"ביום ה 4 ביולי סמוך לשעה שש בבוקר התעוררו ויטאלי ובנובוי ורעייתו אסיה אנטובה למשמע רעש וכאשר פקחו את עיניהם ראו 5-6 גברים בלבוש אזרחי, חמישה מהם חמושים ברובי סער מסוג M 16 מקוצר, בחדר השינה שלהם. לא ברור כיצד נכנסו האנשים לחדר השינה. מחשבתו הראשונה של מר וובנובוי היתה כי מדובר בשודדים. אך עד מהרה הסתבר שאלה שוטרים שבאו לבצע חיפוש בביתו של מר ובנובוי. ..השוטרים שחדרו לביתו של מר וובנובוי לפנות בוקר והעירו את בני הזוג לא אפשרו לגב' אנטובה להתלבש. הם מיאנו להותירה לבדה ולו לרגע כדי שתוכל להתלבש בפרטיות. וובנובוי שאל מדוע לא נותנים לרעייתו להתלבש קיבל תשובות לעגניות וחצופות מהשוטרים שחיקו את מבטאו הרוסי".

מובאה זו אינה לקוחה מספר המתעד אירוע ברוסיה הסובייטית שהפכה להסטוריה, אלא דוקא מדו"ח בן 47 עמודים שכותרתו "הפרת זכויות האדם וזכויות במשפט של מתנגדי ההתנתקות" שהופק בידי "המרכז המדיני לישראל", עמותת חננו ובתמיכת המרכז הנורבגי ישראלי נגד אנטישמיות' והוכן בידי עו"ד יצחק בם, ד"ר יצחק קליין ושמואל מידד.

הדו"ח יוצג היום בועדת החוקה במסגרת דיון שמתקיים היום בדו"ח הסניגוריה הציבורית. לדיון הוזמנו מחברי הדו"ח וגם אחת מהילדות בנות ה 12 שהיו עצורות בעקבות מחאה נגד ההתנתקות.

בדו"ח מובא סיפורו של ובנובוי מהנדס מחשבים תושב קרני שומרון, אשר נחשד כמפעיל אתר תנועת הבית הלאומי. במהלך המעצר הלקוח מעדויות על פעילות משטרות במשטרים אפלים, התלונן ובנובוי על כאבים בחזהו ושכנים ששמעו זעקות מביתו הזעיקו רופא המתגורר בסמוך. "כאשר הגיע ד"ר מרזון הוא ראה את ובנובוי שרוע על הרצפה חיוור מאד ומכוסה זעה...לחץ הדם הגבוה והדופק המהיר עוררו אצל ד"ר מרזון חשש כי ובנובוי סובל מאירוע לב והעברתו לבית המעצר עלולה לסכן את חייו" הוא הזמין אמבולנס ואמר לשוטרים כי יש לערוך לו בדיקת א.ק.ג. ואז להחליט אם יועבר לבית המעצר. בניגוד להוראות הרופא, הורה מפקד המשטרה שנכח במקום, אשר לזימי לקחת אותו לניידת וכיון שובנובוי לא היה מסוגל ללכת בכוחות עצמו "תפסוהו השוטרים בידיו וברגליו וסחבוהו לניידת המשטרה כאשר ידיו כבולות באזיקים". ובנובוי ציין כי שמע בניידת שהשוטרים מקבלים הוראות במכשיר הקשר כיצד להתחמק ממפגש עם האמבולנס שהגיע כבר לכניסה ליישוב. ד"ר מרזון ציין כי לפי חוות דעתו המקצועית הובלתו של חולה בנסיבות אלה כאשר קיים חשש לאירוע לב היתה יכולה לסכן את חייו של וובנובוי.

זהו רק אחד מהאירועים המפורטים המובאים בדו"ח. הדו"ח מתעד מעצרן של ילדות בנות 12 ו 13 שהפכו ל'אויבות האומה', מעצרם של רבים ללא הצדקה - קטינים ובגירים, מניעת זכות לגיטימית להפגנות, שימוש בשב"כ למניעת מחאה חוקית ועוד. לטענת מחבריו, לא היו אלה מקרים אקראיים אלא מדיניות מוכוונת. "סיבת מפתח להתנהלות המשטרה ורשויות המשפט היא חוסר נכונותן להודות בכך שעמדו מול תופעת אי ציות אזרחי בלתי אלים. רשויות המשפט בחרו להשתמש ברטוריקה שמתאימה יותר לצבא נצור המתמודד עם התקוממות מזויינת והציבו מול תופעה אחת של הפרת חוק המונית תופעה נגדית של רמיסת החוק", נכתב בדו"ח.

