הסקר השנתי השישה עשר בסדרת סקרי דעת הקהל בקיבוצים שעורך המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה נערך בחודשים מאי-יוני 2005. הסקר, אותו ערכו וניתחו פרופ' מיכל פלגי ואליאט אורחן, מקיף תשובות של 818 חברים ומועמדים מקיבוצים שונים, שיתופיים ומשתנים. המשיבים מייצגים שלוש קבוצות גיל בקיבוץ: "צעירים" בני 21-35 (17%), "גילאי הביניים" 36-55 (38%), ו"מבוגרים" בני 56 ומעלה (45%).
ממצאיי סקר דעת הקהל בקיבוצים 2005 מראים כי השנה המצב בקיבוץ נתפס בצורה יותר אופטימית מאשר בשנתיים החולפות בשלושה תחומים: מוסר העבודה, המצב הכלכלי של הקיבוץ, וקליטת צעירים לחברות.
בבחינת מצבם האישי של המשיבים- התחום בו המצב מוערך כטוב ביותר הוא התחום החברתי- מעל לשני שלישים מציינים שמצבם טוב. כמחצית סבורים שמצבם הכלכלי האישי טוב, אך פחות ממחצית מציינים כך לגביי הביטחון האישי שלהם בעתיד.
שכר: 15% משתכרים שכר מינימום:
מבין אלה שעבודתם מתומחרת פחות משישית (15%) משתכרים שכר מינימום (עד 3500 ₪ בחודש). 31% מהמשיבים משתכרים מ-3500 ₪ ועד 5500 ₪ ברוטו לחודש, שכרם של 29% נע בין 550 ₪ ל-9000 ₪ ברוטו לחודש. 25% משתכרים מעל 9000 ₪ ברוטו לחודש.
מפילוח המשיבים נמצא כי יותר גברים (43%) מנשים (8%) נכללים בקבוצת השכר הגבוהה ביותר (מעל 9000 ₪).
שוללים הפרטה טוטלית, תומכים בשיוך נכסים:
נושא השינויים באורח החיים הקיבוצי לא יורד מסדר היום התנועתי בשנים האחרונות. גם סקר 2005 בדק את עמדות הציבור כלפיי תהליכי השינוי ומצא כי מעל מחצית המשיבים (58%) נתון דומה לשנה שעברה, שוללים הפרטה טוטלית של השירותים שנותן הקיבוץ לחבריו בכללם שירותי חינוך ובריאות. 32% בסקר הנוכחי ובזה של השנה שעברה תומכים בהפרטה טוטלית לרבות שירותי חינוך ובריאות, 10% מהססים.
תהליכי ההפרטה כוללים מהלכים של חלוקת רכוש הקיבוץ לחברים בצורת מניות ("שיוך נכסים"), אפשרות הורשה של מניות לילדים ואפשרות מכירת מניות. הסקר מגלה כי 71% מהמשיבים תומכים בשיוך נכסים כלכליים לחברים תוך התחשבות בשנות הוותק, רק 11% שוללים שיוך נכסים.
עלייה בהתנגדות לתגמול בקרב חברים בקיבוצים השיתופיים:
אחד המאפיינים הבולטים בתהליכי השינוי בקיבוץ הוא התגמול בשכר על כמות העבודה ("שעות נוספות"), ושכר דיפרנציאלי. בסקר 2005 הופנו השאלות בתחום זה רק לחברים בקיבוצים השיתופיים. במתן תמורה כספית לשעות נוספות תמכו 65% מהמשיבים (ירידה לעומת 78%
בסקר 2004), 28% השיבו בשלילת התמורה (רק 16% בשנת 2004). בנוגע לחלוקת שכר דיפרנציאלי שוללים מעל מחצית המשיבים (51%) מעבר לתגמול מסוג זה (28%), 43% תומכים במעבר למודל התגמול בדיפרנציאלי (ירידה משמעותית מ-62% ב-2004).
35%- יצאנו נשכרים מההפרטה. % 21- הפסדנו מההפרטה:
קרוב למחצית המשיבים (44%) מציינים שלא חל שינוי בהרגשתם כתוצאה מהשינויים שנעשו בקיבוצם בשנים האחרונות. כשליש (35%) חשים שיצאו נשכרים מהשינויים בקיבוצם, וכחמישית (21%) השיבו שנפגעו אישית מהשינויים.
