לאחר ששר הביטחון מר שאול מופז העמיד עצמו כמועמד לראשות תנועת הליכוד וראשות הממשלה מטעמה, יש צורך להאיר באופן ציבורי את פעילותו והתנהלותו כשר בכיר בממשלה, כדי שהציבור יוכל להתרשם ממידת האחריות והיושר, האידיאלים הלאומיים והחברתיים, שלו.
זמן רב התלבטתי באשר לטיבו של שר הביטחון שאול מופז. פניו משדרות נאמנות ואחריות. יש אנשים שאף מוכנים לשבח את הגינותו ביחס אליהם. אולם העובדות לכאורה מצביעות על אדם שיעשה הכל כמעט למען קידומו האישי. שבוע אחד הוא אומר שנסיגה חד צדדית מחבל עזה תסכן את ישראל, ושבוע לאחר מכן, כשהוא מבין שתמיכה בנסיגה תשפר את מעמדו בממשלה, הוא מודיע שהנסיגה דווקא תחזק את ביטחונה של ישראל.
מתחמק מאחריות
הוא יודע להתחמק. גם כשהוא עושה מעשים חמורים, הוא יודע ליצור רושם כאילו הוא אינו אחראי, כאילו הדברים אירעו מעצמם, למורת רוחו. בתקופת כהונתו כרמטכ"ל התחילו להכניס בנות ליחידות צבאיות שונות. לחיילים הדתיים נהיה יותר קשה בצבא. אם עד אז עיקר הבעיות היו ביחידות העורפיות, לאחר הכנסת הבנות ליחידות הקרביות נעשה קשה לשרת ברבים מן המסלולים הקרביים שאינם שייכים ל"הסדר" או הנח"ל החרדי.
רבנים ניסו להיפגש עמו על נושא כאוב זה. אך הוא לא מצא לכך אפילו שעה אחת. הוא תרץ זאת בעומס הביטחוני שהתגבר בעקבות מלחמת אוסלו. אלא שבאותם הימים ממש, ההוא השתתף ביום עיון שלם שעסק באתגר החדש של צה"ל - שילובן של הבנות ביחידות הלוחמות.
מחניף לתקשורת על חשבון הביטחון והחיילים הדתיים
הוא ידע עד כמה עירוב הבנות פוגע בציבור הדתי והמסורתי, אך הוא חשב שעל ידי כך התקשורת תפרגן לו, וכך יקדם את סיכויו לזכות בתפקיד פוליטי בכיר לאחר שיצא מהצבא. לכן בחר להציג את עצמו כנושא דגל "קידומה" של האשה בצבא. וכך בנאומיו בטכסים שונים, במקום לדבר על הסכנות הנשקפות לישראל מאויביה, במקום לחזק את רוחם של החיילים שנכונים לחרף את נפשם למען עם ישראל, בחר להבליט את ההישג האישי של הבנות שהצליחו להשתלב ביחידות הגברים.
ועם זאת, הצליח ליצור רושם, כאילו הוא אינו מודע כלל לבעיות שהדבר גורם לחיילים הדתיים. בכך הסיר מעצמו אחריות לקיפוחם ואחריות בפגיעה בקודשי ישראל.
גם בעת הגירוש, כאשר דיברו עמו על היחס המחפיר של הצבא כלפי החיילים הדתיים, התחמק מאחריות וטען, מה אתם רוצים, אלעזר שטרן הוא אחראי על זה והוא דתי, אינני יכול להתערב בהחלטותיו. אין ספק שאם היה רוצה, היה יכול לפטור את רוב הבעיות. בפועל כשר הביטחון הוא שאחראי לענישתם והשפלתם של בחורי ההסדר, ולפגיעה במוטיבציה לשרת בקרב חלק מבני הציבור הדתי.
התעמרותו במתנחלים
אחת הסוגיות האזרחיות המובהקות שעליהן ממונה מר מופז כשר הביטחון, זוהי ההתיישבות ביהודה ושומרון. בתוקף תפקידו הוא אחראי על המנהל האזרחי ובעצם על כל ההתנהלות האזרחית בישובים, כולל אישורים להקמת ישובים, שכונות ובתים.
