השבוע ביום שני, י"ט חשוון, ימלאו 20 שנה למאסרו של יהונתן פולארד בכלא האמריקני. במהלך השבת האחרונה הקדישו רבנים רבים את שיחתם התורנית לנושא זה ומצוות "פדיון שבויים". נזכיר כי -עשרות רבנים חתמו לאחרונה על מסמך הקורא להעלות לסדר היום הציבורי את נושא יהונתן פולארד, וישיבתו בכלא האמריקאי.
בבתי הספר יוקדש ביום שני שעת המחנך ללימוד פרשת פולארד. על פי הנחיית משרד החינוך, ילמדו תלמידי בתי הספר על חייו של פולארד והשתלשלות האירועים שהביאו לכליאתו בכלא האמריקאי. כמו כן הונחו המורים לקיים דיון עם התלמידים בדבר רמת מחויבותה של מדינת ישראל לפולארד.
ביום רביעי הקרוב יצטרפו פעילי "נוער למען פולארד" לעצרת ההמונית ושרשרת האיזיקים שמארגן הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה במלאת 20 שנה למאסרו. בעצרת צפויים להשתתף בין השאר הרב הספרדי הראשי שלמה עמר, אסירי ציון ופדויי שבי, עזאם עזאם וכן אשתו של יהונתן, אסתר פולארד.
פולארד יושב בכלא האמריקאי, בשל מידע ביטחוני שהעביר למדינת ישראל בנוגע להתחמשות הגרעינית של מדינות המפרץ.
עורך הגיליון "עולם-קטן" פירסם השבת ראיון עם גב' אסתר פולארד:
"תעלומת פולארד / עורך עולם קטן
מי שחשב שהוא מכיר את פרשת יהונתן פולארד – מוזמן להיווכח עד כמה הוא טועה. גברת אסתר פולארד חושפת סיפור מזעזע של הזנחה פושעת מצד מדינת ישראל והכל מתועד במסמכים * מכתבה שפורסמה ב"ניו יורק לאו ג'ורנל" עולה כי את המידע שהביא ללכידתו של יונתן פולארד העביר ישראלי בשם אנג'י קלצ'נסקי לארה"ב, הוא ריגל בישראל כחבר בוועדת חוץ וביטחון בישראל למען ארה"ב. את המינוי שלו כחבר בוועדה הוא קיבל בשנת 85, נחשו ממי... אריק שרון * מיד עם פרסום הדברים הגיעה אסתר פולארד בדחיפות לראש הממשלה כדי לדרוש חקירה, אריק שרון פטר אותה בתירוץ לא רלוונטי בכך שאמר – "הוא תמיד היה משוגע" * רה"מ אריק שרון בחר שלא לקחת איתו לביקור רשמי בבית הלבן עצומה הדורשת מהנשיא בוש לשחרר את יהונתן ועליה חתומים 112 (!) חברי כנסת * עו"ד מטעם המדינה ש"שכח" להביא את הטופס שמקנה את הזכות לערער, חסם בכך את האפשרות להיאבק על שחרורו של יהונתן בהליך משפטי * גם אנחנו כמוכם חיפשנו וחקרנו במה חטא יהונתן, ותשובה לנו אין * הקשר להפקרת גוש קטיף ותושביה מקרי בהחלט...
"עד היום רבים רבים מאיתנו חייבים את חיינו, כפשוטו, ליהונתן פולארד הודות למידע החשוב שמסר לממשלת ישראל. יהונתן הוכר אחרי תלאות ומאמצים רבים כסוכן ישראלי, אבל עד היום אין הוא מקבל שקל אחד מהמדינה. את גברת אסתר פולארד פגשנו במקום מגוריה – היא מתגוררת אצל גברת מדהימה ומסבירת פנים, בלה עמירם, שעניין פולארד קרוב לליבה ולכן הציעה לאסתר חדר בדירתה. ההזנחה הפושעת של אחד מסוכניה החשובים של ממשלת ישראל במשך עשרים שנה היא עובדה חברתית מדאיגה לכולנו. עקב השנים הרבות שעברו, הפרשה נתפשת בציבור כפרשה סבוכה וסודית שיש לה סיבות מדיניות-סודיות להימנעותה של ממשלת ישראל להביא את יהונתן הביתה, אך המציאות והעובדות מראות בצורה ברורה מאוד שאין הדבר כך. קשה מאוד לקבל את זה אבל יהונתן פולארד לא בישראל כי לא נוח לממשלה, וכנראה שגם לנו, 'להתעסק' עם האח הגדול – ארה"ב. שוב, כרגיל, סימפטום ה"ונהיה בעיננו כחגבים" מתגלה בצורה ברורה מאוד...
ישראל בורחת מאחריות
יהונתן עבד כאזרח בצבא האמריקאי כחוקר מודיעין. במהלך עבודתו הוא שם לב שארה"ב בחרה לא להעביר מידע מודיעיני חשוב מאוד על אויביה של ישראל – סוריה לוב ועירק, שנגע בעיקר ללוחמה כימית וביולוגית, וזאת למרות הסכם העברת מידע שנחתם בין ישראל לארה"ב. יהונתן טען בפני הממונים עליו שהעלמת המידע היא איום ישיר על ישראל. אסתר: "אמרו לו שאם ישראל תספוג כמה מכות הם יתפסו את הרעיון שצריך לסגת מהשטחים, וכל מיני טענות כאלה". אחרי שראה ששום דבר לא נעשה החליט יהונתן על דעת עצמו להעביר את המידע לישראל.
