הקטל בדרכים מכה באזרחי ישראל באופן חמור ובהיקפים רבים יותר מפיגועי הטרור ומלחמות ישראל. יש הסבורים שמדובר בגזירת גורל שעימה צריך העם בישראל להתרגל לחיות. לעומתם אחרים סבורים שמדובר בנגע שמקורו בחינוך בארץ, חינוך המגלה סובלנות לאלימות ולחוסר התחשבות בזולת. ואולי הסיבה המרכזית לתאונות היא דווקא התשתית המיושנת של כבישים רבים בארץ.
מה דעתכם שלכם - מה מקורות החולי הזה הקוצר קורבנות כמעט מדי יום בכבישי ישראל?
וכיצד על ישראל להתמודד עם החולי הזה? האם להחמיר את הענישה? האם בשיפור התשתיות יבוא מזור לנגע תאונות הדרכים? ואולי יש לחנך כבר מינקות את הישראלי להתנהלות והתנהגות אחרת? ואם אכן בחינוך הבעיה, כיצד אמור להיראות החינוך החדש לנער הישראלי?
ומה באשר לפירסום? האם לפירסום אגריסיבי ומזעזע ש"מכה בבטן הצופה" עם תמונות קשות מתאונות דרכים יש ערך? או שמא דווקא תמונות אלה הופכות את לב הצופה לגס באירועים שכאלה? כיצד, ואם בכלל, הייתם רוצים לראות את הפרסום הקורא ודורש זהירות בדרכים?
לראשונה מתכוונת להתמודד במרוץ לכנסת רשימה שתציב את המאבק בתאונות הדרכים בראש סדר העדיפות שלה. מה סיכוייה של מפלגה שכזו בהתמודדות הקרובה? האם יש להקצות שר מיוחד למשימת המאבק הזה, או שמא די בוועדות וארגונים שונים?
חוו דעתכם. תגובות ומחשבות ראויות, תשולבנה כחלק בלתי נפרד מהכתבה עצמה.
יהודי שהכפת לו מיהודים אחרים (1) ממליץ: "צריך לזעזע את הנהגים ולהגיד הרבה בתקשורת את מס' תאונות דרכים מס' פצועים ומס' הרוגים".
אלמוני (2) מאשים את השחיתות בהקניית אופיו של הנהג הישראלי: "השחיתות חוגגת, לכן החיים מתנהלים בצורה של מרפקים. קודם כל אני ולא אכפת לי מאף אחד אחר. יש "דרישה לתפל" וזילזול בעיקר" יש דרישה לפנסים דולקים באור יום שמש (אנחנו לא אירופה החשוכה) ואין הקפדה על נהיגה שמשדרת אני לפני כולם (בנסיעה פרועה, בנסיעה על שוליים... אין עידוד לנהג שנוסע כהלכה, ואין החמרה כלפי עבריין תנועה. מחזירים רשיונות לשיכורים אחרי מס' חודשי המתנה...."
שאול (4) משוכנע שביהדות מצוי גם הפתרון לנגע תאונות הדרכים: "לכל אחד ברור שהזמן שלו הרבה יותר חשוב מזה של אחרים. בבנק מנסים להכנס לתור והתוצאה היא רק צעקות, אבל אותו סוג של התנהגות בכביש מזמין את החברה קדישה. כמובן החמרת הענישה ופירסום מזעזע יכולים לעזור לטווח הקצר. אבל זה טיפול שטחי ולא מתקן את שורש הבעיה. מיותר לציין שכבוד לזולת הוא ערך יהודי חשוב שכמו הערכים האחרים שלנו טושטש ע"י כפיית התרבות המערבית עלינו. כשנחזור לשורשינו ונאמץ את התרבות האמיתית שלנו הבעיה הזאת יחד עם בעיות חברתיות אחרות תעלם".
