בהצעת החוק נקבע כי מדינת ישראל מכירה באחריותה כלפי ציבור נפגעי הפוליו במדינת ישראל, שנפגעו במחלה כתוצאה מהעדר תנאים סניטריים נאותים בתקופת הקמת מדינת ישראל ומהעדר מדיניות חיסון מתאימה, ושקיבלו טיפולים רפואיים לא מתאימים. טענתם המרכזית של מגישי ההצעות היא כי זו אחריותה של המדינה לדאוג לחולי הפוליו.
עוד נקבע, כי המדינה תעניק לכל נפגע פוליו גמלה חודשית, מיום שמלאו לו 40 שנה ולמשך כל חייו וזאת בלא כל קשר לגובה הכנסותיו ממקורות אחרים לרבות קצבאות והטבות הניתנות לו מכוח חוקים אחרים.
גובה הקצבה המרבי יהיה עד השכר הממוצע במשק (כיום כ-7,000 שקל בחודש), והיא תחושב באופן יחסי, בהתאם לשיעור נכותו.
נציגי ארגוני הנכים דרשו להעביר את החוק בקריאה ראשונה כדי לאפשר את המשך הליכי החקיקה בכנסת הבאה.
לעומתם, נציג משרד האוצר, יובל פרידמן, הביע התנגדות לאישור הצעת החוק, בטענה כי העלות התקציבית לסיוע תגיע למיליארדי שקלים.