ירידת המפלס המתמשכת של פני ים המלח היא שחשפה בשנת 2003 על החוף באזור עין גדי את שני עוגני העץ. היה זה הארכיאולוג דר' גדעון הדס מקיבוץ עין גדי שגילה אותם באקראי, עת טייל לחופו של הים.
עוגני העץ נדירים ושמורים להפליא שכן שנים רבות היו קבורים על פני קרקעית הים, עטופים בגושי מלח גדולים. הממצאים מוסיפים מידע רב על השיט בים זה. הקדום ביניהם הוא בן כ- 2500 שנה וייתכן ששימש את אנשי עין-גדי המקראית. השני הוא בן 2000 שנה , עשוי לפי מיטב הטכנולוגיה הרומית, וסביר ששימש לעגינת סירה מפוארת, אולי אפילו של אחד השליטים בני הזמן.
בניגוד לדימוי המקובל ואווירת המסתורין שאפפה תמיד את ים המלח, מלמדות עדויות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים כי ים המלח של העולם העתיק היה נתיב שיט מסחרי פעיל והסירות הובילו מלח, אספלט, ותוצרת חקלאית בין גדותיו בדרכן ליעדים ברחבי העולם העתיק.
בסמוך לעוגנים מוצג העתק של קטע ממפת הפסיפס של מידבא אשר שובצה ברצפת כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6 בירדן. מתוך המפה המתארת את ארץ-הקודש, מוצג הקטע המתאר את אזור ים המלח. על פני הים נראות שתי סירות מפרש ועליהן ערימות מלח. כן מוצגים גושי מלח וגושי אספלט מן האזור ומצבור מטבעות ברונזה של המלך אלכסנדר ינאי מצפון ים המלח אשר נאספו על חוף הים בשטח שבעבר היה מכוסה במי הים ונחשף בעשורים האחרונים עם ירידת המפלס. מצבור המטבעות נשמט כנראה מאחת הספינות סמוך למעגן ששימש כנראה לאחסון ספינות המלך ינאי. על המטבעות מופיע שמו העברי של המלך ינאי "יהונתן המלך" ומצדם השני עוגן בעל שתי זרועות וכתובת ביוונית "מטבע של המלך אלכסנדר".