בית משפט השלום בירושלים שלח למאסר 6 בנות שנאשמות בקריעת שקים בהם היו זיתים שמסקו ערבים מהכפר סינג'יל ובריב עם השוטרים שבאו לעצור אותן.
הבנות הן בגילאי 14-15 ולמרות שבימ"ש העליון הורה לשחררן בשבוע שעבר ממעצר ימים, השופטת בשלום קיבלה את בקשת המשטרה להאריך את מעצרן. אחת מהנערות חשודה גם בריסוס כתובות בגנות שרון בשירותי הכנסת לפני כשבועיים.
מקורביהן אומרים בתגובה כי "השופטת כנראה שלא יודעת שתקופת ההתנתקות תמה. העובדה שבתי המשפט היו שפוטים של הפרקליטות עד להתנתקות אמורה להסתיים. יוגש ערעור, מדובר בילדות בגילאי 14 וגם אם הן מסקו זיתים של ערבים זו לא עילה לעצור אותן למשך חודשים".
הבנות נעצרו ביום ראשון שעבר בשעה שלוש, ומאז התקבלו כמה החלטות לשחררן, בבית משפט השלום ובבית המשפט העליון, אך עד עתה הבנות עצורות.
תחילה הן הובאו לבית משפט השלום בירושלים. צוות התביעה של מחוז ש"י דרש להאריך את מעצרן בארבעה ימים בנימוק שהדבר דרוש לצרכי החקירה. לנוכח דרישה זו העמיד סניגורן של הבנות, עו"ד אפרים קציר מטעם עמותת 'חננו', את התובע תחת 'חקירה צולבת' וטען כלפיו כי הוא מגזים בתיאור העובדות של האירוע שבו היו הבנות מעורבות לכאורה. קציר ציין כי למעשה העובדות שונות לחלוטין ממה שתוארו על ידי התובע וחומרתן נמוכה משמעותית מתיאורו. לבסוף, השופטת מלכה אביב הורתה לשחררן ולהפקיד 500 ₪ כל אחת.
אך המשטרה עמדה על כך שהן ימשיכו להיות במעצר והגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב שחרורן. בשעה 22.00 באותו יום ראשון, הגישה המשטרה ערעור על השחרור והדבר הובא לדיון בבית המשפט המחוזי בפני השופט זילברטל. השופט העביר את התיק לעיונו של השופט נועם סולברג, תושב אלון שבות שבגוש עציון. מקורבי הבנות טוענים כי סולברג "המציא עילה חדשה" להמשך מעצרן של הילדות ובכך לטענתם "גילה חוסר אומץ לב שיפוטי". לדבריהם, הורה השופט סולברג לעכב את שחרורן ב 24 שעות נוספות ללא שהיה לכך בסיס חוקי. סולברג העביר את הדיון בחזרה לשופט זילברטל. הדיון נקבע למחרת, ליום ב' בבוקר, והבנות כמובן, נותרו במעצר.
לדברי בני משפחותיהן של הבנות לסיוע התגייס "לוחם החופש והחירות", כלשונם, עורך הדין אפרים קציר, שלא ויתר והגיש ערער על החלטתו של סולברג לבית המשפט העליון. בערעור דנה שופטת ביהמ"ש העליון עדנה ארבל אשר קבעה כי החלטתו של השופט סולברג 'משוללת כל יסוד חוקי', והורתה לשלוח את הבנות לחופשי.
אך התביעה הוסיפה לטעון כי נשקפת 'סכנה לציבור' מאותן בנות, וכי 'הן יכולות לגרור את האזור כולו להסלמה'. השופטת ארבל לא קיבלה את הטיעונים הללו. עו"ד קציר מסביר כי הפרקליטות ביקשה כביכול להאשים את הילדות בכך שהן הוכו על ידי הפלשתינים ולהאשימן גם בכך שהחיילים היו נאלצים לירות על הפלשתינים כדי להגן עליהן.