במשך שנה וחצי העביר יהונתן מידע ביטחוני קריטי למדינת ישראל. אסתר מספרת ש"יהונתן החל לקבל במשך הזמן משימות ספציפיות על נייר רשמי של החילות השונים בצבא הישראלי".
רק לאחר עשר שנים בכלא, לאחר מאבק קשה ותחנונים של אשתו שהאזרחות תעניק לו הגנה מסוימת, העניקה סוף סוף מדינת ישראל את האזרחות הישראלית ליהונתן.
אחר כך התחיל מסע ארוך ומפרך שהסתיים רק בבג"ץ כדי שמדינת ישראל תכיר ביהונתן כסוכן ישראלי, דבר שישנה לחלוטין את מעמדו בכלא האמריקאי. וגם אחרי שבשנת 1998 הכירה בו ישראל כסוכן שנשלח מטעמה, עד היום לא טרח אף אחד להעביר לשום גורם בארה"ב את המסמך המאשר זאת (עותק ראינו אצל אסתר). שוב, למה להרגיז את האמריקאים... העיקר שיש מסמך שכתוב בו: "מדינת ישראל מכירה במחויבותה כלפיו [יהונתן] ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך"... ועד היום יהונתן מוכר בארה"ב כפושע פלילי ולא כסוכן.
עורך-הדין השכחן
יהונתן בעצם לא זכה בפועל למשפט. הוא נשלח למאסר עולם אחרי עסקת טיעון שבה ייצג אותו עורך דין שנשלח מטעם המדינה. לאסתר פולארד יש רשימה ארוכה של מחדלים תמוהים מאוד של עורך הדין הזה, אך מעל כולם עומד מחדל מדהים שכובל בעצם את יהונתן עד היום הזה. לאחר שמתקבל גזר דין בבית משפט בארה"ב, יש מסמך שאם הנאשם רוצה לשמור על הזכות לערער אי-פעם על גזר הדין – הוא חייב להגיש אותו תוך עשרה ימים. עורך הדין שנשלח מטעם מדינת ישראל לא הגיש את המסמך הזה, הוא... כביכול "שכח" אותו... וכך יהונתן פולארד לא יכול אפילו לערער על פסק הדין עד היום הזה.
פסק דין חסר תקדים
יהונתן פולארד הואשם בארה"ב ב'ריגול' ולא ב'בגידה'. בארה"ב בגידה מוגדרת כשירות לאויב בשעת מלחמה. העונש הנהוג בארה"ב על עברה כזו של יהונתן הוא חמש שנים בממוצע מאסר. יהונתן קיבל מאסר עולם ללא הקצבה.
העינויים בכלא האמריקאי
יהונתן הוחזק בצינוק האמריקאי במשך שבע שנים, ועבר שם סבל לא יתואר של בדידות ותזונה לקויה.
בולט במיוחד בעניין הזה הוא המקרה הבא – חלק מהמאמצים שעושים עורכי הדין הנוכחיים (שהחליפו את שליח המדינה המפוקפק) מוקדשים להחזיר ליהונתן את הזכות לערער על פסק דינו אף שהמסמך הרצוי לא הוגש. אחרי 16 שנים בכלא החליטו האמריקאים להביא את יהונתן להיות נוכח בדיון כזה שנערך בוושינגטון. אסתר מספרת על העינויים שעבר: "בפועל מה שקרה, וזאת נודע לי מאוחר יותר, יהונתן עוּנה קשות במשך השבועיים שלפני הדיון. החזיקו אותו בצינוק ללא אפשרות ביקורים, ללא טלפון, ללא טלוויזיה ללא רדיו, ללא אפשרות לקרוא או לכתוב, בניסיון לגרום לו לבדידות מוחלטת 24 שעות ביממה, הם לא נתנו לו להתקלח ולהחליף אפילו לבנים במשך שבועיים. אמרו לי שיש לי זכות לבקר אותו אבל בפועל לא נתנו לי להיכנס בטענה שיש 'הוראות מגבוה'. לא הייתה לו הגבלה בנייר טואלט ולכן כדי לא להשתגע הוא התחיל לעשות ממנו קיפולי נייר, כשהם גילו את הדבר הם מנעו ממנו אפילו את זה. ביום הדיון הוציאו אותו ב-6:00 בבוקר לתא, החליפו לו בגדים עליונים, לא לבנים ולא מקלחת. הם לא נתנו לו לאכול ולשתות והמטרה שלהם הייתה לגרום לו להשתגע ולהתבזות בבית המשפט. הרב אליהו טס במיוחד ליום אחד רק כדי להגיע לדיון. לפני שיהונתן נכנס נתנו לו הוראה לא להעז אפילו לחייך לאף אחד כי אם הוא יחייך יוציאו אותו. הוא אמר להם שהרב שלו הגיע מהארץ במיוחד והוא אינו יכול להתנהג כאילו הוא לא מזהה אותו. ושוב הם אמרו: 'אלה ההוראות'. וכך כשנכנס הוא רק רמז לנו עם העין שהוא מזהה אותנו וזה הכל. כמובן שמיד כששמענו על העינויים הקשים שעבר יהונתן, פנינו לראש הממשלה אריק שרון וגם הפעם ישראל התעלמה ואפילו לא הביעה את מחאתה".
הזדמנויות שהוחמצו פעם אחרי פעם
"ככל שמכירים יותר ויותר את הסיפור" – אומרת אסתר – "רואים שזה לא רק שמחמיצים כל פעם הזדמנות שנוצרת, אלא דוחים ומתחמקים בכל תוקף".
