מאת: יהונתן דחוח הלוי
משרד "ההקדשים הפלשתיני" מציג באתר הרשמי שלו את "ההוכחות ההיסטוריות" לבעלות המוסלמית המלאה על מתחם הר הבית. הכותל המערבי מכונה בהקשר זה בשמו המוסלמי "כותל אל-בוראק" על שם סוסו האגדי של הנביא מוחמד אשר נשאו במסעו הלילי לשמיים לקבל את הקוראן מפי הגבורה.
וכך נכתב באתר הרשמי של הרשות הפלשתינית על הכותל המערבי:
"כותל אלבוראק – החלק דרום מערבי של הרחבה זוכה לתשומת לב מיוחדת בשל הימצאות כותל אל-בוראק (הכותל המערבי) אשר זכה לשם זה לאחר שהנביא מוחמד קשר את (הסוס) אל-בוראק לצד קיר זה כאשר עלה לשמיים... המוסלמים הקימו במקום זה מסגד".
"היהודים טוענים כי הכותל הוא שריד שנותר מבית המקדש... ואולם כי החפירות הישראליות נכשלו באופן מוחלט למצוא הוכחה כלשהי שיתמוך בטענתם הכוזבת. לאחר כיבוש (ירושלים) ריחמו המוסלמים על היהודים והתירו להם לבכות במקום סמוך לכותל הזה. מספר היהודים באותה עת היה קטן מאוד והרחבה עליה עמדו היה בגודל של ארבעה מטר בלבד. רחבה זו שייכת לאדמת ההקדש של משפחת אבו מדין... היהודים שלמו לאחראי על ההקדש 300 לירות מצריות מדי שנה בתקופת (השליט המצרי) מוחמד עלי מבלי שהיה ליהודים כל זכות חוקית על המקום".
"בתקופת המנדט הבריטי עשו היהודים שימוש חורג (ממה שהוסכם) במקום וטענו לבעלות עליו. דבר זה גרם למהפכת אל-בוראק באוגוסט 1929 בה נפלו חלל 116 איש, נפצעו 232, נעצרו קרוב לאלף פלשתינים והוצאו להורג 26 פלשתינים. המנדט הבריטי גילה נטייה כלפי היהודים ואיבה למוסלמים. על רקע אירועי הדמים הוקמה ועדת בינ"ל לבדיקת העובדות, היא בקרה במקום וקבעה בינואר 1930, כי הבעלות על הכותל שייכת באופן מוחלט למוסלמים לבדם".
משרד "ההקדשים הפלשתיני" מציג באתר הרשמי שלו את "ההוכחות ההיסטוריות" לבעלות המוסלמית המלאה על מתחם הר הבית. הכותל המערבי מכונה בהקשר זה בשמו המוסלמי "כותל אל-בוראק" על שם סוסו האגדי של הנביא מוחמד אשר נשאו במסעו הלילי לשמיים לקבל את הקוראן מפי הגבורה.
וכך נכתב באתר הרשמי של הרשות הפלשתינית על הכותל המערבי:
"כותל אלבוראק – החלק דרום מערבי של הרחבה זוכה לתשומת לב מיוחדת בשל הימצאות כותל אל-בוראק (הכותל המערבי) אשר זכה לשם זה לאחר שהנביא מוחמד קשר את (הסוס) אל-בוראק לצד קיר זה כאשר עלה לשמיים... המוסלמים הקימו במקום זה מסגד".
"היהודים טוענים כי הכותל הוא שריד שנותר מבית המקדש... ואולם כי החפירות הישראליות נכשלו באופן מוחלט למצוא הוכחה כלשהי שיתמוך בטענתם הכוזבת. לאחר כיבוש (ירושלים) ריחמו המוסלמים על היהודים והתירו להם לבכות במקום סמוך לכותל הזה. מספר היהודים באותה עת היה קטן מאוד והרחבה עליה עמדו היה בגודל של ארבעה מטר בלבד. רחבה זו שייכת לאדמת ההקדש של משפחת אבו מדין... היהודים שלמו לאחראי על ההקדש 300 לירות מצריות מדי שנה בתקופת (השליט המצרי) מוחמד עלי מבלי שהיה ליהודים כל זכות חוקית על המקום".
"בתקופת המנדט הבריטי עשו היהודים שימוש חורג (ממה שהוסכם) במקום וטענו לבעלות עליו. דבר זה גרם למהפכת אל-בוראק באוגוסט 1929 בה נפלו חלל 116 איש, נפצעו 232, נעצרו קרוב לאלף פלשתינים והוצאו להורג 26 פלשתינים. המנדט הבריטי גילה נטייה כלפי היהודים ואיבה למוסלמים. על רקע אירועי הדמים הוקמה ועדת בינ"ל לבדיקת העובדות, היא בקרה במקום וקבעה בינואר 1930, כי הבעלות על הכותל שייכת באופן מוחלט למוסלמים לבדם".