"משפט המפתח" כלשון מחברי הדו"ח היה משפטה של קבוצת מפגינים מגוש קטיף (משפט נמבורג) שהועמדה לדין בגין הפגנה נגד מה שנתפס בעיניהם כהפקרת בטחונם על ידי הממשלה. ביהמ"ש שחרר את המפגינים אך הפרקליטות ערערה ולבסוף הגיע הנושא לידיה של השופטת פרוקצ'ה שכתבה כי "הרקע האידיאולוגי העומד ביסוד ההפגנה שהפכה להתפרעות אינו מעלה ואינו מוריד לענין חומרתן של הפרות החוק שבוצעו על ידי העוררים. קיים סיכון בהסתברות גבוהה כי מאורעות נוספים עשויים להתרחש במסגרת מהלכים מדינים שונים עלולים להצית את תגובותיהם הרעיוניות של העוררים.. על מע' אכיפת החוק להתגונן כראוי כנגד תופעה מסוכנת זו ולנקוט באמצעי מנע מתאימים".

החלטה זו שבבסיסה עמדה "עבריינות אידיאולוגית" הקרינה וחלחלה לערכאות נמוכות ושימשה בסיס למעצרים לפני משפט ללא הצדקה בעיקר כלפי קטינים וקטינות. המחברים אף מציינים כי למרות השינוי היסודי שנעשה בדיני המעצרים בעקבות חקיקת חוקי היסוד, לפיהם אין עוצרים כ"מקדמה על חשבון עונש" או לצרכי "הרתעת היחיד או הרבים". פרוקצ'ה בהחלטתה בעצם הצדיקה מדיניות זו של מעצרים לצורכי 'הרתעה' או 'מקדמה'.

כך מצאו עצמן ילדות בנות 13 ו 14 עצורות 40 יום מאחורי סורג ובריח, 7 בנות אחרות שאף הן נעצרו במסגרת הפגנות נגד התנתקות, נכלאו במעשיהו. בדו"ח מובאת עדותו של פרקליט שנקלע בענין אחר לתחנת המשטרה בפתח תקוה ונחשף ליחס אל ילדה עצורה בת 12.5 : "עו"ד וייג תיאר את אשר ראה כאשר הגיע לתחנת המשטרה בפתח תקוה ב 17 במאי: 'אתמול ב 22.30-23.00 אני וחברתי באנו לבית המעצר בפתח תקוה לראות עצורים אחרים שלא קשורים לנושא. אנו באים לבית המעצר ואז על הרצפה במקום שכל העולם יכול לצפות...צדה עינינו את נ.ש. כי היא קטנה מכולן. שוחחנו איתה היא היתה נפחדת רעבה מלוכלכת לא התקלחה יומיים, לקחו את כולן לבית המעצר במעשיהו חוץ מנ.ש. שנשארה בתחנת המשטרה... היא נשארה בחדר על הרצפה עם מזרון דק בלי סדין בלי שמיכה..הילדה העבירה שני לילות במעצר... אף כי תנאי מעצרה המחפירים הובאו לידיעת השופטת ואף אומתו חלקית בפי נציגת התביעה נפלו התלונות על אוזניים ערלות וכבוד השופטת דיסקין לא התייחסה לתלונות אלו בהחלטתה".

הדו"ח מציין את מעורבות היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בנקיטת היד הקשה הקיצונית כלפי מתנגדי ההתנתקות. "מזוז הגדיר אי ציות אזרחי בלתי אלים כ'המרדה'. בהופעה בפני ועדת החוקה אמר מזוז 'אנו מטפלים בגרעין קשה של המרדה. שימוש יזום בפעילות אלימות שנעשה בכלים אלימים לחסימות כבישים מהווה המרדה". זאת בשעה שמדובר היה במחאה לא אלימה.

יתירה מכך מהדו"ח עולה כי רשויות התביעה העניקו יחס מיוחד לצעירים ובני נוער "בתקשורת דווח על הנחיה לקציני מבחן נוער הקובעת כי יונהג משטר מיוחד לבני נוער המתנגד להתנתקות, עם דגש על מעצר עד תום ההליכים.. קיום ההנחיה אושר באוזני המחברים בידי עו"ד העובדים במשרד הרווחה
...החוק מאפשר שימוש ב'כוח סביר' לפיזור התקהלויות בלתי חוקיות. בהשראת היועהמ"ש נוספו להרשאה זו 'שולי בטחון'".

"מער' המשפט ובתי המשפט בישראל בגיבוי הממשלה שינסו מתניים לקראת מעין מלחמת אזרחים המתנהלת באמצעים חלופיים משפטיים תוך כדי עיוות המשפט ושימוש לרעה באמצעי אכיפת החוק", נכתב בסיכום הדו"ח , "כמובן כשכל אמצעי הכפיה של משטר מודרני עומדים לרשותה המדינה תנצח את אזרחיה נצחון מוחץ אך זהו ניצחון פירוס. כפיה כוחנית אינה מוסיפה בכהוא זה ללגיטימיות של המשטר בעיני קורבנותיו. הדבר רק עלול לחזק את תחושתם שאכן די נפוצה היום בקרב שכבות רחבות באוכלוסיה בישראל שהמדינה שייכת לאיזה 'הם' עויין ולא 'אנחנו' השותפים. הנזק ללגיטימיות של מדינת ישראל ומוסדותיה שגרמו האמונים על הגנתם – עלול להתברר כגדול בהרבה מכל מה שמתנגדי מדיניותה של ממשלת שרון יכלו אי פעם לגרום".
(רותי אברהם)