על הקמת ישובים חדשים אין בכלל מה לדבר בתקופה האחרונה. הבעיה היא שאפילו הישובים הקיימים, שהוקמו בהחלטת ממשלה, ותוקצבו במשך שנים על ידי המשרדים השונים, ואף משרד השיכון בנה בהם שכונות, וזקוקים כיום לאישורים רגילים - אינם נענים על ידו.
רבים בציבור מתלוננים על תקופת כהונתם של ראש הממשלה מר יצחק רבין וראש הממשלה אהוד ברק, אבל אז נקבע העיקרון של צמיחה טבעית, שבמסגרתו אושרה בנייתם של מוסדות ציבור, כמו: בתי כנסת, גנים, מעונות, בתי ספר ומקוואות, ואף הרחבה טבעית של הבתים והישובים למגורים. אולם בשנים האחרונות, מר מופז אינו מוכן להכיל את העיקרון הזה על הישובים הקיימים.
בכל רחבי הארץ, קבלת האישור הסופי לתוכנית המתאר ליישובים אורכת זמן רב. אבל תמיד היתה הבחנה בין אישורי הדרג המקצועי, שהוא אורך זמן, של בדיקות רבות, ובין אישורי הדרג המדיני, שאינו מעכב תוכניות מתאר שהוסכם על קידומם. אולם מופז אינו מסכים לחתום על שום תוכנית. כך יצא למשל, שבישוב שאני גר בו, הר ברכה, מספר הילדים הרב הצריך בניית גנים נוספים, משרד החינוך תקצב את בנייתם, אבל כיוון שמופז לא חתם על תוכנית המתאר, אי אפשר היה להעביר את התקציב לבנייה, והתקציב אבד. לאחר תחנונים מרובים שנמשכו שנתיים, אושר לבסוף להעביר לישוב אשקובית שתשמש כגן. בינתיים כמובן צריכים כבר גן נוסף. וכל זה עבור גן ילדים, אנשים פרטיים אינם מעלים על דעתם לקבל אישור לבנות אפילו תוספת של מרפסת לביתם.
הוא הפך את המתנחלים ביש"ע לאנשים משוללי זכויות אזרח בסיסיות. מן הסתם הוא לא הגה את המדיניות הנלוזה הזו, מבחינה זו הוא מלחך פנכתו של אריאל שרון. אבל כנראה שרון ידע לבחור את האדם המתאים להוציא לפועל תוכנית אכזרית כזו. וכל זאת תוך היתממות מוחלטת, כאילו לא הזיק מעולם לשום אדם.
זמן רב התלבטתי באשר לטיבו של שר הביטחון שאול מופז. פניו משדרות נאמנות ואחריות. יש אנשים שאף מוכנים לשבח את הגינותו ביחס אליהם. אולם העובדות לכאורה מצביעות על אדם שיעשה הכל כמעט למען קידומו האישי. שבוע אחד הוא אומר שנסיגה חד צדדית מחבל עזה תסכן את ישראל, ושבוע לאחר מכן, כשהוא מבין שתמיכה בנסיגה תשפר את מעמדו בממשלה, הוא מודיע שהנסיגה דווקא תחזק את ביטחונה של ישראל.
מתחמק מאחריות
הוא יודע להתחמק. גם כשהוא עושה מעשים חמורים, הוא יודע ליצור רושם כאילו הוא אינו אחראי, כאילו הדברים אירעו מעצמם, למורת רוחו. בתקופת כהונתו כרמטכ"ל התחילו להכניס בנות ליחידות צבאיות שונות. לחיילים הדתיים נהיה יותר קשה בצבא. אם עד אז עיקר הבעיות היו ביחידות העורפיות, לאחר הכנסת הבנות ליחידות הקרביות נעשה קשה לשרת ברבים מן המסלולים הקרביים שאינם שייכים ל"הסדר" או הנח"ל החרדי.
רבנים ניסו להיפגש עמו על נושא כאוב זה. אך הוא לא מצא לכך אפילו שעה אחת. הוא תרץ זאת בעומס הביטחוני שהתגבר בעקבות מלחמת אוסלו. אלא שבאותם הימים ממש, ההוא השתתף ביום עיון שלם שעסק באתגר החדש של צה"ל - שילובן של הבנות ביחידות הלוחמות.
