כשלושה חודשים לאחר הגירוש, מנסים העקורים לשקם את חייהם, ולהתמודד עם המצב החדש. דו"ח חדש שיצא לאור חושף מחדלים קשים ביותר בכל הנוגע לטיפול הנפשי לו זכאים עקורי גוש קטיף וצפון השומרון. הדו"ח נכתב על ידי צוות התחקירנים של הפורום המשפטי ונערך על ידי רכזת הפורום, עינת קורמן. הפורום המשפטי שלח את הדו"ח למבקר המדינה על מנת שיעיר את הערותיו, יתרשם ובעיקר ינצל את סמכויותיו על מנת לטפל בממצאים החמורים העולים ממנו.
הדו"ח עוסק בכל קבוצות האוכלוסיה מקרב העקורים: מבוגרים, נוער וילדים ומפרט בעיות שעלו נקודתית בזמן הגרוש ובעיות מתמשכות. הפורום המשפטי מציין כי "כל הממצאים המתוארים בדו"ח, הם כמובן בניגוד מוחלט לכל ההבטחות שפוזרו לפני העקירה במסגרת מסע הצלב הפסיכולוגי שנוהל על ידי השלטון וגורמים בתקשורת להכשרת העקירה".
מהדו"ח עולה עוד כי רוב המטפלים במצוקות העקורים הם מתנדבים שאינם זוכים לסיוע מטעם המינהלת או משרד הרווחה. הדוח מבוסס על עדויות אנשי מקצוע: פסיכולוגים עו"ס ומתנדבים.
בדו"ח מובאים הנתונים הבאים:
דווח על בעיות הסתגלות והשתלבות במוסדות החינוך, של ילדים עד גיל 12: המסגרות החינוכיות הרגילות אינן נותנות מענה הולם לבעיות המצויות כיום בקרב העקורים. ילדים אינם חוזרים לספסל הלימודים, אם הם חוזרים, אינם מצליחים להתרכז והישגיהם יורדים. אם המורים אינם מקרב העקורים הילדים אינם נוהגים לשתפם במצוקותיהם. ידוע על 7 מקרים של אשפוז בני נוער על רקע אירועי הגירוש, מדובר על בני נוער שתפקדו באופן רגיל לפני כן. באחד המקרים אחות שכולה שנאלצה להתמודד עם ההחלטה על העתקת הקברים אושפזה בעקבות התפרצות מחלת הסכיזופרניה. בחורה אחרת אושפזה עקב ביצוע מספר נסיונות התאבדות.
דווח על התנהגויות פוסט טראומטיות בקרב ילדים בני 8-12 : הרטבת לילה שחזרה לאחר שנגמלו, פחדים, בעתה והצמדות מוגזמת להורים, הפרעות שינה, שוטטות והסתגרות, או פחד להיות לבד.
בני נוער נופלים לבעיית סמים ואלכהול, סרבנות גיוס – עקב מראות הגירוש והעובדה שבוצע ע"י חיילים לובשי מדים קיים שבר גדול בתפיסת הצבא כערך עליון וביטויי שנאה גלויה כלפי חיילים. שמונה בנות שירות לאומי עזבו את השירות. דווח על הפרעות אכילה ועוד.
בקרב המשפחות והמבוגרים: מאז הגירוש נפתחו 10 תיקי גירושין לפחות, על רקע מתחים קשים ובעיות כלכליות. בקרב העקורים כאלפיים מובטלים בחלק מהמקרים מדובר בשני ההורים, כך שנותרו לחלוטין ללא הכנסה. דווח על תופעות נפשיות הכוללות: דכאון, התפרצויות זעם, הסתגרות, קשיי תפקוד, האשמה עצמית בכשלון לשמור על מקום המגורים שנחרב, עליה בצריכת תרופות הרגעה. אחוז גבוה של מבוגרים מאושפזים או אושפזו בבתי חולים על רקע אירועי לב. עוד דווח על אובדן תא משפחתי מסודר ועל אובדן תקשורת בין הורים לילדים.