קספר וינברגר, בעבר שר ההגנה של ארה"ב, הגדיר את פולארד כ"מרגל הגרוע ביותר שהיה אי פעם לארה"ב". ב-2002 הוציא קספר ספר זיכרונות על הנקודות החשובות בקריירה שלו. למרבה הפלא עניין פולארד לא הופיע בספר. כשנשאל בראיון לJewish Week איך יכול להיות שאחרי שהסביר בהתלהבות גדולה את חומרת מעשיו של פולארד, אין אפילו אזכור של העניין בספרו, הוא משיב: "זה היה עניין פעוט מאוד שהפכו בכוונה לעניין גדול". "כשהדברים פורסמו" – מספרת אסתר – "הלכנו מיד לראש הממשלה כדי שאולי עכשיו כשסוף סוף מודים בפומבי שמעשיו של פולארד מוצגים כחמוּרים הרבה יותר ממה שהם, תהיה עילה לבקש את שחרורו, גם הפעם העדיפו להתעלם".
מרגל מקביל – יוסי עמית
ב- 1994 פורסם בעיתון "שיקגו טריביון" שחודשים מספר אחרי שנתפס פולארד, נתפס כאן בארץ קצין בצה"ל שריגל למען ארה"ב בשם יוסף עמית. העניין נשמר בסודיות מוחלטת כדי לא לעצבן חלילה את ארה"ב שהפעילה אצלנו מרגל. המרגל נשפט בסודיות, נאסר בסודיות ושוחרר בסודיות, ואיתו הלכה לה עוד הזדמנות לשחרר את יהונתן.
אחד האירועים הידועים בעניין הוא הסכמי וואי, שבהם הצליח בנימין נתניהו להוציא הסכמה לשחרורו של פולארד מהנשיא קלינטון. הנשיא הפר את הבטחתו. בנימין נתניהו עמד מול מצב שבו אם הוא יפוצץ את הדברים בגלל יהונתן, ייזקף כישלון הפגישות לחובתה של מדינת ישראל, ולכן נאלץ לרדת מהעניין. מאז יכלה ישראל להשתמש בהבטחת הנשיא עוד פעמים רבות – ולא עשתה זאת.
לפני שנה פרסם דניס רוס, ששימש כשליח ארה"ב במזרח התיכון, גם הוא ספר זיכרונות, ובספר הוא כתב בפירוש שהוא חושב שפולארד ראוי לשחרור ושהעונש שקיבל חסר תקדים וקשה מדי, אבל למרות זאת הוא המליץ לקלינטון שלא לשחררו במסגרת ההסכמים, רק מפני שהוא קלף מיקוח יקר ערך, לטענתו, וכדאי לשמור אותו לשלבים המתקדמים במו"מ כדי להשיג ויתורים מצד ישראל. הדברים האלה פורסמו ואף אחד במדינת ישראל לא טרח לעשות עם זה כלום. ההתנהלות שארה"ב יכולה לעשות ולהגיד כל דבר בריש גלי ואף אחד בישראל אינו מגיב – הפכה להיות חלק מההוויה הפוליטית והנפשית של כולנו.
הנה אירוע מזעזע נוסף – בתחילת הכהונה של בוש, זו היתה פחות או יותר גם תחילת כהונתו של שרון, הגיע לגברת פולארד מסר מחבר קרוב שעקב תפקידו נמצא ליד נשיא ארה"ב, שהנה עכשיו יש שעת כושר ויש רצון לעשות מחווה לישראל, בגלל כל מיני מהלכים פוליטיים-אמריקאים. אסתר ביקשה מהשר רחבעם זאבי הי"ד לארגן פגישה עם ראש הממשלה, והיא תדאג לבקש מהרב אליהו להגיע לפגישה. אסתר: "גנדי ממש התחנן בפניו, הוא אמר לו שהם גדלו ביחד, והתחנכו ביחד, ואנחנו רואים שראש הממשלה כותב תוך כדי שאנחנו מדברים ומתחננים. אחרי שיחה ארוכה שהרב אליהו אמר שיגיע לאן שצריך מתי שצריך, ואחרי שענינו לו לכל השאלות, שאלנו אותו – מה עכשיו? ראש הממשלה אמר שלא מחליטים כל כך מהר וצריך לבדוק ולראות. לפני שהלכנו הצצנו מה הוא כתב כל הזמן הזה וראינו שהוא פשוט שרבט ציורים וקשקושים על הנייר, כבר אז הרגשתי שאין למה לצפות. לאחר כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מגנדי, הוא היה בהלם, אני יודעת שהוא היה בהלם, כי אם לא – הוא היה מרסן יותר את התגובה שלו. הוא אמר לי: 'אני מתבייש בתגובה של ראש הממשלה שלנו, אם הוא היה סתם אומר לא, או שהיה דוחה אותנו לא היה אכפת לי, אבל הוא הבהיר לי שהוא לא הולך להביא את יהונתן הביתה כל עוד יהונתן חי, אלא אך ורק בארון מתים' – זה מה שגנדי אמר לי שראש הממשלה אמר..."
זה נשמע בלתי הגיוני, למה את חושבת שהוא מגיב בצורה כזאת?
