מרשות הטבע והגנים נמסר כי תכנית ההגנה המדוברת תגן בעקיפין גם על הדייגים שנפגעו כלכלית מלהקות השקנאים שניזונו מבריכות הדגים. זאת במהלך נדידתם מאירופה לאפריקה דרך ישראל,
מרשות הטבע והגנים נמסר כי יותר מ- 70 אלף שקנאים, (כל אוכלוסיית השקנאי האירופי) נודדים דרך ישראל בדרכם מאירופה לעבר אפריקה, שם יעשו את החורף כ-40 אלף מהם, נוהגים לעבור דרך עמק החולה והיתר נודדים לאורך חוף הים התיכון. בשנים האחרונות חלה ירידה בכמות ואשתקד רשמו התצפיתנים נדידה של כ- 32 אלף שקנאים בשמורת החולה.
בראשית שנות החמישים ועד לייבוש החולה, נהנו השקנאים משפע המזון, (בעיקר דגים) שמצאו באגם החולה. גם לאחר הייבוש המשיכו השקנאים ל"עצור" בשמורת החולה, רק שאז כבר החלו לגרום לנזקים חמורים. הנפגעים העיקריים היו, מגדלי הדגים, חברת החשמל וחיל האוויר. היקף הנזקים נאמד במאות אלפי שקלים. בשנים האחרונות לקחו מגדלי הדגים את החוק לידיהם ובעת הגעת השקנאים היו פותחים בירי לעברם, או פורשים רשתות שמנעו אמנם מהשקנאים לנחות בבריכות אך סבכו את רגליהם ברשתות - מאות שקנאים מצאו את מותם.
מחקרי צפרים שנערכו בשנים האחרונות מעידים כי השקנאים חייבים לאכול בישראל, לפני שממשיכים בנדידה לאפריקה. מנתוני תצפיתנים בשמורת החולה עולה כי בשנת 2003 עשרות אלפי שקנאים נאלצו לנחות בשמורת החולה בכדי להשיג מזון וזאת תחת אש מירי מגדלי הדגים (אלו ששרדו לאחר האכילה המשיכו בנדידה).
שהותם של השקנאים בעמק החולה נמשכת בין 2-4 שבועות, בעיקר בחודש נובמבר. והם ניזונים משלל הקרפיונים והשפמנונים הגדולים, כ-500 גרם הדג, הנמצאים בשמורה.
יונתן הררי וד"ר תמיר סטרוד, נציגי רשות הטבע והגנים בשמורת החולה, חיפשו דרך להגן על רבבות השקנאים וכן על דגי השמורה ובסתיו 2004 החלו במבצע "תיק שקנאי" לשמירה על אוכלוסית השקנאים. בשמורת החולה החלו לאכלס דגיגים שלא למאכל אדם במאגרי המים ובמקביל פעלו להוצאת הדגים הגדולים מהשמורה. אכלוס הדגיגים נועד להחליף את אפשרויות ההזנה לשקנאים, לצמצם עד כמה שאפשר את מה שהוגדר כקונפליקט בין האדם לשקנאי וכמובן לשפר את סיכויי השקנאי האירופי לשרוד, להשלים את נדידת הסתיו ולשוב גם בשנים הבאות.
מדי שנה מאכלסים בשמורת החולה כ- 8 טון דגיגים, מה שמבטיח מזון זמין לשקנאים וקיצור זמן שהייתם באזור. עם זאת ב- 2004 בשל הירידה בכמות השקנאים, איכלסו בשמורה רק כ- 5 טון דגיגים.
איכלוס הדגים בשמורת החולה נעשה בעיקר בעת פירוק מאגר עינן ובריכות הדגים באיילת השחר וחולתה. אז, ע"י הובלה במיכל מעבירים את דגי האמנון המצוי ( דגי הטלה פראית) למאגר השיקוע בשמורת החולה. יונתן הררי, מנהל שמורת החולה של רשות הטבע והגנים אומר כי הפתרון הינו פשוט וזול יחסית, וחשוב מעין כמותו בהגנה והצלה של השקנאי המצוי.מאחר ואם אספקת המזון המבוקרת של דגי אמנון מצוי, חסרי ערך, תביא להפסקת הירי או לגרוש באמצעים אחרים, אזי שהושגה המטרה. באם שיטה זו לא תצליח, אין מנוס מתמותת השקנאים והכחדתם.