גם עמית מנוקדים (10) סבור שביהדות ובתפיסת עולמה טמון פתרון לסוגיה הכואבת: "הנהג באופן כללי מעוניין להגיע מנקודה X לנקודה Y והדרך היא נטל ובזבוז זמן. ביהדות אין הדבר כן. לדרך עצמה יש ערך עצום ומשמעות גדולה ואם אפשר לקיים בה כל כך הרבה מצוות אז למה לנסות לקצר אותה? לתהליך ההגעה למחוז חפצנו יש ערך"
מיכאל (3) מציע: "להפחית באופן דרסטי את מספר כלי הרכב בכבישים, ע"י 1) פיזור האוכלוסיה בישובים כפריים. 2) הקמת תשתית מסילתית לאורך הצירים המרכזיים. 3) שימוש ברכבי חשמל איטיים לתנועה עד למסילות".
יוסי (8) טוען שהמשטרה גורמת בעקיפין ולפעמים באופן ישיר לתאונות דרכים! "זה נושא שאני יכול להרחיב עליו אבל בקצרה: הנהגים מפחדים מהמשטרה ולא מהכביש בעקבות כל הדוחות ה"חוקיים" אבל הלא צודקים. אם המשטרה תתפוס את הנהגים שבאמת מסוכנים (אולי הם יתפסו אחדים בודדים ביום) אזי כמות התאונות תרד".
אלמוני (5) מציע פתרון דרסטי וכואב, בעיקר לכיס: "לבטל את הביטוח המקיף - "המטריה" הביטוחית מעודדת את הנהגים (במיוחד את פראי האדם וחסרי האחריות) לבחון את "גבולות המעטפת" בביצועי המכונית. הביטול יגרום להתמתנות כללית בנהיגה כי לא יהיה כיסוי ביטוחי לרכב שניזוק בתאונה שנגרמה מרשלנות או השתוללות".
לעומת כל אלה משוכנע מיכאל (6) שמצב הדברים אינו כה חמור: "ישראל במצב טוב בקשר לתאונות דרכים. מה שזכור לי הוא שלפני 20-25 שנה היו לנו 700 הרוגים בתאונות דרכים בשנה מתוך אוכלוסיה של 4 מיליון איש. ישראל נמצאת במקום טוב ביחס למספר הרוגים בתאונות דרכים - כמו בגרמניה, פחות מצרפת או ארה"ב".
מה דעתכם שלכם - מה מקורות החולי הזה הקוצר קורבנות כמעט מדי יום בכבישי ישראל?
וכיצד על ישראל להתמודד עם החולי הזה? האם להחמיר את הענישה? האם בשיפור התשתיות יבוא מזור לנגע תאונות הדרכים? ואולי יש לחנך כבר מינקות את הישראלי להתנהלות והתנהגות אחרת? ואם אכן בחינוך הבעיה, כיצד אמור להיראות החינוך החדש לנער הישראלי?
ומה באשר לפירסום? האם לפירסום אגריסיבי ומזעזע ש"מכה בבטן הצופה" עם תמונות קשות מתאונות דרכים יש ערך? או שמא דווקא תמונות אלה הופכות את לב הצופה לגס באירועים שכאלה? כיצד, ואם בכלל, הייתם רוצים לראות את הפרסום הקורא ודורש זהירות בדרכים?
לראשונה מתכוונת להתמודד במרוץ לכנסת רשימה שתציב את המאבק בתאונות הדרכים בראש סדר העדיפות שלה. מה סיכוייה של מפלגה שכזו בהתמודדות הקרובה? האם יש להקצות שר מיוחד למשימת המאבק הזה, או שמא די בוועדות וארגונים שונים?
חוו דעתכם. תגובות ומחשבות ראויות, תשולבנה כחלק בלתי נפרד מהכתבה עצמה.
יהודי שהכפת לו מיהודים אחרים (1) ממליץ: "צריך לזעזע את הנהגים ולהגיד הרבה בתקשורת את מס' תאונות דרכים מס' פצועים ומס' הרוגים".