"אני באמת לא יודעת. הוא היחיד שיכול לדעת... גם אחרי ההתנתקות קיבלתי מסר שהאמריקאים יהיו מוכנים לשחרר את יהונתן אם הישראלים יבקשו כמובן, כי היזמה לא יכולה לבוא מהם. אחרי ההתנתקות הייתה הערכה גדולה מאוד לשרון שהצליח לזרוק ככה יהודים מהבתים שלהם... באחד הבקרים התראיינתי בקול ישראל ואמרתי בגלוי שקיבלנו מסר מהקשרים שלנו שזו שעת כושר, ובאמת בעקבות האמירה הפומבית שלי יצאה הודעה משרון שהוא יעלה את הנושא. כבר בשלב שהוא יצא בהודעות ידעתי שזה סתם. ובאמת כמה ימים לפני הנסיעה של שרון, יצאו המון הודעות בתקשורת של מקורבי ראש הממשלה ששרון מתכוון להעלות את הנושא, אבל הדגישו שוב ושוב שאין סיכוי שארה"ב תסכים, וככה כמה וכמה פעמים. זה היה כבר מגוחך, כאילו הם שלחו להם מסר מכאן – אנחנו לא מצפים מכם לשום דבר, זה רק כדי להרגיע את דעת הקהל בארץ.
העצומה שלא הגיעה
ב-2003 נחתמה בכנסת עצומה היסטורית לשחרור יהונתן. העצומה הייתה בעצם מכתב לנשיא ארה"ב. 112 חברי כנסת הזדרזו לחתום על העצומה לפני נסיעתו של ראש הממשלה. אבל ממש לפני הנסיעה דוב ויסגלס אמר למיכאל איתן, היוזם, שזו עצומה שלו והוא צריך לדאוג להעבירה, לא ראש הממשלה. העצומה הזאת מחכה עד היום שמישהו ייקח אותה לנשיא ארה"ב.
בכל פעם ב-20 השנה האחרונות שהגיעו הזדמנויות כאלה, רצה גברת פולארד לכל גורם אפשרי – הנה תצעקו, תנצלו, תעשו משהו, יש הזדמנות ו... כלום.
מי חשף את יהונתן?
ב-2001, תחילת כהונתו של אריק שרון כראש-ממשלה, פורסמה כתבה ב"ניו יורק לאו ג'רנל" על התביעה של אנג'י קלצ'נסקי נגד ארה"ב לקבל את הפנסיה שלו כסוכן .CIA קלצ'נסקי (בשמו הישראלי – יוסף ברק) פעיל ליכוד שאריק שרון מינה ב-1985 לחבר בוועדת החוץ והביטחון, ניצל את מעמדו לרגל למען ארה"ב במשך 6 שנים. סוכן אמריקאי זה ציין בתביעה שלו שהוא זה שהעביר לארה"ב את המידע על יהונתן פולארד. מיד עם פרסום הדברים הגיעה אסתר פולארד בדחיפות לראש הממשלה כדי לדרוש שיחקרו את העניין, אריק שרון פטר אותה לדבריה בתירוץ לא רלוונטי בכך שאמר – "הוא תמיד היה משוגע" ולא התייחס לעניין שהוא היה בעצם מרגל נגד ישראל ואפשר היה אז לדרוש את שחרורו של יהונתן תמורת שחרורו של קלצ'נסקי. השופט בארה"ב סרב לדון בעניין, בטענה שהדברים צריכים להגיע לבתי משפט אחרים בגלל החומר המסווג.
איך את שורדת את כל זה?
אני שורדת רק כי אני מאמינה שכל יום זה היום שהוא ישתחרר, כי ישועת ד' כהרף עין. אני יודעת שד' איתנו. בחיים שלי לא הייתי מאמינה שזה יימשך כל-כך הרבה זמן. אני שונאת פומביות, אני שונאת להתראיין, אבל אין בררה, אין מי שיעשה את זה. היו רגעים קשים שבכיתי ממש לפני הרב אליהו, והוא אמר לי שאין בררה ושאני חייבת ושזה לא לכל החיים. הוא אמר לי שכל עורכי הדין הכי טובים לא יכולים לעשות את מה שאני עושה בשבילו, וזה מחזיק אותי. ברור לי שד' בחר את יהונתן, ברור לי שיש לו משימה מיוחדת. הוא לא בן אדם רגיל, אני לא הייתי מסוגלת לעבור יום אחד בגיהינום שבו הוא נמצא. אבל לא רק זו הגדלות שלו, הוא בן אדם שכל כך דואג לכולם, לארץ שלו, לעם שלו. הוא יושב בכלא והצליח לפתח שם טכנולוגיה שתשחרר את ישראל מהתלות בגורמים חיצוניים לאספקת מים וחשמל. זה מה שמעניין אותו, רק לעזור למדינה ולעם. מה שהגירוש מגוש-קטיף עשה ליהונתן לא עשו לו 20 שנים בכלא. כשהוא שומע על מה שקורה עם אנשי גוש-קטיף ועל ההזנחה שלהם – אין הוא ישן בלילות. אנשים אינם מבינים למה אני משקיעה כל-כך הרבה זמן לספר לכל אחד את כל הסיפור, חושבים שאני משוגעת. אין הם מבינים שאי אפשר לצמצם את זה, מדובר בבעלי, מדובר באי-צדק משווע...
איך את מדמיינת את היום שהוא חוזר?
אינני יודעת, זה יהיה פתאומי, הוא יגיע פתאום. אני יודעת שכל הקשיים שיש לי – בריאות, כסף והשאר, הכל יתגמד. אם יש לנו נחמה קטנה, לי וליהונתן, הרי זו הנוער שלנו. קשה לנו מאוד שלא מאפשרים לנו אפילו להביא ילדים לעולם, ליהונתן קשה מאוד וודאי שלי כאישה קשה, ולכן הוא מתייחס לכל הנוער שתומך בנו כאל הילדים שלו. הנוער שמגיע להפגנות, שתומך, שמתפלל. כשאנחנו רואים שיש כאן דור שאינו מוכן להפקיר אף אחד, שכל כך אכפת לו מכל אחד, שיש לו לב יהודי, אנחנו יודעים שיש עתיד למדינה שלנו".