אמון מוגבל בהנהגת הקיבוץ:
בסוגיית האמון בהנהלה החברתית השיבו 33% כי יש להם אמון רב בהנהלת קיבוצם. ל-34% אמון מועט. נתונים דומים לשאלוני הסקר הקודם. לעומת זאת, ההנהלה הכלכלית של 43% מהמשיבים זוכה לאמון רב, 31% מציינים שאמונם בהנהלה הכלכלית של קיבוצם מועטה.
69% - הקיבוץ הוא מקום טוב לחיות בו:
הקיבוצניקים אופטימיים- ל-41% מידת אמון רבה בעתיד קיבוצם, ל-24% מידה מועטה. 65% מהמשיבים חושבים על עזיבת הקיבוץ רק לעיתים רחוקות, רק ל-13% מחשבות אלו עולות בתכיפות קרובה. על ההערכה לגביי הקיבוץ כמקום שטוב לחיות בו השיבו 69%, כמקום טוב מאוד לחיות בו סבורים 19% מהמשיבים ורק 10% סבורים כי הקיבוץ הוא לא מקום טוב לחיות בו.
גידול האמון בהנהגת התנועה:
רק 14% השיבו שיש להם אמון רב בהנהגת התנועה הקיבוצית, עלייה לעומת השנה שעברה (9%). מאז 2002 יש ירידה באחוז אלה שציינו שיש להם אמון מועט בהנהגת התנועה, 62% ב-2002 לעומת 50% ב-2004.
בתגובה לממצאים אומרים מזכירי התנועה הקיבוצית, גברי ברגיל וזאב (ולוולה) שור, כי "הסקר נותן תמונה מעודדת בה אנו חשים בביקורינו בקיבוצים. חברי הקיבוצים מרגישים תחושת ביטחון גדולה יותר, המצב הכלכלי האישי והקיבוצי משתפר מהלכי ההתפרנסות נותנים תחושה אמיתית שמוסר העבודה גודל וגם במצב החברתי אין הידרדרות למרות תהליכי השינוי באורחות החיים בקיבוצים רבים. עוד מוסיפים ברגיל ושור כי "נתוני הסקר מאוששים את העובדה שהקיבוצים נמצאים על מסלול של צמיחה- תוצאה של עבודה קשה בקיבוצים יום תנועתי נכון."
ממצאיי סקר דעת הקהל בקיבוצים 2005 מראים כי השנה המצב בקיבוץ נתפס בצורה יותר אופטימית מאשר בשנתיים החולפות בשלושה תחומים: מוסר העבודה, המצב הכלכלי של הקיבוץ, וקליטת צעירים לחברות.
בבחינת מצבם האישי של המשיבים- התחום בו המצב מוערך כטוב ביותר הוא התחום החברתי- מעל לשני שלישים מציינים שמצבם טוב. כמחצית סבורים שמצבם הכלכלי האישי טוב, אך פחות ממחצית מציינים כך לגביי הביטחון האישי שלהם בעתיד.
שכר: 15% משתכרים שכר מינימום:
מבין אלה שעבודתם מתומחרת פחות משישית (15%) משתכרים שכר מינימום (עד 3500 ₪ בחודש). 31% מהמשיבים משתכרים מ-3500 ₪ ועד 5500 ₪ ברוטו לחודש, שכרם של 29% נע בין 550 ₪ ל-9000 ₪ ברוטו לחודש. 25% משתכרים מעל 9000 ₪ ברוטו לחודש.
מפילוח המשיבים נמצא כי יותר גברים (43%) מנשים (8%) נכללים בקבוצת השכר הגבוהה ביותר (מעל 9000 ₪).
שוללים הפרטה טוטלית, תומכים בשיוך נכסים:
נושא השינויים באורח החיים הקיבוצי לא יורד מסדר היום התנועתי בשנים האחרונות. גם סקר 2005 בדק את עמדות הציבור כלפיי תהליכי השינוי ומצא כי מעל מחצית המשיבים (58%) נתון דומה לשנה שעברה, שוללים הפרטה טוטלית של השירותים שנותן הקיבוץ לחבריו בכללם שירותי חינוך ובריאות. 32% בסקר הנוכחי ובזה של השנה שעברה תומכים בהפרטה טוטלית לרבות שירותי חינוך ובריאות, 10% מהססים.
