שולה אופיר, מזכירת קיבוץ גבעת-ברנר, כועסת מאוד. בערב הבחירות, היא מבטיחה "לסגור חשבון" עם השר היוצא של איכות הסביבה, שלום שמחון ממפלגת 'העבודה'.
רק לפני חודשים מספר, היא טוענת, קראה בעיתון "הקיבוץ" ריאיון עמו, בו הכריז בחגיגיות שבתקופתו לא עמד אף חבר קיבוץ לדין פלילי בגין זיהום קרקע ("נעשו עסקאות טיעון, הוסר האישום הפלילי ונסגר קנס בדרגות נמוכות"). עוד אמר בריאיון ההוא, כי העביר לאנשיו במשרד מסר ברור, שהקיבוצים נמצאים בעיצומו של תהליך הרפורמה במשק החלב ותיק פלילי לא יעזור. "הם בהחלט הבינו את זה", אמר אז שמחון.
הקיבוץ הואשם כי בתאריכים שונים, בשנים 2003-1997, ניהל רפת ששפכיה לא טופלו כנדרש. ערמות זבל היו מונחות על קרקע חשופה, חלקים גדולים משטח הרפת לא היו מקורים, ללא מרזבים תקינים, ועוד.
על-פי התביעה נמצאת הרפת באזור בעל רגישות הידרולוגית גבוהה, בתוך אגן ההיקוות של נחל שורק, בסמוך לעשרות קידוחי מים, ולפיכך היא מהווה מקור פוטנציאלי לזיהום אקוויפר החוף.
לעומת העבירות החמורות, גזר הדין לא היה קשה במיוחד: הקיבוץ חויב בתשלום קנס של 200 אלף ש"ח, בחתימה על התחייבות בסך 300 אלף ש"ח נוספים, להימנע במשך שלוש שנים מביצוע העבירה בה הורשע (על חוק המים ושמירת הניקיון), ועל עוד התחייבות בסך 40 אלף ש"ח, על-פיה לא יעבור עוד עבירה על חוק רישוי עסקים, במשך שנתיים.
הוצא גם צו לסגירה סופית של הרפת המקומית, החל מהקיץ הקרוב, וצמצום כל פעילות שעלולה להביא לזיהום כבר כעת. שניים מנהלים, שהיו אחראים לתפעולה של הרפת בתקופה הרלוונטית לזיהום - מזכיר הקיבוץ (שלאורך השנים הוא גם המנהל של ענף הרפת בקיבוץ) והמנהל העסקי (השכיר) שכבר אינו נמצא בתפקידו - חויבו במתן 60 שעות עבודות שירות בלבד, על-פי הנחיית קצין מבחן.
בגבעת-ברנר דרשו שאת עבודות השירות בקהילת הקיבוץ, אבל לכך לא הסכים בית המשפט.
רק לפני חודשים מספר, היא טוענת, קראה בעיתון "הקיבוץ" ריאיון עמו, בו הכריז בחגיגיות שבתקופתו לא עמד אף חבר קיבוץ לדין פלילי בגין זיהום קרקע ("נעשו עסקאות טיעון, הוסר האישום הפלילי ונסגר קנס בדרגות נמוכות"). עוד אמר בריאיון ההוא, כי העביר לאנשיו במשרד מסר ברור, שהקיבוצים נמצאים בעיצומו של תהליך הרפורמה במשק החלב ותיק פלילי לא יעזור. "הם בהחלט הבינו את זה", אמר אז שמחון.
הקיבוץ הואשם כי בתאריכים שונים, בשנים 2003-1997, ניהל רפת ששפכיה לא טופלו כנדרש. ערמות זבל היו מונחות על קרקע חשופה, חלקים גדולים משטח הרפת לא היו מקורים, ללא מרזבים תקינים, ועוד.
על-פי התביעה נמצאת הרפת באזור בעל רגישות הידרולוגית גבוהה, בתוך אגן ההיקוות של נחל שורק, בסמוך לעשרות קידוחי מים, ולפיכך היא מהווה מקור פוטנציאלי לזיהום אקוויפר החוף.
לעומת העבירות החמורות, גזר הדין לא היה קשה במיוחד: הקיבוץ חויב בתשלום קנס של 200 אלף ש"ח, בחתימה על התחייבות בסך 300 אלף ש"ח נוספים, להימנע במשך שלוש שנים מביצוע העבירה בה הורשע (על חוק המים ושמירת הניקיון), ועל עוד התחייבות בסך 40 אלף ש"ח, על-פיה לא יעבור עוד עבירה על חוק רישוי עסקים, במשך שנתיים.
הוצא גם צו לסגירה סופית של הרפת המקומית, החל מהקיץ הקרוב, וצמצום כל פעילות שעלולה להביא לזיהום כבר כעת. שניים מנהלים, שהיו אחראים לתפעולה של הרפת בתקופה הרלוונטית לזיהום - מזכיר הקיבוץ (שלאורך השנים הוא גם המנהל של ענף הרפת בקיבוץ) והמנהל העסקי (השכיר) שכבר אינו נמצא בתפקידו - חויבו במתן 60 שעות עבודות שירות בלבד, על-פי הנחיית קצין מבחן.
בגבעת-ברנר דרשו שאת עבודות השירות בקהילת הקיבוץ, אבל לכך לא הסכים בית המשפט.