בבתי הספר יוקדש ביום שני שעת המחנך ללימוד פרשת פולארד. על פי הנחיית משרד החינוך, ילמדו תלמידי בתי הספר על חייו של פולארד והשתלשלות האירועים שהביאו לכליאתו בכלא האמריקאי. כמו כן הונחו המורים לקיים דיון עם התלמידים בדבר רמת מחויבותה של מדינת ישראל לפולארד.
ביום רביעי הקרוב יצטרפו פעילי "נוער למען פולארד" לעצרת ההמונית ושרשרת האיזיקים שמארגן הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה במלאת 20 שנה למאסרו. בעצרת צפויים להשתתף בין השאר הרב הספרדי הראשי שלמה עמר, אסירי ציון ופדויי שבי, עזאם עזאם וכן אשתו של יהונתן, אסתר פולארד.
פולארד יושב בכלא האמריקאי, בשל מידע ביטחוני שהעביר למדינת ישראל בנוגע להתחמשות הגרעינית של מדינות המפרץ.
עורך הגיליון "עולם-קטן" פירסם השבת ראיון עם גב' אסתר פולארד:
"תעלומת פולארד / עורך עולם קטן
מי שחשב שהוא מכיר את פרשת יהונתן פולארד – מוזמן להיווכח עד כמה הוא טועה. גברת אסתר פולארד חושפת סיפור מזעזע של הזנחה פושעת מצד מדינת ישראל והכל מתועד במסמכים * מכתבה שפורסמה ב"ניו יורק לאו ג'ורנל" עולה כי את המידע שהביא ללכידתו של יונתן פולארד העביר ישראלי בשם אנג'י קלצ'נסקי לארה"ב, הוא ריגל בישראל כחבר בוועדת חוץ וביטחון בישראל למען ארה"ב. את המינוי שלו כחבר בוועדה הוא קיבל בשנת 85, נחשו ממי... אריק שרון * מיד עם פרסום הדברים הגיעה אסתר פולארד בדחיפות לראש הממשלה כדי לדרוש חקירה, אריק שרון פטר אותה בתירוץ לא רלוונטי בכך שאמר – "הוא תמיד היה משוגע" * רה"מ אריק שרון בחר שלא לקחת איתו לביקור רשמי בבית הלבן עצומה הדורשת מהנשיא בוש לשחרר את יהונתן ועליה חתומים 112 (!) חברי כנסת * עו"ד מטעם המדינה ש"שכח" להביא את הטופס שמקנה את הזכות לערער, חסם בכך את האפשרות להיאבק על שחרורו של יהונתן בהליך משפטי * גם אנחנו כמוכם חיפשנו וחקרנו במה חטא יהונתן, ותשובה לנו אין * הקשר להפקרת גוש קטיף ותושביה מקרי בהחלט...
"עד היום רבים רבים מאיתנו חייבים את חיינו, כפשוטו, ליהונתן פולארד הודות למידע החשוב שמסר לממשלת ישראל. יהונתן הוכר אחרי תלאות ומאמצים רבים כסוכן ישראלי, אבל עד היום אין הוא מקבל שקל אחד מהמדינה. את גברת אסתר פולארד פגשנו במקום מגוריה – היא מתגוררת אצל גברת מדהימה ומסבירת פנים, בלה עמירם, שעניין פולארד קרוב לליבה ולכן הציעה לאסתר חדר בדירתה. ההזנחה הפושעת של אחד מסוכניה החשובים של ממשלת ישראל במשך עשרים שנה היא עובדה חברתית מדאיגה לכולנו. עקב השנים הרבות שעברו, הפרשה נתפשת בציבור כפרשה סבוכה וסודית שיש לה סיבות מדיניות-סודיות להימנעותה של ממשלת ישראל להביא את יהונתן הביתה, אך המציאות והעובדות מראות בצורה ברורה מאוד שאין הדבר כך. קשה מאוד לקבל את זה אבל יהונתן פולארד לא בישראל כי לא נוח לממשלה, וכנראה שגם לנו, 'להתעסק' עם האח הגדול – ארה"ב. שוב, כרגיל, סימפטום ה"ונהיה בעיננו כחגבים" מתגלה בצורה ברורה מאוד...
ישראל בורחת מאחריות
יהונתן עבד כאזרח בצבא האמריקאי כחוקר מודיעין. במהלך עבודתו הוא שם לב שארה"ב בחרה לא להעביר מידע מודיעיני חשוב מאוד על אויביה של ישראל – סוריה לוב ועירק, שנגע בעיקר ללוחמה כימית וביולוגית, וזאת למרות הסכם העברת מידע שנחתם בין ישראל לארה"ב. יהונתן טען בפני הממונים עליו שהעלמת המידע היא איום ישיר על ישראל. אסתר: "אמרו לו שאם ישראל תספוג כמה מכות הם יתפסו את הרעיון שצריך לסגת מהשטחים, וכל מיני טענות כאלה". אחרי שראה ששום דבר לא נעשה החליט יהונתן על דעת עצמו להעביר את המידע לישראל.
במשך שנה וחצי העביר יהונתן מידע ביטחוני קריטי למדינת ישראל. אסתר מספרת ש"יהונתן החל לקבל במשך הזמן משימות ספציפיות על נייר רשמי של החילות השונים בצבא הישראלי".