אלמוני (2) מאשים את השחיתות בהקניית אופיו של הנהג הישראלי: "השחיתות חוגגת, לכן החיים מתנהלים בצורה של מרפקים. קודם כל אני ולא אכפת לי מאף אחד אחר. יש "דרישה לתפל" וזילזול בעיקר" יש דרישה לפנסים דולקים באור יום שמש (אנחנו לא אירופה החשוכה) ואין הקפדה על נהיגה שמשדרת אני לפני כולם (בנסיעה פרועה, בנסיעה על שוליים... אין עידוד לנהג שנוסע כהלכה, ואין החמרה כלפי עבריין תנועה. מחזירים רשיונות לשיכורים אחרי מס' חודשי המתנה...."
שאול (4) משוכנע שביהדות מצוי גם הפתרון לנגע תאונות הדרכים: "לכל אחד ברור שהזמן שלו הרבה יותר חשוב מזה של אחרים. בבנק מנסים להכנס לתור והתוצאה היא רק צעקות, אבל אותו סוג של התנהגות בכביש מזמין את החברה קדישה. כמובן החמרת הענישה ופירסום מזעזע יכולים לעזור לטווח הקצר. אבל זה טיפול שטחי ולא מתקן את שורש הבעיה. מיותר לציין שכבוד לזולת הוא ערך יהודי חשוב שכמו הערכים האחרים שלנו טושטש ע"י כפיית התרבות המערבית עלינו. כשנחזור לשורשינו ונאמץ את התרבות האמיתית שלנו הבעיה הזאת יחד עם בעיות חברתיות אחרות תעלם".
גם עמית מנוקדים (10) סבור שביהדות ובתפיסת עולמה טמון פתרון לסוגיה הכואבת: "הנהג באופן כללי מעוניין להגיע מנקודה X לנקודה Y והדרך היא נטל ובזבוז זמן. ביהדות אין הדבר כן. לדרך עצמה יש ערך עצום ומשמעות גדולה ואם אפשר לקיים בה כל כך הרבה מצוות אז למה לנסות לקצר אותה? לתהליך ההגעה למחוז חפצנו יש ערך"
מיכאל (3) מציע: "להפחית באופן דרסטי את מספר כלי הרכב בכבישים, ע"י 1) פיזור האוכלוסיה בישובים כפריים. 2) הקמת תשתית מסילתית לאורך הצירים המרכזיים. 3) שימוש ברכבי חשמל איטיים לתנועה עד למסילות".
יוסי (8) טוען שהמשטרה גורמת בעקיפין ולפעמים באופן ישיר לתאונות דרכים! "זה נושא שאני יכול להרחיב עליו אבל בקצרה: הנהגים מפחדים מהמשטרה ולא מהכביש בעקבות כל הדוחות ה"חוקיים" אבל הלא צודקים. אם המשטרה תתפוס את הנהגים שבאמת מסוכנים (אולי הם יתפסו אחדים בודדים ביום) אזי כמות התאונות תרד".
אלמוני (5) מציע פתרון דרסטי וכואב, בעיקר לכיס: "לבטל את הביטוח המקיף - "המטריה" הביטוחית מעודדת את הנהגים (במיוחד את פראי האדם וחסרי האחריות) לבחון את "גבולות המעטפת" בביצועי המכונית. הביטול יגרום להתמתנות כללית בנהיגה כי לא יהיה כיסוי ביטוחי לרכב שניזוק בתאונה שנגרמה מרשלנות או השתוללות".
לעומת כל אלה משוכנע מיכאל (6) שמצב הדברים אינו כה חמור: "ישראל במצב טוב בקשר לתאונות דרכים. מה שזכור לי הוא שלפני 20-25 שנה היו לנו 700 הרוגים בתאונות דרכים בשנה מתוך אוכלוסיה של 4 מיליון איש. ישראל נמצאת במקום טוב ביחס למספר הרוגים בתאונות דרכים - כמו בגרמניה, פחות מצרפת או ארה"ב".