שופט בית משפט השלום, חיים לי-רן, גזר הבוקר 30 חודשי מאסר בפועל על עדי אברהם ואפרים אדיב, מבעלי "אולמי ורסאי". השניים הורשעו באוקטובר שעבר בגרימת מותם ברשלנות של 23 בני אדם ובחבלה ברשלנות של 356 אנשים נוספים. על הנאשם השלישי שהורשע, אורי נסים, גזר השופט ארבעה חודשי מאסר בפועל שאותם ירצה בעבודות שירות.
יהודה היימנרט מעקורי נוה דקלים, אביה של תפארת היימנרט ז"ל שנהרגה באולמי ורסאי, אומר כי העונש שהושת על בעלי אולמי ורסאי "40 יום על כל הרוג - הוא מחיר זול". תפארת ז"ל נקברה בבית העלמין בגוש קטיף והועברה במהלך הגירוש. אביה יהודה היימנרט מגיב בראיון לכתבנו אריאל כהנא על גז"ד ששלח הבוקר שניים מבעלי האולם לשנתיים וחצי מאסר, כשעל השלישי נגזרו 4 חודשים שאותם ירצה בעבודות שירות. בפועל איש מהם לא ישב בכלא.
היימנרט אומר כי קולת העונש לא הפתיעה אותו משום שאין לו ציפיות ממערכת המשפט בישראל. "אם מחלקים 30 חודשים שנגזרו על הנאשמים ל 23 הרוגים, יוצא כ 40 יום מאסר על כל אחד הרוג וזה מחיר זול לכל הדעות".
על דברי אחד הנאשמים שטען כי הוא חש כקורבן ולא כאשם אומר היימנרט כי "הם הוכיחו שהם חוצפנים ודבר לא עוצר את רצון הבצע שלהם. במשפט התברר כי הם היו מודעים לכך שיש שקעים ברצפה והניחו על זה בר, הסוו את זה, איך יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם?"
לדבריו כי מי שעקב אחרי ההליכים המשפטיים בנוגע לאסון ורסאי וראה את הרכב רשימת המועמדים לעמוד לדין נוכח לדעת כי מדובר ברשימה חסרה, "עצם העובדה שאיש מאנשי הממשל לא הועמד לדין מעלה סימן שאלה גדול הרי היו אנשים שנתנו אישורים לבנין והיו צריכים לבדוק אותו ואיש לא נמצא כנכון להיות מועמד לדין... האולם הזה שילם ארנונה כאולם שמחות וקיבל רשיון. מי שנתן את הרשיון, עירית ירושלים, היה צריך לדאוג לכך שזה יהיה ראוי להיות אולם שמחות. העיריה היא הזרוע השלטונית שמופקדת על מתן הרשיון. יש גם אחרים שצריכים לפקח על עירית ירושלים והשאלה מה הם עשו, משרד הפנים משרד השיכון. העובדה שכולם הצליחו לחמוק ממתן דין. מדובר בדברים תמוהים".
לאחר הגירוש מגוש קטיף "נבנתה קומה נוספת של חוסר אמון במערכת המשפט", אומר היימנרט. בית המשפט הפך "לכלי של האליטות להשליט דעות שלהם על האוכלוסיה בדרכים לא דמוקרטיות". ראינו איך
'מלבישים' תיקים על ילדים, איך אנשים שהלכו להפגין וחטפו מכות רצח משוטרים ו'הלבישו' עליהם תיקים של הכאת שוטר, והם עדיין מסתובבים בבתי משפט וצריכים להגן על עצמם".
היימנרט נמצא עם משפחתו במלון קיסר בירושלים מציין כי מצבו כמי שממשיך לעבוד בהיי טק כפי שעשה בתקופת מגוריו בגוש קטיף, טוב יותר משל אחרים שאינם מועסקים, אך בכל זאת 'אנחנו פליטים בכלוב זהב בירושלים'. לדבריו הם עומדים לעבור למחנה זמני בשפיר באתר קרוואנים. לאחר מכן יעלו להתיישבות באזור לכיש. "הדבר הכי חשוב הוא לשמור על תא משפחתי וכל היתר פחות חשוב. כך מתגברים על קשיים. צריך כוחות ורבש"ע נותן כוחות", אומר היימנרט.
תקרתו של אולם השמחות "וורסאי", קרסה לפני כ-5 שנים במהלך חתונה רבת משתתפים והביאה להריגתם של 23 מוזמנים, ולפציעתם של 356 אנשים נוספים.
שופט בית משפט השלום בירושלים, חיים לירן, הרשיע בחודש אוקטבר 2004 את שלושת בעליו של אולם השמחות 'ורסאי' שבירושלים. השלושה, אורי נסים, אברהם עדי ואפרים אדיב, בפציעה ובגרימת מוות ברשלנות.
על פי קביעת השופט היה ידוע לשלושה מצבו החמור של האולם אך אלה העדיפו להסתפק בטיפול קוסמטי בלבד, וכמו לא די בזה, הוזז בר משקאות שהיה בפינת האולם אל מעל שקע גדול בריצפת האולם כדי להסתירו מעין האורחים במקום.
