שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי הורה לשחרר למעצר בית את שמשון סיטרין החשוד בנסיון רצח פלשתיני בשטח המואסי לפני ההתנתקות. בכך קיבל השופט לוי את ערעורו של סיטרין נגד מעצרו בכלא עד תום ההליכים כדרישת הפרקליטות שטענה כי הוא מהווה סכנה לציבור.
בהחלטה מצויין כי מדובר באירוע שהתרחש במהלך עימות בין "תושבים מקומיים" לאזרחים ישראלים, וביניהם סיטרין, "במהלכו נפגעו אנשים משני הצדדים, וכן חיילים שכל 'חטאם' היה שביקשו להשיב את הסדר על כנו". כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי עפ"י תיאור האירוע המובא בהחלטה, עצרו החיילים פלשתיני "שנראה מיידה אבנים", וכשהובל לרכב שיסיעו מהמקום התקיפו אותו אזרחים ישראלים ויידו בו אבנים. "בעקבות כך הובל הנער למקום מחסה המוקף בחלקו בחומה, אולם התוקפים לא הרפו ממנו והוסיפו ליידות לעברו אבנים, ולא נרתעו מכך גם כשחייל גונן עליו בגופו".
לסיטרין נערכו שלושה תסקירי מבחן שבהם נקבע כי הוא חונך ב"בית בעל תפיסה פוליטית, אידיאולוגית ברורה, אך איננו בעל ערכים ונורמות עברייניות. הוא מבין את משמעות חלופת המעצר, ויש ביכולתו לכבד את התנאים שיוטלו עליו, ובכך חלופת מעצר בעלת פיקוח הדוק יש בה כדי לשלול סיכון בהתנהגותו".
השופט לוי ציין כי עריכת שלושת התסקירים בהוראת השופט קמא בבית המשפט המחוזי הינם מעשה חריג "חרף זאת הגיע בית משפט קמא למסקנה כי לא הובאו ראיות של ממש המצביעות על כך שחל שינוי מהפכני בתפיסתו האידיאולוגית של העורר. 'תפיסתו האידיאולוגית' של העורר מקורה באמונתו במה שמוגדר בלשון רבים כ'ארץ ישראל השלמה', ובטוחני שסגן הנשיא המלומד של בית קמא לא התכוון לכך ששחרור העורר מותנה בכך שהוא יזנח השקפת עולם זו. נראה איפוא כי הכוונה היתה שעל העורר להצביע על ראיות לכך שלהגשמתה של אותה 'השקפה אידיאולוגית' הוא אינו דוגל עוד בשימוש באלימות, בין אם זו תופנה כלפי כוחות הבטחון ובין אם תופנה נגד ערבים. עם זאת לא נהיר לי למה כיוון סגן הנשיא המלומד באותה דרישה ל'ראיות של ממש', שהרי הראיה היחידה אותה יכול היה העורר להציע בשלב זה של ההליכים הם דברי חרטה וצער ואת אלה הוא הביע באוזני בית המשפט.. ואם תאמר כי דרכם של נאשמים במעצר להשמיע דברים שיערבו לאוזנו של השופט הדן בעניינם, הנה מתברר כי גם הגוף המקצועי אשר מונה על ידי בית המשפט לבחון את שאלת מסוכנותו של העורר הגיע למסקנה שאותה מסוכנות אף אם היא קיימת היא נמוכה".
השופט לוי הוסיף כי דווקא בשל יסודיות הבדיקה שנערכה לסיטרין "היה נכון להעניק להמלצותיה משקל מכריע בכל הנוגע לשאלת המשך מעצרו של העורר. אותה בדיקה מלמדת כי אף שהעורר ממשיך לדבוק בהשקפתו בדרך ארץ ישראל השלמה, הוא הבין כי האלימות אינה הדרך להגשמתה אלא דוקא אורח חיים המשלב לימוד תורה עם עבודת כפיים".
בהחלטה לשחרר את סירקין קבע השופט אדמונד לוי כי הוא ישהה במעצר בית בקיבוץ שעלבים בהשגחתו ובפיקוחו של הרב ד"ר חנוך הרבסט. כמו כן הורה לו להפקיד בקופת בית המשפט ערובה במזומן או בערבות בנקאית של 10 אלפי ש"ח, לחתום על ערבות עצמית בסך 50 אלף ש"ח וד"ר הרבסט יחתום על התחייבות בסך 10 אלפים ש"ח להבטחת קיומה של חובת הפיקוח על העורר כהלכתה.