הררי מוסר כי מוקד האכלה נוסף נמצא באזור מישור החוף סמוך לחוף דור וכי מרכזי האכלה מתוחזקים ע"י רשות הטבע והגנים ובשיתוף מרכז הצפרות.
(ש)
מרשות הטבע והגנים נמסר כי יותר מ- 70 אלף שקנאים, (כל אוכלוסיית השקנאי האירופי) נודדים דרך ישראל בדרכם מאירופה לעבר אפריקה, שם יעשו את החורף כ-40 אלף מהם, נוהגים לעבור דרך עמק החולה והיתר נודדים לאורך חוף הים התיכון. בשנים האחרונות חלה ירידה בכמות ואשתקד רשמו התצפיתנים נדידה של כ- 32 אלף שקנאים בשמורת החולה.
בראשית שנות החמישים ועד לייבוש החולה, נהנו השקנאים משפע המזון, (בעיקר דגים) שמצאו באגם החולה. גם לאחר הייבוש המשיכו השקנאים ל"עצור" בשמורת החולה, רק שאז כבר החלו לגרום לנזקים חמורים. הנפגעים העיקריים היו, מגדלי הדגים, חברת החשמל וחיל האוויר. היקף הנזקים נאמד במאות אלפי שקלים. בשנים האחרונות לקחו מגדלי הדגים את החוק לידיהם ובעת הגעת השקנאים היו פותחים בירי לעברם, או פורשים רשתות שמנעו אמנם מהשקנאים לנחות בבריכות אך סבכו את רגליהם ברשתות - מאות שקנאים מצאו את מותם.
מחקרי צפרים שנערכו בשנים האחרונות מעידים כי השקנאים חייבים לאכול בישראל, לפני שממשיכים בנדידה לאפריקה. מנתוני תצפיתנים בשמורת החולה עולה כי בשנת 2003 עשרות אלפי שקנאים נאלצו לנחות בשמורת החולה בכדי להשיג מזון וזאת תחת אש מירי מגדלי הדגים (אלו ששרדו לאחר האכילה המשיכו בנדידה).
שהותם של השקנאים בעמק החולה נמשכת בין 2-4 שבועות, בעיקר בחודש נובמבר. והם ניזונים משלל הקרפיונים והשפמנונים הגדולים, כ-500 גרם הדג, הנמצאים בשמורה.
יונתן הררי וד"ר תמיר סטרוד, נציגי רשות הטבע והגנים בשמורת החולה, חיפשו דרך להגן על רבבות השקנאים וכן על דגי השמורה ובסתיו 2004 החלו במבצע "תיק שקנאי" לשמירה על אוכלוסית השקנאים. בשמורת החולה החלו לאכלס דגיגים שלא למאכל אדם במאגרי המים ובמקביל פעלו להוצאת הדגים הגדולים מהשמורה. אכלוס הדגיגים נועד להחליף את אפשרויות ההזנה לשקנאים, לצמצם עד כמה שאפשר את מה שהוגדר כקונפליקט בין האדם לשקנאי וכמובן לשפר את סיכויי השקנאי האירופי לשרוד, להשלים את נדידת הסתיו ולשוב גם בשנים הבאות.
מדי שנה מאכלסים בשמורת החולה כ- 8 טון דגיגים, מה שמבטיח מזון זמין לשקנאים וקיצור זמן שהייתם באזור. עם זאת ב- 2004 בשל הירידה בכמות השקנאים, איכלסו בשמורה רק כ- 5 טון דגיגים.
איכלוס הדגים בשמורת החולה נעשה בעיקר בעת פירוק מאגר עינן ובריכות הדגים באיילת השחר וחולתה. אז, ע"י הובלה במיכל מעבירים את דגי האמנון המצוי ( דגי הטלה פראית) למאגר השיקוע בשמורת החולה. יונתן הררי, מנהל שמורת החולה של רשות הטבע והגנים אומר כי הפתרון הינו פשוט וזול יחסית, וחשוב מעין כמותו בהגנה והצלה של השקנאי המצוי.מאחר ואם אספקת המזון המבוקרת של דגי אמנון מצוי, חסרי ערך, תביא להפסקת הירי או לגרוש באמצעים אחרים, אזי שהושגה המטרה. באם שיטה זו לא תצליח, אין מנוס מתמותת השקנאים והכחדתם.
הררי מוסר כי מוקד האכלה נוסף נמצא באזור מישור החוף סמוך לחוף דור וכי מרכזי האכלה מתוחזקים ע"י רשות הטבע והגנים ובשיתוף מרכז הצפרות.
(ש)