רק לאחר עשר שנים בכלא, לאחר מאבק קשה ותחנונים של אשתו שהאזרחות תעניק לו הגנה מסוימת, העניקה סוף סוף מדינת ישראל את האזרחות הישראלית ליהונתן.
אחר כך התחיל מסע ארוך ומפרך שהסתיים רק בבג"ץ כדי שמדינת ישראל תכיר ביהונתן כסוכן ישראלי, דבר שישנה לחלוטין את מעמדו בכלא האמריקאי. וגם אחרי שבשנת 1998 הכירה בו ישראל כסוכן שנשלח מטעמה, עד היום לא טרח אף אחד להעביר לשום גורם בארה"ב את המסמך המאשר זאת (עותק ראינו אצל אסתר). שוב, למה להרגיז את האמריקאים... העיקר שיש מסמך שכתוב בו: "מדינת ישראל מכירה במחויבותה כלפיו [יהונתן] ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך"... ועד היום יהונתן מוכר בארה"ב כפושע פלילי ולא כסוכן.
עורך-הדין השכחן
יהונתן בעצם לא זכה בפועל למשפט. הוא נשלח למאסר עולם אחרי עסקת טיעון שבה ייצג אותו עורך דין שנשלח מטעם המדינה. לאסתר פולארד יש רשימה ארוכה של מחדלים תמוהים מאוד של עורך הדין הזה, אך מעל כולם עומד מחדל מדהים שכובל בעצם את יהונתן עד היום הזה. לאחר שמתקבל גזר דין בבית משפט בארה"ב, יש מסמך שאם הנאשם רוצה לשמור על הזכות לערער אי-פעם על גזר הדין – הוא חייב להגיש אותו תוך עשרה ימים. עורך הדין שנשלח מטעם מדינת ישראל לא הגיש את המסמך הזה, הוא... כביכול "שכח" אותו... וכך יהונתן פולארד לא יכול אפילו לערער על פסק הדין עד היום הזה.
פסק דין חסר תקדים
יהונתן פולארד הואשם בארה"ב ב'ריגול' ולא ב'בגידה'. בארה"ב בגידה מוגדרת כשירות לאויב בשעת מלחמה. העונש הנהוג בארה"ב על עברה כזו של יהונתן הוא חמש שנים בממוצע מאסר. יהונתן קיבל מאסר עולם ללא הקצבה.
העינויים בכלא האמריקאי
יהונתן הוחזק בצינוק האמריקאי במשך שבע שנים, ועבר שם סבל לא יתואר של בדידות ותזונה לקויה.
בולט במיוחד בעניין הזה הוא המקרה הבא – חלק מהמאמצים שעושים עורכי הדין הנוכחיים (שהחליפו את שליח המדינה המפוקפק) מוקדשים להחזיר ליהונתן את הזכות לערער על פסק דינו אף שהמסמך הרצוי לא הוגש. אחרי 16 שנים בכלא החליטו האמריקאים להביא את יהונתן להיות נוכח בדיון כזה שנערך בוושינגטון. אסתר מספרת על העינויים שעבר: "בפועל מה שקרה, וזאת נודע לי מאוחר יותר, יהונתן עוּנה קשות במשך השבועיים שלפני הדיון. החזיקו אותו בצינוק ללא אפשרות ביקורים, ללא טלפון, ללא טלוויזיה ללא רדיו, ללא אפשרות לקרוא או לכתוב, בניסיון לגרום לו לבדידות מוחלטת 24 שעות ביממה, הם לא נתנו לו להתקלח ולהחליף אפילו לבנים במשך שבועיים. אמרו לי שיש לי זכות לבקר אותו אבל בפועל לא נתנו לי להיכנס בטענה שיש 'הוראות מגבוה'. לא הייתה לו הגבלה בנייר טואלט ולכן כדי לא להשתגע הוא התחיל לעשות ממנו קיפולי נייר, כשהם גילו את הדבר הם מנעו ממנו אפילו את זה. ביום הדיון הוציאו אותו ב-6:00 בבוקר לתא, החליפו לו בגדים עליונים, לא לבנים ולא מקלחת. הם לא נתנו לו לאכול ולשתות והמטרה שלהם הייתה לגרום לו להשתגע ולהתבזות בבית המשפט. הרב אליהו טס במיוחד ליום אחד רק כדי להגיע לדיון. לפני שיהונתן נכנס נתנו לו הוראה לא להעז אפילו לחייך לאף אחד כי אם הוא יחייך יוציאו אותו. הוא אמר להם שהרב שלו הגיע מהארץ במיוחד והוא אינו יכול להתנהג כאילו הוא לא מזהה אותו. ושוב הם אמרו: 'אלה ההוראות'. וכך כשנכנס הוא רק רמז לנו עם העין שהוא מזהה אותנו וזה הכל. כמובן שמיד כששמענו על העינויים הקשים שעבר יהונתן, פנינו לראש הממשלה אריק שרון וגם הפעם ישראל התעלמה ואפילו לא הביעה את מחאתה".
הזדמנויות שהוחמצו פעם אחרי פעם
"ככל שמכירים יותר ויותר את הסיפור" – אומרת אסתר – "רואים שזה לא רק שמחמיצים כל פעם הזדמנות שנוצרת, אלא דוחים ומתחמקים בכל תוקף".