בהחלטה מצויין כי מדובר באירוע שהתרחש במהלך עימות בין "תושבים מקומיים" לאזרחים ישראלים, וביניהם סיטרין, "במהלכו נפגעו אנשים משני הצדדים, וכן חיילים שכל 'חטאם' היה שביקשו להשיב את הסדר על כנו". כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי עפ"י תיאור האירוע המובא בהחלטה, עצרו החיילים פלשתיני "שנראה מיידה אבנים", וכשהובל לרכב שיסיעו מהמקום התקיפו אותו אזרחים ישראלים ויידו בו אבנים. "בעקבות כך הובל הנער למקום מחסה המוקף בחלקו בחומה, אולם התוקפים לא הרפו ממנו והוסיפו ליידות לעברו אבנים, ולא נרתעו מכך גם כשחייל גונן עליו בגופו".
לסיטרין נערכו שלושה תסקירי מבחן שבהם נקבע כי הוא חונך ב"בית בעל תפיסה פוליטית, אידיאולוגית ברורה, אך איננו בעל ערכים ונורמות עברייניות. הוא מבין את משמעות חלופת המעצר, ויש ביכולתו לכבד את התנאים שיוטלו עליו, ובכך חלופת מעצר בעלת פיקוח הדוק יש בה כדי לשלול סיכון בהתנהגותו".
השופט לוי ציין כי עריכת שלושת התסקירים בהוראת השופט קמא בבית המשפט המחוזי הינם מעשה חריג "חרף זאת הגיע בית משפט קמא למסקנה כי לא הובאו ראיות של ממש המצביעות על כך שחל שינוי מהפכני בתפיסתו האידיאולוגית של העורר. 'תפיסתו האידיאולוגית' של העורר מקורה באמונתו במה שמוגדר בלשון רבים כ'ארץ ישראל השלמה', ובטוחני שסגן הנשיא המלומד של בית קמא לא התכוון לכך ששחרור העורר מותנה בכך שהוא יזנח השקפת עולם זו. נראה איפוא כי הכוונה היתה שעל העורר להצביע על ראיות לכך שלהגשמתה של אותה 'השקפה אידיאולוגית' הוא אינו דוגל עוד בשימוש באלימות, בין אם זו תופנה כלפי כוחות הבטחון ובין אם תופנה נגד ערבים. עם זאת לא נהיר לי למה כיוון סגן הנשיא המלומד באותה דרישה ל'ראיות של ממש', שהרי הראיה היחידה אותה יכול היה העורר להציע בשלב זה של ההליכים הם דברי חרטה וצער ואת אלה הוא הביע באוזני בית המשפט.. ואם תאמר כי דרכם של נאשמים במעצר להשמיע דברים שיערבו לאוזנו של השופט הדן בעניינם, הנה מתברר כי גם הגוף המקצועי אשר מונה על ידי בית המשפט לבחון את שאלת מסוכנותו של העורר הגיע למסקנה שאותה מסוכנות אף אם היא קיימת היא נמוכה".
השופט לוי הוסיף כי דווקא בשל יסודיות הבדיקה שנערכה לסיטרין "היה נכון להעניק להמלצותיה משקל מכריע בכל הנוגע לשאלת המשך מעצרו של העורר. אותה בדיקה מלמדת כי אף שהעורר ממשיך לדבוק בהשקפתו בדרך ארץ ישראל השלמה, הוא הבין כי האלימות אינה הדרך להגשמתה אלא דוקא אורח חיים המשלב לימוד תורה עם עבודת כפיים".
בהחלטה לשחרר את סירקין קבע השופט אדמונד לוי כי הוא ישהה במעצר בית בקיבוץ שעלבים בהשגחתו ובפיקוחו של הרב ד"ר חנוך הרבסט. כמו כן הורה לו להפקיד בקופת בית המשפט ערובה במזומן או בערבות בנקאית של 10 אלפי ש"ח, לחתום על ערבות עצמית בסך 50 אלף ש"ח וד"ר הרבסט יחתום על התחייבות בסך 10 אלפים ש"ח להבטחת קיומה של חובת הפיקוח על העורר כהלכתה.