העצני אומר בראיון לערוץ 7 כי עיסקת הטיעון שנחתמה עם פחימה ובה הורשעה ב'תרגום מסמך' במקום סיוע לטרור, לא היתה מחוייבת המציאות מבחינת מקצועית. עיסקאות טיעון מתקיימות כאשר יש מצוקת ראיות וכזו לא היתה במקרה זה. למעשה לא שינו את העובדות לפיהן היא תרגמה ועזרה למחבלים בענין מבצע של טרור, אלא הורידו את הסעיף המחמיר, ללא צורך.
לדבריו, 'הפושע' בעיסקת טיעון זו אינו בית המשפט, שעוד לא אישר אותה ו'אולי ימצא שופט צדיק שיציל אותנו מלהיות סדום לגמרי', אלא הפרקליטות והיא עשתה זאת על דעת השב"כ כיון שללא הסכמתו הפרקליטות אינה יכולה לסכם עיסקה. העיסקה מעידה על יחס המימסד שאינו רואה בזכריה זביידי טרוריסט רוצח ובמי שמסייעת לו, מסייעת לטרור, אלא כמסייעת ללוחם. עבור המימסד האידיאולוגיה הפלשתינית הרצחנית היא 'בסדר'. לעומת זאת ה'פושעים האמיתיים' הם חובשי הכיפות בעלי האידיאולוגיה יהודית לאומית.
את הבסיס לעיסקת הטיעון ניתן לדבריו להבין מהתבטאות של הכתב לעניני ערבים אבי יששכרוף בקול ישראל כשדיווח על הבחירות המקדימות בארגון הטרור פתח'. הוא הסביר את 'ההתמודדות' ככזו שבין
'הגברדיה הישנה' לבין ה'גברדיה החדשה', בין אלו 'שהשתתפו בלחימה' לבין אלו שלא. "אצלו הטרור נקרא לחימה", אומר העצני, אם מדובר בלחימה ולא בטרור אז זכריה זביידי 'החבר שלה המפגר עם הרובה האוטומטי' אינו טרוריסט רוצח, אלא לוחם, ו'זו התוצאה'.
למעשה, מהגישה של הממסד, 'ואם הסקרים נכונים אז גם העם רואה זאת כך', הרי שהאויב הפלשתיני לא ניצח אותנו רק בטרור אלא השתלט על רוחנו, הוא ניצח אותנו ברוח. "המימסד הישראלי רואה את העולם דרך עיניים של טרוריסט, ובעיניו מלחמה זו תקינה מוסרית". כתב האישום לדבריו נכתב "ברגע של בהירות או חום וחולשה" אך אינו המייצג, אלא עיסקת הטיעון, משום שהפרקליטות והכתב יששכרוף אינם רואים בזביידי אויב או טרוריסט, אלא לוחם ולכן פחימה מסרה ללוחם מידע.
צריך להשוות יחס זה ליחס הפרקליטות אל אלו שניסו ללא הצלחה לחסום את כביש איילון אומר העצני. מדובר בשניים שתכננו לקחת גרוטאה של מכונית ולשרוף אותה כדי לעצור את התנועה במסגרת המאבק נגד הגירוש. כאמור הם נכשלו. מוצדק היה להעמידם לדין כי זו עבירה אומר העצני אלא שעליהם נגזרו שנתיים של מאסר בפועל. מכאן ניתן ללמוד מי הוא האוייב האמיתי, לא זכריה זביידי או ברגותי 'שמחר יהיה בחוץ ושאצלו בבית הסוהר נמצא מטה פוליטי תחת חסות ישראלית', אלא "אני ואתה ומאזיני ערוץ 7. אנחנו אויב המימסד".
על כך מלמדים לדבריו גם פסקי הדין שכלאו במשך חודשים ילדות בנות 14, בגלל אידיאולוגיה, ומהיחס אל אברי רן מאיתמר שהתעמת לכאורה עם ערבים שפלשו לשטחו, "תראה איך רודפים אותו, חצי משטרה אחריו. הוא לא יכול להגיע הביתה - כי הוא האויב".