קספר וינברגר, בעבר שר ההגנה של ארה"ב, הגדיר את פולארד כ"מרגל הגרוע ביותר שהיה אי פעם לארה"ב". ב-2002 הוציא קספר ספר זיכרונות על הנקודות החשובות בקריירה שלו. למרבה הפלא עניין פולארד לא הופיע בספר. כשנשאל בראיון לJewish Week איך יכול להיות שאחרי שהסביר בהתלהבות גדולה את חומרת מעשיו של פולארד, אין אפילו אזכור של העניין בספרו, הוא משיב: "זה היה עניין פעוט מאוד שהפכו בכוונה לעניין גדול". "כשהדברים פורסמו" – מספרת אסתר – "הלכנו מיד לראש הממשלה כדי שאולי עכשיו כשסוף סוף מודים בפומבי שמעשיו של פולארד מוצגים כחמוּרים הרבה יותר ממה שהם, תהיה עילה לבקש את שחרורו, גם הפעם העדיפו להתעלם".
מרגל מקביל – יוסי עמית
ב- 1994 פורסם בעיתון "שיקגו טריביון" שחודשים מספר אחרי שנתפס פולארד, נתפס כאן בארץ קצין בצה"ל שריגל למען ארה"ב בשם יוסף עמית. העניין נשמר בסודיות מוחלטת כדי לא לעצבן חלילה את ארה"ב שהפעילה אצלנו מרגל. המרגל נשפט בסודיות, נאסר בסודיות ושוחרר בסודיות, ואיתו הלכה לה עוד הזדמנות לשחרר את יהונתן.
אחד האירועים הידועים בעניין הוא הסכמי וואי, שבהם הצליח בנימין נתניהו להוציא הסכמה לשחרורו של פולארד מהנשיא קלינטון. הנשיא הפר את הבטחתו. בנימין נתניהו עמד מול מצב שבו אם הוא יפוצץ את הדברים בגלל יהונתן, ייזקף כישלון הפגישות לחובתה של מדינת ישראל, ולכן נאלץ לרדת מהעניין. מאז יכלה ישראל להשתמש בהבטחת הנשיא עוד פעמים רבות – ולא עשתה זאת.
לפני שנה פרסם דניס רוס, ששימש כשליח ארה"ב במזרח התיכון, גם הוא ספר זיכרונות, ובספר הוא כתב בפירוש שהוא חושב שפולארד ראוי לשחרור ושהעונש שקיבל חסר תקדים וקשה מדי, אבל למרות זאת הוא המליץ לקלינטון שלא לשחררו במסגרת ההסכמים, רק מפני שהוא קלף מיקוח יקר ערך, לטענתו, וכדאי לשמור אותו לשלבים המתקדמים במו"מ כדי להשיג ויתורים מצד ישראל. הדברים האלה פורסמו ואף אחד במדינת ישראל לא טרח לעשות עם זה כלום. ההתנהלות שארה"ב יכולה לעשות ולהגיד כל דבר בריש גלי ואף אחד בישראל אינו מגיב – הפכה להיות חלק מההוויה הפוליטית והנפשית של כולנו.
הנה אירוע מזעזע נוסף – בתחילת הכהונה של בוש, זו היתה פחות או יותר גם תחילת כהונתו של שרון, הגיע לגברת פולארד מסר מחבר קרוב שעקב תפקידו נמצא ליד נשיא ארה"ב, שהנה עכשיו יש שעת כושר ויש רצון לעשות מחווה לישראל, בגלל כל מיני מהלכים פוליטיים-אמריקאים. אסתר ביקשה מהשר רחבעם זאבי הי"ד לארגן פגישה עם ראש הממשלה, והיא תדאג לבקש מהרב אליהו להגיע לפגישה. אסתר: "גנדי ממש התחנן בפניו, הוא אמר לו שהם גדלו ביחד, והתחנכו ביחד, ואנחנו רואים שראש הממשלה כותב תוך כדי שאנחנו מדברים ומתחננים. אחרי שיחה ארוכה שהרב אליהו אמר שיגיע לאן שצריך מתי שצריך, ואחרי שענינו לו לכל השאלות, שאלנו אותו – מה עכשיו? ראש הממשלה אמר שלא מחליטים כל כך מהר וצריך לבדוק ולראות. לפני שהלכנו הצצנו מה הוא כתב כל הזמן הזה וראינו שהוא פשוט שרבט ציורים וקשקושים על הנייר, כבר אז הרגשתי שאין למה לצפות. לאחר כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מגנדי, הוא היה בהלם, אני יודעת שהוא היה בהלם, כי אם לא – הוא היה מרסן יותר את התגובה שלו. הוא אמר לי: 'אני מתבייש בתגובה של ראש הממשלה שלנו, אם הוא היה סתם אומר לא, או שהיה דוחה אותנו לא היה אכפת לי, אבל הוא הבהיר לי שהוא לא הולך להביא את יהונתן הביתה כל עוד יהונתן חי, אלא אך ורק בארון מתים' – זה מה שגנדי אמר לי שראש הממשלה אמר..."
זה נשמע בלתי הגיוני, למה את חושבת שהוא מגיב בצורה כזאת?
"אני באמת לא יודעת. הוא היחיד שיכול לדעת... גם אחרי ההתנתקות קיבלתי מסר שהאמריקאים יהיו מוכנים לשחרר את יהונתן אם הישראלים יבקשו כמובן, כי היזמה לא יכולה לבוא מהם. אחרי ההתנתקות הייתה הערכה גדולה מאוד לשרון שהצליח לזרוק ככה יהודים מהבתים שלהם... באחד הבקרים התראיינתי בקול ישראל ואמרתי בגלוי שקיבלנו מסר מהקשרים שלנו שזו שעת כושר, ובאמת בעקבות האמירה הפומבית שלי יצאה הודעה משרון שהוא יעלה את הנושא. כבר בשלב שהוא יצא בהודעות ידעתי שזה סתם. ובאמת כמה ימים לפני הנסיעה של שרון, יצאו המון הודעות בתקשורת של מקורבי ראש הממשלה ששרון מתכוון להעלות את הנושא, אבל הדגישו שוב ושוב שאין סיכוי שארה"ב תסכים, וככה כמה וכמה פעמים. זה היה כבר מגוחך, כאילו הם שלחו להם מסר מכאן – אנחנו לא מצפים מכם לשום דבר, זה רק כדי להרגיע את דעת הקהל בארץ.
