כבר לפני שנה, במסגרת הדיונים על היום שאחרי הנסיגה מהרצועה, בתיכנונים נגד הסכנות הביטחוניות שהנסיגה טמנה בחובה, הוסבה תשומת הלב במיוחד לאיזור צפון הרצועה, יותר מלכל שאר שטחי עוטף חבל עזה.

זאת בגלל רגישותם המיוחדת של שני המיתקנים שמדרום לאשקלון, תחנת הכוח זיקים וקצא"א.
כתבנו חגי הוברמן מציין כי החשש העיקרי שעלה אז היה מפני מפני נסיונות חדירת מחבלים לעבר תחנת הכוח בזיקים ומיתקן קצא"א - קו צינור נפט אשקלון-אילת, שני אתרים הנחשבים כרגישים ביותר מבחינה ביטחונית.

החשש העיקרי היה מפני הצלחת המחבלים לחפור מנהרה מספיק ארוכה, שתימשך מתחת לשתי גדרות המערכת. לא קשה לשער מה היה קורה אליו מחבל חמוש ברקטות אר.פי.ג'י היה מצליח להגיע סמוך למיכלי הנפט הגדולים באתר קצא"א, ופוגע באחד מהם בירי מרחוק. לא קשה להניח מה היה קורה אילו היו מחבלים מצליחים לחבל בתחנת הכוח זיקים. החשש הזה במערכת הביטחון היה מוחשי יותר מהסכנה של פגיעה באחד היישובים הסמוכים, ארז או נתיב-העשרה.

כיום בונה מערכת הביטחון גדר מערכת שניה - הוברס ב' - במרחק של כמאה עד מאה וחמישים מטרים מגדר המערכת שעל הקו הירוק, למניעת חדירות מחבלים לנגב אחרי הנסיגה. אולם במערכת הביטחון חששו, כי המחבלים יצליחו לחפור מנהרות גם תחת שתי הגדרות הללו, ולעבור מתחתיהן בקלות לתוך שטח ישראל. באיזורצפון הרצועה, הקרקע נוחה לחפירת מנהרות יותר מאשר מקומות אחרים לאורך הגדר. כאן האדמה חולית, רכה וקלה לחפירה, כמו כל מישור החוף הישראלי לאורך הים.

בשלב מסויים אפילו עלה רעיון להקים גדר שלישית, במרחק גדול יותר, של כשניים עד שלושה קילומטרים. זאת כדי שמחבלים שיצליחו לעבור במנהרה מתחת לשתי הגדרות הראשונות, ייתקלו בגדר השלישית. גדר כזו עמדה לכלוא את היישוב נתיב העשרה בין שתי גדרות מערכת - אחת מצפון ואחת (בעצם שתיים) מדרום - גדרות הגבול של רצועת עזה. בסופו של דבר הרעיון ירד מהפרק.
מסתבר שלחששות היתה הצדקה. המנהרה הראשונה שנחשפה מתחת לגדר, נחשפה בצפון הרצועה. בצה"ל ובמערכת הביטחון יצטרכו לערוך חשיבה מחודשת לגבי הגנת האיזור.