תהליכי ההפרטה כוללים מהלכים של חלוקת רכוש הקיבוץ לחברים בצורת מניות ("שיוך נכסים"), אפשרות הורשה של מניות לילדים ואפשרות מכירת מניות. הסקר מגלה כי 71% מהמשיבים תומכים בשיוך נכסים כלכליים לחברים תוך התחשבות בשנות הוותק, רק 11% שוללים שיוך נכסים.
עלייה בהתנגדות לתגמול בקרב חברים בקיבוצים השיתופיים:
אחד המאפיינים הבולטים בתהליכי השינוי בקיבוץ הוא התגמול בשכר על כמות העבודה ("שעות נוספות"), ושכר דיפרנציאלי. בסקר 2005 הופנו השאלות בתחום זה רק לחברים בקיבוצים השיתופיים. במתן תמורה כספית לשעות נוספות תמכו 65% מהמשיבים (ירידה לעומת 78%
בסקר 2004), 28% השיבו בשלילת התמורה (רק 16% בשנת 2004). בנוגע לחלוקת שכר דיפרנציאלי שוללים מעל מחצית המשיבים (51%) מעבר לתגמול מסוג זה (28%), 43% תומכים במעבר למודל התגמול בדיפרנציאלי (ירידה משמעותית מ-62% ב-2004).
35%- יצאנו נשכרים מההפרטה. % 21- הפסדנו מההפרטה:
קרוב למחצית המשיבים (44%) מציינים שלא חל שינוי בהרגשתם כתוצאה מהשינויים שנעשו בקיבוצם בשנים האחרונות. כשליש (35%) חשים שיצאו נשכרים מהשינויים בקיבוצם, וכחמישית (21%) השיבו שנפגעו אישית מהשינויים.
אמון מוגבל בהנהגת הקיבוץ:
בסוגיית האמון בהנהלה החברתית השיבו 33% כי יש להם אמון רב בהנהלת קיבוצם. ל-34% אמון מועט. נתונים דומים לשאלוני הסקר הקודם. לעומת זאת, ההנהלה הכלכלית של 43% מהמשיבים זוכה לאמון רב, 31% מציינים שאמונם בהנהלה הכלכלית של קיבוצם מועטה.
69% - הקיבוץ הוא מקום טוב לחיות בו:
הקיבוצניקים אופטימיים- ל-41% מידת אמון רבה בעתיד קיבוצם, ל-24% מידה מועטה. 65% מהמשיבים חושבים על עזיבת הקיבוץ רק לעיתים רחוקות, רק ל-13% מחשבות אלו עולות בתכיפות קרובה. על ההערכה לגביי הקיבוץ כמקום שטוב לחיות בו השיבו 69%, כמקום טוב מאוד לחיות בו סבורים 19% מהמשיבים ורק 10% סבורים כי הקיבוץ הוא לא מקום טוב לחיות בו.
גידול האמון בהנהגת התנועה:
רק 14% השיבו שיש להם אמון רב בהנהגת התנועה הקיבוצית, עלייה לעומת השנה שעברה (9%). מאז 2002 יש ירידה באחוז אלה שציינו שיש להם אמון מועט בהנהגת התנועה, 62% ב-2002 לעומת 50% ב-2004.
בתגובה לממצאים אומרים מזכירי התנועה הקיבוצית, גברי ברגיל וזאב (ולוולה) שור, כי "הסקר נותן תמונה מעודדת בה אנו חשים בביקורינו בקיבוצים. חברי הקיבוצים מרגישים תחושת ביטחון גדולה יותר, המצב הכלכלי האישי והקיבוצי משתפר מהלכי ההתפרנסות נותנים תחושה אמיתית שמוסר העבודה גודל וגם במצב החברתי אין הידרדרות למרות תהליכי השינוי באורחות החיים בקיבוצים רבים. עוד מוסיפים ברגיל ושור כי "נתוני הסקר מאוששים את העובדה שהקיבוצים נמצאים על מסלול של צמיחה- תוצאה של עבודה קשה בקיבוצים יום תנועתי נכון."