העצומה שלא הגיעה
ב-2003 נחתמה בכנסת עצומה היסטורית לשחרור יהונתן. העצומה הייתה בעצם מכתב לנשיא ארה"ב. 112 חברי כנסת הזדרזו לחתום על העצומה לפני נסיעתו של ראש הממשלה. אבל ממש לפני הנסיעה דוב ויסגלס אמר למיכאל איתן, היוזם, שזו עצומה שלו והוא צריך לדאוג להעבירה, לא ראש הממשלה. העצומה הזאת מחכה עד היום שמישהו ייקח אותה לנשיא ארה"ב.
בכל פעם ב-20 השנה האחרונות שהגיעו הזדמנויות כאלה, רצה גברת פולארד לכל גורם אפשרי – הנה תצעקו, תנצלו, תעשו משהו, יש הזדמנות ו... כלום.
מי חשף את יהונתן?
ב-2001, תחילת כהונתו של אריק שרון כראש-ממשלה, פורסמה כתבה ב"ניו יורק לאו ג'רנל" על התביעה של אנג'י קלצ'נסקי נגד ארה"ב לקבל את הפנסיה שלו כסוכן .CIA קלצ'נסקי (בשמו הישראלי – יוסף ברק) פעיל ליכוד שאריק שרון מינה ב-1985 לחבר בוועדת החוץ והביטחון, ניצל את מעמדו לרגל למען ארה"ב במשך 6 שנים. סוכן אמריקאי זה ציין בתביעה שלו שהוא זה שהעביר לארה"ב את המידע על יהונתן פולארד. מיד עם פרסום הדברים הגיעה אסתר פולארד בדחיפות לראש הממשלה כדי לדרוש שיחקרו את העניין, אריק שרון פטר אותה לדבריה בתירוץ לא רלוונטי בכך שאמר – "הוא תמיד היה משוגע" ולא התייחס לעניין שהוא היה בעצם מרגל נגד ישראל ואפשר היה אז לדרוש את שחרורו של יהונתן תמורת שחרורו של קלצ'נסקי. השופט בארה"ב סרב לדון בעניין, בטענה שהדברים צריכים להגיע לבתי משפט אחרים בגלל החומר המסווג.
איך את שורדת את כל זה?
אני שורדת רק כי אני מאמינה שכל יום זה היום שהוא ישתחרר, כי ישועת ד' כהרף עין. אני יודעת שד' איתנו. בחיים שלי לא הייתי מאמינה שזה יימשך כל-כך הרבה זמן. אני שונאת פומביות, אני שונאת להתראיין, אבל אין בררה, אין מי שיעשה את זה. היו רגעים קשים שבכיתי ממש לפני הרב אליהו, והוא אמר לי שאין בררה ושאני חייבת ושזה לא לכל החיים. הוא אמר לי שכל עורכי הדין הכי טובים לא יכולים לעשות את מה שאני עושה בשבילו, וזה מחזיק אותי. ברור לי שד' בחר את יהונתן, ברור לי שיש לו משימה מיוחדת. הוא לא בן אדם רגיל, אני לא הייתי מסוגלת לעבור יום אחד בגיהינום שבו הוא נמצא. אבל לא רק זו הגדלות שלו, הוא בן אדם שכל כך דואג לכולם, לארץ שלו, לעם שלו. הוא יושב בכלא והצליח לפתח שם טכנולוגיה שתשחרר את ישראל מהתלות בגורמים חיצוניים לאספקת מים וחשמל. זה מה שמעניין אותו, רק לעזור למדינה ולעם. מה שהגירוש מגוש-קטיף עשה ליהונתן לא עשו לו 20 שנים בכלא. כשהוא שומע על מה שקורה עם אנשי גוש-קטיף ועל ההזנחה שלהם – אין הוא ישן בלילות. אנשים אינם מבינים למה אני משקיעה כל-כך הרבה זמן לספר לכל אחד את כל הסיפור, חושבים שאני משוגעת. אין הם מבינים שאי אפשר לצמצם את זה, מדובר בבעלי, מדובר באי-צדק משווע...
איך את מדמיינת את היום שהוא חוזר?
אינני יודעת, זה יהיה פתאומי, הוא יגיע פתאום. אני יודעת שכל הקשיים שיש לי – בריאות, כסף והשאר, הכל יתגמד. אם יש לנו נחמה קטנה, לי וליהונתן, הרי זו הנוער שלנו. קשה לנו מאוד שלא מאפשרים לנו אפילו להביא ילדים לעולם, ליהונתן קשה מאוד וודאי שלי כאישה קשה, ולכן הוא מתייחס לכל הנוער שתומך בנו כאל הילדים שלו. הנוער שמגיע להפגנות, שתומך, שמתפלל. כשאנחנו רואים שיש כאן דור שאינו מוכן להפקיר אף אחד, שכל כך אכפת לו מכל אחד, שיש לו לב יהודי, אנחנו יודעים שיש עתיד למדינה שלנו".