העם לדבריו נתון בליקוי מאורות 'באפילה בצהרים' ומתקיים בו אותו פסוק נורא מספר ישעיהו: 'הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים מר למתוק וחושך לאור'. "אם התקשורת תתחיל לרמוז, ו'מהדיקטטור הגדול' תרד קריצה שטלי פחימה 'בסדר', כשהיא תצא מבית הסוהר יקבלו אותה בתזמורת המונים ויציעו לה שיריון מקום ברשימת קדימה: 'פחימה קדימה' - זה גם מתחרז".
לדבריו, 'הפושע' בעיסקת טיעון זו אינו בית המשפט, שעוד לא אישר אותה ו'אולי ימצא שופט צדיק שיציל אותנו מלהיות סדום לגמרי', אלא הפרקליטות והיא עשתה זאת על דעת השב"כ כיון שללא הסכמתו הפרקליטות אינה יכולה לסכם עיסקה. העיסקה מעידה על יחס המימסד שאינו רואה בזכריה זביידי טרוריסט רוצח ובמי שמסייעת לו, מסייעת לטרור, אלא כמסייעת ללוחם. עבור המימסד האידיאולוגיה הפלשתינית הרצחנית היא 'בסדר'. לעומת זאת ה'פושעים האמיתיים' הם חובשי הכיפות בעלי האידיאולוגיה יהודית לאומית.
את הבסיס לעיסקת הטיעון ניתן לדבריו להבין מהתבטאות של הכתב לעניני ערבים אבי יששכרוף בקול ישראל כשדיווח על הבחירות המקדימות בארגון הטרור פתח'. הוא הסביר את 'ההתמודדות' ככזו שבין
'הגברדיה הישנה' לבין ה'גברדיה החדשה', בין אלו 'שהשתתפו בלחימה' לבין אלו שלא. "אצלו הטרור נקרא לחימה", אומר העצני, אם מדובר בלחימה ולא בטרור אז זכריה זביידי 'החבר שלה המפגר עם הרובה האוטומטי' אינו טרוריסט רוצח, אלא לוחם, ו'זו התוצאה'.
למעשה, מהגישה של הממסד, 'ואם הסקרים נכונים אז גם העם רואה זאת כך', הרי שהאויב הפלשתיני לא ניצח אותנו רק בטרור אלא השתלט על רוחנו, הוא ניצח אותנו ברוח. "המימסד הישראלי רואה את העולם דרך עיניים של טרוריסט, ובעיניו מלחמה זו תקינה מוסרית". כתב האישום לדבריו נכתב "ברגע של בהירות או חום וחולשה" אך אינו המייצג, אלא עיסקת הטיעון, משום שהפרקליטות והכתב יששכרוף אינם רואים בזביידי אויב או טרוריסט, אלא לוחם ולכן פחימה מסרה ללוחם מידע.
צריך להשוות יחס זה ליחס הפרקליטות אל אלו שניסו ללא הצלחה לחסום את כביש איילון אומר העצני. מדובר בשניים שתכננו לקחת גרוטאה של מכונית ולשרוף אותה כדי לעצור את התנועה במסגרת המאבק נגד הגירוש. כאמור הם נכשלו. מוצדק היה להעמידם לדין כי זו עבירה אומר העצני אלא שעליהם נגזרו שנתיים של מאסר בפועל. מכאן ניתן ללמוד מי הוא האוייב האמיתי, לא זכריה זביידי או ברגותי 'שמחר יהיה בחוץ ושאצלו בבית הסוהר נמצא מטה פוליטי תחת חסות ישראלית', אלא "אני ואתה ומאזיני ערוץ 7. אנחנו אויב המימסד".
על כך מלמדים לדבריו גם פסקי הדין שכלאו במשך חודשים ילדות בנות 14, בגלל אידיאולוגיה, ומהיחס אל אברי רן מאיתמר שהתעמת לכאורה עם ערבים שפלשו לשטחו, "תראה איך רודפים אותו, חצי משטרה אחריו. הוא לא יכול להגיע הביתה - כי הוא האויב".
העם לדבריו נתון בליקוי מאורות 'באפילה בצהרים' ומתקיים בו אותו פסוק נורא מספר ישעיהו: 'הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים מר למתוק וחושך לאור'. "אם התקשורת תתחיל לרמוז, ו'מהדיקטטור הגדול' תרד קריצה שטלי פחימה 'בסדר', כשהיא תצא מבית הסוהר יקבלו אותה בתזמורת המונים ויציעו לה שיריון מקום ברשימת קדימה: 'פחימה קדימה' - זה גם מתחרז".