מחניף לתקשורת על חשבון הביטחון והחיילים הדתיים
הוא ידע עד כמה עירוב הבנות פוגע בציבור הדתי והמסורתי, אך הוא חשב שעל ידי כך התקשורת תפרגן לו, וכך יקדם את סיכויו לזכות בתפקיד פוליטי בכיר לאחר שיצא מהצבא. לכן בחר להציג את עצמו כנושא דגל "קידומה" של האשה בצבא. וכך בנאומיו בטכסים שונים, במקום לדבר על הסכנות הנשקפות לישראל מאויביה, במקום לחזק את רוחם של החיילים שנכונים לחרף את נפשם למען עם ישראל, בחר להבליט את ההישג האישי של הבנות שהצליחו להשתלב ביחידות הגברים.
ועם זאת, הצליח ליצור רושם, כאילו הוא אינו מודע כלל לבעיות שהדבר גורם לחיילים הדתיים. בכך הסיר מעצמו אחריות לקיפוחם ואחריות בפגיעה בקודשי ישראל.
גם בעת הגירוש, כאשר דיברו עמו על היחס המחפיר של הצבא כלפי החיילים הדתיים, התחמק מאחריות וטען, מה אתם רוצים, אלעזר שטרן הוא אחראי על זה והוא דתי, אינני יכול להתערב בהחלטותיו. אין ספק שאם היה רוצה, היה יכול לפטור את רוב הבעיות. בפועל כשר הביטחון הוא שאחראי לענישתם והשפלתם של בחורי ההסדר, ולפגיעה במוטיבציה לשרת בקרב חלק מבני הציבור הדתי.
התעמרותו במתנחלים
אחת הסוגיות האזרחיות המובהקות שעליהן ממונה מר מופז כשר הביטחון, זוהי ההתיישבות ביהודה ושומרון. בתוקף תפקידו הוא אחראי על המנהל האזרחי ובעצם על כל ההתנהלות האזרחית בישובים, כולל אישורים להקמת ישובים, שכונות ובתים.
על הקמת ישובים חדשים אין בכלל מה לדבר בתקופה האחרונה. הבעיה היא שאפילו הישובים הקיימים, שהוקמו בהחלטת ממשלה, ותוקצבו במשך שנים על ידי המשרדים השונים, ואף משרד השיכון בנה בהם שכונות, וזקוקים כיום לאישורים רגילים - אינם נענים על ידו.
רבים בציבור מתלוננים על תקופת כהונתם של ראש הממשלה מר יצחק רבין וראש הממשלה אהוד ברק, אבל אז נקבע העיקרון של צמיחה טבעית, שבמסגרתו אושרה בנייתם של מוסדות ציבור, כמו: בתי כנסת, גנים, מעונות, בתי ספר ומקוואות, ואף הרחבה טבעית של הבתים והישובים למגורים. אולם בשנים האחרונות, מר מופז אינו מוכן להכיל את העיקרון הזה על הישובים הקיימים.
בכל רחבי הארץ, קבלת האישור הסופי לתוכנית המתאר ליישובים אורכת זמן רב. אבל תמיד היתה הבחנה בין אישורי הדרג המקצועי, שהוא אורך זמן, של בדיקות רבות, ובין אישורי הדרג המדיני, שאינו מעכב תוכניות מתאר שהוסכם על קידומם. אולם מופז אינו מסכים לחתום על שום תוכנית. כך יצא למשל, שבישוב שאני גר בו, הר ברכה, מספר הילדים הרב הצריך בניית גנים נוספים, משרד החינוך תקצב את בנייתם, אבל כיוון שמופז לא חתם על תוכנית המתאר, אי אפשר היה להעביר את התקציב לבנייה, והתקציב אבד. לאחר תחנונים מרובים שנמשכו שנתיים, אושר לבסוף להעביר לישוב אשקובית שתשמש כגן. בינתיים כמובן צריכים כבר גן נוסף. וכל זה עבור גן ילדים, אנשים פרטיים אינם מעלים על דעתם לקבל אישור לבנות אפילו תוספת של מרפסת לביתם.
הוא הפך את המתנחלים ביש"ע לאנשים משוללי זכויות אזרח בסיסיות. מן הסתם הוא לא הגה את המדיניות הנלוזה הזו, מבחינה זו הוא מלחך פנכתו של אריאל שרון. אבל כנראה שרון ידע לבחור את האדם המתאים להוציא לפועל תוכנית אכזרית כזו. וכל זאת תוך היתממות מוחלטת, כאילו לא הזיק מעולם לשום אדם.