על מרדכי לבקוביץ' נגזרו אתמול שנתיים מאסר בפועל ו 12 חודשי מאסר על תנאי. בגזר הדין נכתב כי לבקוביץ' היה מעורב בנסיון לחסום את התחבורה בנתיבי איילון על רקע התנגדותו לתכנית ההתנתקות.
בתיאור המעשה נכתב כי לבקוביץ' הוזמן על ידי שניים נוספים להצטרף לפעילות חסימת איילון כשתכניתם היתה להבעיר את הרכבים אך בסופו של דבר לא יצאה לפועל והם נעצרו בידי המשטרה.
לבקוביץ הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ונסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וכאמור נגזרו עליו שנתיים מאסר.
בגזר הדין נמסר כי מתוצאותיו של תסקיר שירות מבחן עולה שמדובר ב"כבן 21 שזו לו הסתבכותו היחידה עם החוק. לדעת קצינת המבחן מדובר בהסתבכות על רקע אידיאולוגי ולחץ חברתי שאינה אופיינית להתנהלותו, דרך כלל. הוא יליד הארץ בן למשפחה דתית שחונך בידי הוריו כמו יתר ילדיהם גם לשמירה על החוק וזו היתה גם עמדתם במסגרת ההתנגדות להתנתקות".
אברהם לבקוביץ נכתב בהחלטה, הביע חרטה כנה והבהיר כי ביקש לבטא התנגדות להתנתקות. "לדבריו לא לקח חלק בתכנונה אלא נקרא לביצועה על ידי הרב שהיה מורה בישיבה בה למד. להבנתו נכנע למה שחש כציפיה חברתית על בסיס אידיאולוגי מבלי שנתן את הדעת לכך שמדובר בסיכון חיי אדם. השתתפותו באירוע המסכן חיי אדם עומדת בניגוד להתנהלותו בדרך כלל".
התובע הדגיש "את הצדדים החמורים שבמעשי הנאשם, הצביע גם על ביצועם על רקע קנאות אידיאולוגית מתוך דחייה של הכרזת הממשלה והכנסת". התובע עמד עוד "על המחיר עבור המדינה החברה והעם של מלחמות ומאבקים מסוג זה בעת שקיצוניים אינם מקבלים את החלטות החברה ומנסים לכפות את דעותיהם בכוח". "איחוי הקרעים רצון כולנו אינו יכול להביא את החברה והדמוקרטיה להגיב בסלחנות על מעשים כאלה"
הסניגור עוה"ד יוסי זילברברג הדגיש לעומת זאת כי העבירה עצמה לא הושלמה ובפועל לא נגרם נזק "תמימותו ועדינותו היו בעוכריו. אין בו אופי עברייני והוא גם אינו קנאי דתי".
הנאשם עצמו העיד כי מדובר במעידה של שעות אחדות שבהם שיקול דעתו היה מוטעה. "הוא לא יחזור כך הדגיש על דבר מעין זה, או קרוב לכך".
השופט זכריה כספי כתב בשיקוליו לעונש כי מעשיו של לבקוביץ' 'קשים וחמורים', "לא פחות מכך נכונותו לתת יד לאחרים למימוש תכנית מסוכנת וחריפה בתוצאותיה להפר את החוק, כחלק ממאבק רעיוני כנגד מדיניות הממשלה בישראל. זו אינה אך הפרת חוק כשלעצמה. התנהגות כזו משקפת גישה אלימה ואנטי דמוקרטית המבקשת לחתור תחת הליכים תקינים של הממשל ולשבשם בכוח הזרוע".
השופט הזכיר את החלטתה של השופטת פרוקצ'ה בבית המשפט העליון שכתבה כי "החומרה והסכנה במעשהו של הנאשם אינם מתמקדים באירוע נקודתי אחד בבחינה מעידה חד פעמית. הם טומנים בתוכם גרעין מסוכן של תוקפנות רעיונית העלולה להביא להפרת החוק גם במבט לעתיד הקרוב.. בהיות העבירות המיוחסות לנאשם עבירות על רקע אידיאולוגי יש בהן זרע פורענות להפרת חוק עתידית".
השופט הוסיף כי אמנם הדברים נאמרו בטרם ההתנתקות "בשעה שגעשו הרוחות והתלהטו היצרים, אך משמעותם עומדת גם היום בתקופת רגיעה, ובעת שהכל מלבד קומץ קטן מדבר בצורך באיחוי הקרעים. הלקחים בין היתר הלקחים צריכים להילמד גם מאלה. ההרתעה נחוצה גם כיום לבל יהינו אחרים לעשות כדבר הזה....זרע הפורענות לא נעקר כליל . החששות לעתיד לא נמוגו. החברה זקוקה גם היום להגנה מפני מעשים אפשריים עתידיים המונעים מכוח רעיון או אידיאה".