הפרשה לא תמה שכן הבנות לא שוחררו. התביעה המשיכה לערער והתיק שב לידי השופט זילברטל בבית המשפט המחוזי. התובע ניסה לשכנע את השופט בחיוניות המעצר ולטענת קרובי הבנות נראה היה שהוא הונחה לגלות התנגדות תקיפה לשחרורן.
התביעה במשטרת ש"י לא נכנעה ל'חומה הבצורה' של השופטים מבית המשפט השלום ועד לבית המשפט העליון והגישה בקשה נוספת והפעם למעצר הילדות עד תום ההליכים. בדיון בבית המשפט נשאל התובע על ידי עו"ד קציר האם קיימת 'עילת מעצר אוטומטית' שפירושה שכאשר מוגשת בקשה למעצר, נותרים במעצר. התובע טען כתגובה כי מדובר ב"שינוי נסיבות".
החלטת השחרור עמדה על כנה, אך התביעה דרשה עיכוב ביצוע. עו"ד קציר הגיב כי הדבר עובר כל גבול של היגיון משפטי, והוא מהווה מעשה של שימוש לרעה בסמכויות. "יש כאן שימוש ציני ולא הוגן בזכויות דיוניות המוקנות לצדדים על מנת לסכל את החלטות השחרור של בית המשפט", אמר עו"ד קציר. קציר אף ביקש בתום הדיון מהתובע להגיש את הערער. קציר מציין כי בסופו של דבר נמנעה התביעה מהגשת הערער ולהערכתו נובע הדבר מהחשש פן ההליך לא יאושר על ידי פרקליטות המחוז והדבר 'יחשוף את פניה של התביעה'.
אך מתברר כי נמצאה שיטה אחרת לעיכוב שחרורן של הילדות, המשטרה 'התקשתה' למצוא טפסים הדרושים לשחרורן והן הועברו מתחנה לתחנה, ונותרו במעצר.
יצויין עוד כי התביעה בבית המשפט דרשה כי אם יושת עליהן מעצר בית, הוא יהיה רק בתחום ה'קו הירוק'. השופטת דחתה את הבקשה בעקבות דברי עו"ד קציר, שדרישה זו תחזיר את כולם ל"מעצרים בגבולות 48".
הבנות הן בגילאי 14-15 ולמרות שבימ"ש העליון הורה לשחררן בשבוע שעבר ממעצר ימים, השופטת בשלום קיבלה את בקשת המשטרה להאריך את מעצרן. אחת מהנערות חשודה גם בריסוס כתובות בגנות שרון בשירותי הכנסת לפני כשבועיים.
מקורביהן אומרים בתגובה כי "השופטת כנראה שלא יודעת שתקופת ההתנתקות תמה. העובדה שבתי המשפט היו שפוטים של הפרקליטות עד להתנתקות אמורה להסתיים. יוגש ערעור, מדובר בילדות בגילאי 14 וגם אם הן מסקו זיתים של ערבים זו לא עילה לעצור אותן למשך חודשים".
הבנות נעצרו ביום ראשון שעבר בשעה שלוש, ומאז התקבלו כמה החלטות לשחררן, בבית משפט השלום ובבית המשפט העליון, אך עד עתה הבנות עצורות.
תחילה הן הובאו לבית משפט השלום בירושלים. צוות התביעה של מחוז ש"י דרש להאריך את מעצרן בארבעה ימים בנימוק שהדבר דרוש לצרכי החקירה. לנוכח דרישה זו העמיד סניגורן של הבנות, עו"ד אפרים קציר מטעם עמותת 'חננו', את התובע תחת 'חקירה צולבת' וטען כלפיו כי הוא מגזים בתיאור העובדות של האירוע שבו היו הבנות מעורבות לכאורה. קציר ציין כי למעשה העובדות שונות לחלוטין ממה שתוארו על ידי התובע וחומרתן נמוכה משמעותית מתיאורו. לבסוף, השופטת מלכה אביב הורתה לשחררן ולהפקיד 500 ₪ כל אחת.
