הישג זה זיכה אותו בפרס נובל לפיזיקה בשנת תרפ"א / 1921. בשנה זו הוא ביסס את המבנה האטומי של החומר והניח יסודות לפיזיקה הסטטיסטית. גולת-הכותרת של עבודתו בתרס"ה היא ניסוח תורת היחסות הפרטית, אשר שפכה אור חדש על מושגי הזמן והחלל. אחת המסקנות החשובות של תורה זו היא הקשר בין מסה לאנרגיה, המתבטא בנוסחה המפורסמת .E=mc2
בשנת תרע"ו / 1916 פרסם איינשטיין את תורת היחסות הכללית אשר שינתה את התפיסה המקובלת של זמן, חלל וכבידה של ניוטון והניחה יסודות לקוסמולוגיה המודרנית העוסקת בהתהוות היקום, בהתפתחותו ובמבנה שלו. אחת המסקנות של תורה זו היא שקרני אור המגיעות אלינו מכוכבים רחוקים מתעקמות כשהן עוברות בסביבת השמש. איינשטיין זכה לתהילת עולם בשנת תרע"ט / 1919 כאשר מסקנה זו אומתה בתצפיות אסטרונומיות. תורת היחסות הכללית ניבאה, בין היתר, את קיום החורים השחורים.
התהילה של אלברט איינשטיין נגזרת מהישגיו במדע. עם זאת הייתה הערכה רבה לאישיותו גם מחוץ לעולם הפיזיקה. העמדות שהביע במיגוון נושאים עוררו עניין והייתה להן השפעה. הוא היה הומניסט מובהק, ופעל ללא לאות למען כבוד האדם וחירותו, ותקף כל צורה של הפליה. במסגרת זו תופסת מקום מרכזי ומתמשך ההזדהות שלו עם גורל העם היהודי וההתייחסות שלו לשאלות מרכזיות כמו האנטישמיות, הלאומיות היהודית וערכי המורשת היהודית. איינשטיין תמך בתנועה הציונית, היה מעורב בהקמת האוניברסיטה העברית, ובשנותיה הראשונות שימש חבר בחבר-הנאמנים ויו"ר המועצה האקדמית. הוא הוריש לאוניברסיטה את אוסף המסמכים שהיה ברשותו והפך אותה לבית הנצחי של מורשתו האינטלקטואלית.
בשנת תשי"ב / 1952, אחרי מותו של הנשיא חיים וייצמן, הוצע לאיינשטיין לשמש נשיאה השני של מדינת ישראל. הוא דחה הצעה זו במכתב נרגש לדוד בן-גוריון בו הוא כתב: "הקשר לעם היהודי הפך לקשר האנושי החזק ביותר שלי מאז נהייתי מודע למצבנו המסוכן בקרב העמים".
בגיליונית המיוחדת שמוציא לאור השרות הבולאי בעוד כחודש וחצי, מופיע הבול של איינשטיין על רקע המוצגים הבאים: הבניין ע"ש דוד וולפסון אשר נחנך ב-1930 ושימש כבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי של האוניברסיטה העברית על הר הצופים; הנוסחה, בכתב ידו של איינשטיין, המבטאת את הקשר בין מסה לאנרגיה של חלקיק בתנועה. נוסחה זו היא המסקנה החשובה ביותר של תורת היחסות הפרטית של איינשטיין; רשת של קווי מיתאר המייצגים את עקמומיות המרחב, שהיא מושג מרכזי בתורת היחסות הכללית. ערכו של הבול יהיה 12 ש"ח.
בשנת תרע"ו / 1916 פרסם איינשטיין את תורת היחסות הכללית אשר שינתה את התפיסה המקובלת של זמן, חלל וכבידה של ניוטון והניחה יסודות לקוסמולוגיה המודרנית העוסקת בהתהוות היקום, בהתפתחותו ובמבנה שלו. אחת המסקנות של תורה זו היא שקרני אור המגיעות אלינו מכוכבים רחוקים מתעקמות כשהן עוברות בסביבת השמש. איינשטיין זכה לתהילת עולם בשנת תרע"ט / 1919 כאשר מסקנה זו אומתה בתצפיות אסטרונומיות. תורת היחסות הכללית ניבאה, בין היתר, את קיום החורים השחורים.
התהילה של אלברט איינשטיין נגזרת מהישגיו במדע. עם זאת הייתה הערכה רבה לאישיותו גם מחוץ לעולם הפיזיקה. העמדות שהביע במיגוון נושאים עוררו עניין והייתה להן השפעה. הוא היה הומניסט מובהק, ופעל ללא לאות למען כבוד האדם וחירותו, ותקף כל צורה של הפליה. במסגרת זו תופסת מקום מרכזי ומתמשך ההזדהות שלו עם גורל העם היהודי וההתייחסות שלו לשאלות מרכזיות כמו האנטישמיות, הלאומיות היהודית וערכי המורשת היהודית. איינשטיין תמך בתנועה הציונית, היה מעורב בהקמת האוניברסיטה העברית, ובשנותיה הראשונות שימש חבר בחבר-הנאמנים ויו"ר המועצה האקדמית. הוא הוריש לאוניברסיטה את אוסף המסמכים שהיה ברשותו והפך אותה לבית הנצחי של מורשתו האינטלקטואלית.
בשנת תשי"ב / 1952, אחרי מותו של הנשיא חיים וייצמן, הוצע לאיינשטיין לשמש נשיאה השני של מדינת ישראל. הוא דחה הצעה זו במכתב נרגש לדוד בן-גוריון בו הוא כתב: "הקשר לעם היהודי הפך לקשר האנושי החזק ביותר שלי מאז נהייתי מודע למצבנו המסוכן בקרב העמים".
בגיליונית המיוחדת שמוציא לאור השרות הבולאי בעוד כחודש וחצי, מופיע הבול של איינשטיין על רקע המוצגים הבאים: הבניין ע"ש דוד וולפסון אשר נחנך ב-1930 ושימש כבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי של האוניברסיטה העברית על הר הצופים; הנוסחה, בכתב ידו של איינשטיין, המבטאת את הקשר בין מסה לאנרגיה של חלקיק בתנועה. נוסחה זו היא המסקנה החשובה ביותר של תורת היחסות הפרטית של איינשטיין; רשת של קווי מיתאר המייצגים את עקמומיות המרחב, שהיא מושג מרכזי בתורת היחסות הכללית. ערכו של הבול יהיה 12 ש"ח.