השופט ציין כי מעשיהם הרשלניים של בעלי האולם חמורים בעיקר לנוכח היות האולם מוקד לריקודים וקפיצות המזעזות ומסכנות את המבנה ויציבותו, ועל כן היה עליהם להישמר בהתייחסותם לסכנה המתקרבת.
יהודה היימנרט מעקורי נוה דקלים, אביה של תפארת היימנרט ז"ל שנהרגה באולמי ורסאי, אומר כי העונש שהושת על בעלי אולמי ורסאי "40 יום על כל הרוג - הוא מחיר זול". תפארת ז"ל נקברה בבית העלמין בגוש קטיף והועברה במהלך הגירוש. אביה יהודה היימנרט מגיב בראיון לכתבנו אריאל כהנא על גז"ד ששלח הבוקר שניים מבעלי האולם לשנתיים וחצי מאסר, כשעל השלישי נגזרו 4 חודשים שאותם ירצה בעבודות שירות. בפועל איש מהם לא ישב בכלא.
היימנרט אומר כי קולת העונש לא הפתיעה אותו משום שאין לו ציפיות ממערכת המשפט בישראל. "אם מחלקים 30 חודשים שנגזרו על הנאשמים ל 23 הרוגים, יוצא כ 40 יום מאסר על כל אחד הרוג וזה מחיר זול לכל הדעות".
על דברי אחד הנאשמים שטען כי הוא חש כקורבן ולא כאשם אומר היימנרט כי "הם הוכיחו שהם חוצפנים ודבר לא עוצר את רצון הבצע שלהם. במשפט התברר כי הם היו מודעים לכך שיש שקעים ברצפה והניחו על זה בר, הסוו את זה, איך יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם?"
לדבריו כי מי שעקב אחרי ההליכים המשפטיים בנוגע לאסון ורסאי וראה את הרכב רשימת המועמדים לעמוד לדין נוכח לדעת כי מדובר ברשימה חסרה, "עצם העובדה שאיש מאנשי הממשל לא הועמד לדין מעלה סימן שאלה גדול הרי היו אנשים שנתנו אישורים לבנין והיו צריכים לבדוק אותו ואיש לא נמצא כנכון להיות מועמד לדין... האולם הזה שילם ארנונה כאולם שמחות וקיבל רשיון. מי שנתן את הרשיון, עירית ירושלים, היה צריך לדאוג לכך שזה יהיה ראוי להיות אולם שמחות. העיריה היא הזרוע השלטונית שמופקדת על מתן הרשיון. יש גם אחרים שצריכים לפקח על עירית ירושלים והשאלה מה הם עשו, משרד הפנים משרד השיכון. העובדה שכולם הצליחו לחמוק ממתן דין. מדובר בדברים תמוהים".
לאחר הגירוש מגוש קטיף "נבנתה קומה נוספת של חוסר אמון במערכת המשפט", אומר היימנרט. בית המשפט הפך "לכלי של האליטות להשליט דעות שלהם על האוכלוסיה בדרכים לא דמוקרטיות". ראינו איך
'מלבישים' תיקים על ילדים, איך אנשים שהלכו להפגין וחטפו מכות רצח משוטרים ו'הלבישו' עליהם תיקים של הכאת שוטר, והם עדיין מסתובבים בבתי משפט וצריכים להגן על עצמם".
היימנרט נמצא עם משפחתו במלון קיסר בירושלים מציין כי מצבו כמי שממשיך לעבוד בהיי טק כפי שעשה בתקופת מגוריו בגוש קטיף, טוב יותר משל אחרים שאינם מועסקים, אך בכל זאת 'אנחנו פליטים בכלוב זהב בירושלים'. לדבריו הם עומדים לעבור למחנה זמני בשפיר באתר קרוואנים. לאחר מכן יעלו להתיישבות באזור לכיש. "הדבר הכי חשוב הוא לשמור על תא משפחתי וכל היתר פחות חשוב. כך מתגברים על קשיים. צריך כוחות ורבש"ע נותן כוחות", אומר היימנרט.
תקרתו של אולם השמחות "וורסאי", קרסה לפני כ-5 שנים במהלך חתונה רבת משתתפים והביאה להריגתם של 23 מוזמנים, ולפציעתם של 356 אנשים נוספים.
שופט בית משפט השלום בירושלים, חיים לירן, הרשיע בחודש אוקטבר 2004 את שלושת בעליו של אולם השמחות 'ורסאי' שבירושלים. השלושה, אורי נסים, אברהם עדי ואפרים אדיב, בפציעה ובגרימת מוות ברשלנות.
על פי קביעת השופט היה ידוע לשלושה מצבו החמור של האולם אך אלה העדיפו להסתפק בטיפול קוסמטי בלבד, וכמו לא די בזה, הוזז בר משקאות שהיה בפינת האולם אל מעל שקע גדול בריצפת האולם כדי להסתירו מעין האורחים במקום.
השופט ציין כי מעשיהם הרשלניים של בעלי האולם חמורים בעיקר לנוכח היות האולם מוקד לריקודים וקפיצות המזעזות ומסכנות את המבנה ויציבותו, ועל כן היה עליהם להישמר בהתייחסותם לסכנה המתקרבת.