סניגורו של לבקוביץ', עו"ד יוסי זילברברג, הודיע כי בכוונתו לעתור לביהמ"ש העליון על חומרת העונש הלא פרופורציונלי לטענתו.
בתיאור המעשה נכתב כי לבקוביץ' הוזמן על ידי שניים נוספים להצטרף לפעילות חסימת איילון כשתכניתם היתה להבעיר את הרכבים אך בסופו של דבר לא יצאה לפועל והם נעצרו בידי המשטרה.
לבקוביץ הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ונסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וכאמור נגזרו עליו שנתיים מאסר.
בגזר הדין נמסר כי מתוצאותיו של תסקיר שירות מבחן עולה שמדובר ב"כבן 21 שזו לו הסתבכותו היחידה עם החוק. לדעת קצינת המבחן מדובר בהסתבכות על רקע אידיאולוגי ולחץ חברתי שאינה אופיינית להתנהלותו, דרך כלל. הוא יליד הארץ בן למשפחה דתית שחונך בידי הוריו כמו יתר ילדיהם גם לשמירה על החוק וזו היתה גם עמדתם במסגרת ההתנגדות להתנתקות".
אברהם לבקוביץ נכתב בהחלטה, הביע חרטה כנה והבהיר כי ביקש לבטא התנגדות להתנתקות. "לדבריו לא לקח חלק בתכנונה אלא נקרא לביצועה על ידי הרב שהיה מורה בישיבה בה למד. להבנתו נכנע למה שחש כציפיה חברתית על בסיס אידיאולוגי מבלי שנתן את הדעת לכך שמדובר בסיכון חיי אדם. השתתפותו באירוע המסכן חיי אדם עומדת בניגוד להתנהלותו בדרך כלל".
התובע הדגיש "את הצדדים החמורים שבמעשי הנאשם, הצביע גם על ביצועם על רקע קנאות אידיאולוגית מתוך דחייה של הכרזת הממשלה והכנסת". התובע עמד עוד "על המחיר עבור המדינה החברה והעם של מלחמות ומאבקים מסוג זה בעת שקיצוניים אינם מקבלים את החלטות החברה ומנסים לכפות את דעותיהם בכוח". "איחוי הקרעים רצון כולנו אינו יכול להביא את החברה והדמוקרטיה להגיב בסלחנות על מעשים כאלה"
הסניגור עוה"ד יוסי זילברברג הדגיש לעומת זאת כי העבירה עצמה לא הושלמה ובפועל לא נגרם נזק "תמימותו ועדינותו היו בעוכריו. אין בו אופי עברייני והוא גם אינו קנאי דתי".
הנאשם עצמו העיד כי מדובר במעידה של שעות אחדות שבהם שיקול דעתו היה מוטעה. "הוא לא יחזור כך הדגיש על דבר מעין זה, או קרוב לכך".
השופט זכריה כספי כתב בשיקוליו לעונש כי מעשיו של לבקוביץ' 'קשים וחמורים', "לא פחות מכך נכונותו לתת יד לאחרים למימוש תכנית מסוכנת וחריפה בתוצאותיה להפר את החוק, כחלק ממאבק רעיוני כנגד מדיניות הממשלה בישראל. זו אינה אך הפרת חוק כשלעצמה. התנהגות כזו משקפת גישה אלימה ואנטי דמוקרטית המבקשת לחתור תחת הליכים תקינים של הממשל ולשבשם בכוח הזרוע".
השופט הזכיר את החלטתה של השופטת פרוקצ'ה בבית המשפט העליון שכתבה כי "החומרה והסכנה במעשהו של הנאשם אינם מתמקדים באירוע נקודתי אחד בבחינה מעידה חד פעמית. הם טומנים בתוכם גרעין מסוכן של תוקפנות רעיונית העלולה להביא להפרת החוק גם במבט לעתיד הקרוב.. בהיות העבירות המיוחסות לנאשם עבירות על רקע אידיאולוגי יש בהן זרע פורענות להפרת חוק עתידית".
השופט הוסיף כי אמנם הדברים נאמרו בטרם ההתנתקות "בשעה שגעשו הרוחות והתלהטו היצרים, אך משמעותם עומדת גם היום בתקופת רגיעה, ובעת שהכל מלבד קומץ קטן מדבר בצורך באיחוי הקרעים. הלקחים בין היתר הלקחים צריכים להילמד גם מאלה. ההרתעה נחוצה גם כיום לבל יהינו אחרים לעשות כדבר הזה....זרע הפורענות לא נעקר כליל . החששות לעתיד לא נמוגו. החברה זקוקה גם היום להגנה מפני מעשים אפשריים עתידיים המונעים מכוח רעיון או אידיאה".
סניגורו של לבקוביץ', עו"ד יוסי זילברברג, הודיע כי בכוונתו לעתור לביהמ"ש העליון על חומרת העונש הלא פרופורציונלי לטענתו.