אך המשטרה עמדה על כך שהן ימשיכו להיות במעצר והגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב שחרורן. בשעה 22.00 באותו יום ראשון, הגישה המשטרה ערעור על השחרור והדבר הובא לדיון בבית המשפט המחוזי בפני השופט זילברטל. השופט העביר את התיק לעיונו של השופט נועם סולברג, תושב אלון שבות שבגוש עציון. מקורבי הבנות טוענים כי סולברג "המציא עילה חדשה" להמשך מעצרן של הילדות ובכך לטענתם "גילה חוסר אומץ לב שיפוטי". לדבריהם, הורה השופט סולברג לעכב את שחרורן ב 24 שעות נוספות ללא שהיה לכך בסיס חוקי. סולברג העביר את הדיון בחזרה לשופט זילברטל. הדיון נקבע למחרת, ליום ב' בבוקר, והבנות כמובן, נותרו במעצר.
לדברי בני משפחותיהן של הבנות לסיוע התגייס "לוחם החופש והחירות", כלשונם, עורך הדין אפרים קציר, שלא ויתר והגיש ערער על החלטתו של סולברג לבית המשפט העליון. בערעור דנה שופטת ביהמ"ש העליון עדנה ארבל אשר קבעה כי החלטתו של השופט סולברג 'משוללת כל יסוד חוקי', והורתה לשלוח את הבנות לחופשי.
אך התביעה הוסיפה לטעון כי נשקפת 'סכנה לציבור' מאותן בנות, וכי 'הן יכולות לגרור את האזור כולו להסלמה'. השופטת ארבל לא קיבלה את הטיעונים הללו. עו"ד קציר מסביר כי הפרקליטות ביקשה כביכול להאשים את הילדות בכך שהן הוכו על ידי הפלשתינים ולהאשימן גם בכך שהחיילים היו נאלצים לירות על הפלשתינים כדי להגן עליהן.
הפרשה לא תמה שכן הבנות לא שוחררו. התביעה המשיכה לערער והתיק שב לידי השופט זילברטל בבית המשפט המחוזי. התובע ניסה לשכנע את השופט בחיוניות המעצר ולטענת קרובי הבנות נראה היה שהוא הונחה לגלות התנגדות תקיפה לשחרורן.
התביעה במשטרת ש"י לא נכנעה ל'חומה הבצורה' של השופטים מבית המשפט השלום ועד לבית המשפט העליון והגישה בקשה נוספת והפעם למעצר הילדות עד תום ההליכים. בדיון בבית המשפט נשאל התובע על ידי עו"ד קציר האם קיימת 'עילת מעצר אוטומטית' שפירושה שכאשר מוגשת בקשה למעצר, נותרים במעצר. התובע טען כתגובה כי מדובר ב"שינוי נסיבות".
החלטת השחרור עמדה על כנה, אך התביעה דרשה עיכוב ביצוע. עו"ד קציר הגיב כי הדבר עובר כל גבול של היגיון משפטי, והוא מהווה מעשה של שימוש לרעה בסמכויות. "יש כאן שימוש ציני ולא הוגן בזכויות דיוניות המוקנות לצדדים על מנת לסכל את החלטות השחרור של בית המשפט", אמר עו"ד קציר. קציר אף ביקש בתום הדיון מהתובע להגיש את הערער. קציר מציין כי בסופו של דבר נמנעה התביעה מהגשת הערער ולהערכתו נובע הדבר מהחשש פן ההליך לא יאושר על ידי פרקליטות המחוז והדבר 'יחשוף את פניה של התביעה'.
אך מתברר כי נמצאה שיטה אחרת לעיכוב שחרורן של הילדות, המשטרה 'התקשתה' למצוא טפסים הדרושים לשחרורן והן הועברו מתחנה לתחנה, ונותרו במעצר.
יצויין עוד כי התביעה בבית המשפט דרשה כי אם יושת עליהן מעצר בית, הוא יהיה רק בתחום ה'קו הירוק'. השופטת דחתה את הבקשה בעקבות דברי עו"ד קציר, שדרישה זו תחזיר את כולם ל"מעצרים בגבולות 48".