היום (ב) יתקיים הטקס הממלכתי לזכר רבין ז"ל בהר הרצל בירושלים. פרפ' יורם פרי ראש מכון הרצוג לתקשורת חברה ופוליטיקה באונ' ת"א ומי שהיה בשנות ה 70 יועצו הפוליטי של רבין, הוציא לאור לאחרונה את הספר "יד איש באחיו – רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל", המתעד את סדרת מחקרים שערך בנוגע להנצחת רבין.
בראיון לכתבנו אריאל כהנא אומר פרי כי ממחקריו עולה שהחברה הישראלית חצויה לעומק בכל השאלות הקשורות לרצח רבין: משמעותו, סיבותיו, גורמיו, תוצאותיו, האיש, ההנצחה והזכרון. הפילוג חל אפילו לגבי הזכרון הטכני של תאריך הרצח כשחלק מהציבור זוכר אותו וחלק לא. הציבור אף חלוק בשאלה האם מדובר בטראומה לאומית או לא. "בכל שאלה רואים חלוקה והיא הפתיעה עד כדי כך שהביאה למתן ההגדרה כי זוהי מלחמת תרבות" אומר פרי.
לדבריו בנושא ההנצחה 'חוטאים' שני צידי המפה הפוליטית. השמאל או תומכי רבין מגזימים בהנצחה ומנסים לנכס לעצמם את הזכרון, והימין מגזים בתחושה כי אינו רצוי בטקס כמו בכיכר רבין. פרי מציין את עמידתה של שרת המשפטים ציפי לבני על הבמה בטקס הזכרון בכיכר רבין. היא לא עמדה שם כ'מומרת', היא עמדה שם ואמרה שלא תמכה ברבין, לא הצביעה בעדו וחלקה על דרכו והיא מתנגדת לדרך אוסלו. "יחד עם זאת אמרה כי בישראל יש רק ראש ממשלה אחד והוא ראש הממשלה שלה, וכשרצחו ראש ממשלה שהיא חולקת על דעתו, רצחו ראש ממשלה שלה".
פרי מוסיף כי העוסקים בהנצחת רבין נקרעים בין הרצון להנציחו כמנהיג לאומי לבין הרצון להנציחו כמנהיג תנועתי. זו הסיבה לדבריו שההנצחה מבולבלת. יש טקס בבית קברות בהר הרצל ששם נמצאים אנשי התנועה ו'אנשי המחנה', ויש טקס ממלכתי בכנסת. נכון שיש בעיה בהנצחות השונות אך חמור יותר הנסיון, לטענתו, של מתנגדי רבין להשכיח או להכחיש את ההנצחה. "כאשר מנהלת בי"ס תיכון בת"א מציעה לקיים טקס משותף לרבין ולשר זאבי זו איוולת או בדיחה. הנימוקים שמדובר בשני שרים, שניהם אנשי צבא ושניהם נרצחו בנובמבר, 'נו, באמת'. מדובר בשתי דרכים פוליטיות שונות ואי אפשר להנציח אותם ביחד. 'התחושה שלי שזה נסיון להשכיח את זכרון רבין'".
פרי מודה כי קיימת בקרב מנציחי רבין נטיה לעשות לדמותו 'האלהה' "זו תופעה שקיימת בכל מקום והיא לא נשענת על אמת אובייקטיבית שכן רבין לא היה דמות כל כך משמעותית באופן אישי...המהות אינה האיש אלא הדרך והרעיון", הוא מדגיש.
בראיון לכתבנו אריאל כהנא אומר פרי כי ממחקריו עולה שהחברה הישראלית חצויה לעומק בכל השאלות הקשורות לרצח רבין: משמעותו, סיבותיו, גורמיו, תוצאותיו, האיש, ההנצחה והזכרון. הפילוג חל אפילו לגבי הזכרון הטכני של תאריך הרצח כשחלק מהציבור זוכר אותו וחלק לא. הציבור אף חלוק בשאלה האם מדובר בטראומה לאומית או לא. "בכל שאלה רואים חלוקה והיא הפתיעה עד כדי כך שהביאה למתן ההגדרה כי זוהי מלחמת תרבות" אומר פרי.
לדבריו בנושא ההנצחה 'חוטאים' שני צידי המפה הפוליטית. השמאל או תומכי רבין מגזימים בהנצחה ומנסים לנכס לעצמם את הזכרון, והימין מגזים בתחושה כי אינו רצוי בטקס כמו בכיכר רבין. פרי מציין את עמידתה של שרת המשפטים ציפי לבני על הבמה בטקס הזכרון בכיכר רבין. היא לא עמדה שם כ'מומרת', היא עמדה שם ואמרה שלא תמכה ברבין, לא הצביעה בעדו וחלקה על דרכו והיא מתנגדת לדרך אוסלו. "יחד עם זאת אמרה כי בישראל יש רק ראש ממשלה אחד והוא ראש הממשלה שלה, וכשרצחו ראש ממשלה שהיא חולקת על דעתו, רצחו ראש ממשלה שלה".
פרי מוסיף כי העוסקים בהנצחת רבין נקרעים בין הרצון להנציחו כמנהיג לאומי לבין הרצון להנציחו כמנהיג תנועתי. זו הסיבה לדבריו שההנצחה מבולבלת. יש טקס בבית קברות בהר הרצל ששם נמצאים אנשי התנועה ו'אנשי המחנה', ויש טקס ממלכתי בכנסת. נכון שיש בעיה בהנצחות השונות אך חמור יותר הנסיון, לטענתו, של מתנגדי רבין להשכיח או להכחיש את ההנצחה. "כאשר מנהלת בי"ס תיכון בת"א מציעה לקיים טקס משותף לרבין ולשר זאבי זו איוולת או בדיחה. הנימוקים שמדובר בשני שרים, שניהם אנשי צבא ושניהם נרצחו בנובמבר, 'נו, באמת'. מדובר בשתי דרכים פוליטיות שונות ואי אפשר להנציח אותם ביחד. 'התחושה שלי שזה נסיון להשכיח את זכרון רבין'".
פרי מודה כי קיימת בקרב מנציחי רבין נטיה לעשות לדמותו 'האלהה' "זו תופעה שקיימת בכל מקום והיא לא נשענת על אמת אובייקטיבית שכן רבין לא היה דמות כל כך משמעותית באופן אישי...המהות אינה האיש אלא הדרך והרעיון", הוא מדגיש.