"הגירוש יצר מציאות טראומטית לתושבים והוא גובה מחירים פיזיים ונפשיים כבדים במיוחד מעבר לעובדה שעקירה מבית היא קשה הרי שכאן המדינה אפילו לא פעלה ולא נערכה כיאות על מנת לסייע ולטפל באמת במצוקותיהם של העקורים...לעקורים קיימת הזכות לחיים בכבוד. זכות זו כולל את כל תחומי החיים: דיור פרנסה חינוך ורווחה. עד היום זכות זו נשללת מהם בעקביות", נכתב בדו"ח.
הדו"ח עוסק בכל קבוצות האוכלוסיה מקרב העקורים: מבוגרים, נוער וילדים ומפרט בעיות שעלו נקודתית בזמן הגרוש ובעיות מתמשכות. הפורום המשפטי מציין כי "כל הממצאים המתוארים בדו"ח, הם כמובן בניגוד מוחלט לכל ההבטחות שפוזרו לפני העקירה במסגרת מסע הצלב הפסיכולוגי שנוהל על ידי השלטון וגורמים בתקשורת להכשרת העקירה".
מהדו"ח עולה עוד כי רוב המטפלים במצוקות העקורים הם מתנדבים שאינם זוכים לסיוע מטעם המינהלת או משרד הרווחה. הדוח מבוסס על עדויות אנשי מקצוע: פסיכולוגים עו"ס ומתנדבים.
בדו"ח מובאים הנתונים הבאים:
דווח על בעיות הסתגלות והשתלבות במוסדות החינוך, של ילדים עד גיל 12: המסגרות החינוכיות הרגילות אינן נותנות מענה הולם לבעיות המצויות כיום בקרב העקורים. ילדים אינם חוזרים לספסל הלימודים, אם הם חוזרים, אינם מצליחים להתרכז והישגיהם יורדים. אם המורים אינם מקרב העקורים הילדים אינם נוהגים לשתפם במצוקותיהם. ידוע על 7 מקרים של אשפוז בני נוער על רקע אירועי הגירוש, מדובר על בני נוער שתפקדו באופן רגיל לפני כן. באחד המקרים אחות שכולה שנאלצה להתמודד עם ההחלטה על העתקת הקברים אושפזה בעקבות התפרצות מחלת הסכיזופרניה. בחורה אחרת אושפזה עקב ביצוע מספר נסיונות התאבדות.
דווח על התנהגויות פוסט טראומטיות בקרב ילדים בני 8-12 : הרטבת לילה שחזרה לאחר שנגמלו, פחדים, בעתה והצמדות מוגזמת להורים, הפרעות שינה, שוטטות והסתגרות, או פחד להיות לבד.
בני נוער נופלים לבעיית סמים ואלכהול, סרבנות גיוס – עקב מראות הגירוש והעובדה שבוצע ע"י חיילים לובשי מדים קיים שבר גדול בתפיסת הצבא כערך עליון וביטויי שנאה גלויה כלפי חיילים. שמונה בנות שירות לאומי עזבו את השירות. דווח על הפרעות אכילה ועוד.
בקרב המשפחות והמבוגרים: מאז הגירוש נפתחו 10 תיקי גירושין לפחות, על רקע מתחים קשים ובעיות כלכליות. בקרב העקורים כאלפיים מובטלים בחלק מהמקרים מדובר בשני ההורים, כך שנותרו לחלוטין ללא הכנסה. דווח על תופעות נפשיות הכוללות: דכאון, התפרצויות זעם, הסתגרות, קשיי תפקוד, האשמה עצמית בכשלון לשמור על מקום המגורים שנחרב, עליה בצריכת תרופות הרגעה. אחוז גבוה של מבוגרים מאושפזים או אושפזו בבתי חולים על רקע אירועי לב. עוד דווח על אובדן תא משפחתי מסודר ועל אובדן תקשורת בין הורים לילדים.
"הגירוש יצר מציאות טראומטית לתושבים והוא גובה מחירים פיזיים ונפשיים כבדים במיוחד מעבר לעובדה שעקירה מבית היא קשה הרי שכאן המדינה אפילו לא פעלה ולא נערכה כיאות על מנת לסייע ולטפל באמת במצוקותיהם של העקורים...לעקורים קיימת הזכות לחיים בכבוד. זכות זו כולל את כל תחומי החיים: דיור פרנסה חינוך ורווחה. עד היום זכות זו נשללת מהם בעקביות", נכתב בדו"ח.