הרב חיים חזקיה מדיני, נולד בירושלים בז' בחשון תקצ"ג תקצ"ג (1833), נפטר ונקבר בחברון בכ"ד כסלו תרס"ה (1905),לפני מאה ואחת שנה.

הרב מדיני, יליד ירושלים, הוסמך להוראה כבר בגיל 13, עקב קשיים כלכליים היגר לקושטא (כיום - איסטנבול) ונתמנה לדיין. בשנת תרכ"ו (1866) נקרא להיות הרב הראשי בעיר קאראסובאזר בחצי האי קרים ברוסיה. התפרסם מאוד באיזור ונערץ גם ע"י נוצרים ומוסלמים מקומיים. שם החל בחיבורו האינציקלופדי "שדי חמד". בשנת תרנ"ט (1899), לאחר כשלושים ושלש שנה ברבנות בקרים, בי"ט בתמוז תרנ"ט שב לארץ ישראל, ישב שנתים בירושלים, ואח"כ נתמנה לרב הראשי בחברון, עד יום פטירתו.

בהגיעו לעיר פתח ישיבה בבית רומנו, ובה סיים את כתיבת האנציקלופדיה התלמודית הגדולה "שדי חמד".
בית רומנו נבנה בשנת תרל"ט (1879) ע"י הגביר אברהם רומנו מטורקיה, כחלק מהיציאה מה"גיטו", והוא שמש כמרכז אירוח, ובתוכו הוקם בית כנסת שכונה "בית הכנסת האיסטנבולי", בו גם התפלל הרב מדיני.

בשנת תרס"ב (1912), שבע שנים לאחר פטירת הרב מדיני, נקנה הבית ע"י אדמו"ר מחב"ד והוקמה בו הישיבה הגדולה "תורת אמת".
בשנת תרע"ז (1917) הפקיעו הבריטים את הבית ופתחו בו תחנת משטרה, זו אותה משטרה שהפקירה את חיי היהודים בפרעות שנת תרפ"ט (1929), ולבית רומנו נאספו פצועי והרוגי הטבח.
בשנת תש"ח (1948) לאחר הכיבוש הירדני, הקימו הערבים בבית רומנו, בית ספר שהמשיך לפעול גם לאחר שחרור חברון בשנת תשכ"ז (1967).

רק בשנת תשמ"א (1981), לאחר רצח שישה יהודים ליד בית הדסה בידי מחבלים ערבים תושבי העיר, השיבה הממשלה את הבניין לידי היהודים.
ישיבת "שבי חברון", בראשות הרב משה בלייכר, שהחלה דרכה בבית הדסה, הועתקה לבית רומנו. בשנים תשנ"ו-תש"ס (2000 - 1996) נערכו שיפוצים בבניין, נתגלתה קומה נוספת שהיתה קבורה באדמה, וכן נוספו עוד 2 קומות.

ספריו של הרב מדיני הם: "מכתב לחזקיהו" חדושים ושו"ת (איזמיר, תרכ"ה 1865),"אור לי" שו"ת (איזמיר תרל"א 1871); "פקועות שדה" (ירושלים תר"ס 1900); "שדי חמד" פסקים וחידושים וכללים בערכין בסדר א"ב, בשמונה-עשר כרכים.

הספר "שדי חמד" הוא מעין אנציקלופדיה המסדרת את השו"ת האחרונים לפי סדר ערכים. בעל שדי חמד מאריך מאוד, הספר נעשה במהדורות שונות, והרוצה למצוא ערך צריך לחפשו בחלקים שונים.

האדמו"ר האחרון של חב"ד, הרב מנחם שניאורסון זצ"ל, העריך מאוד את שיטתו של הרב מדיני, והאיץ בחסידיו ללמוד ב'שדי חמד', ולהוציאו מחדש במהדורה מפוארת.
הרבי כתב כי על הרב מדיני כי "עוד בשחר טל ילדותו הצטיין בכשרונותיו הנשגבים, בהתמדתו הגדולה ובבקיאותו הנפלאה. בילדותו יצק מים על יד חכמים ורבנים מפורסמים... כל מעייניו היו תמיד בלימודיו ובספריו.. וישם לילות כימים לשקוד על דלתי התורה והעבודה. לבד שהיה נותן שיעורים פרטיים בתורה, וימלא כרסו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים וגם מחכמת הנסתר לא הניח ידו. וכאשר הניח לו ה' מסביב, שם ליבו להחל הבניין הנהדר אשר שאף אליו תמיד - לחבר אנציקלופדיה של הלכה, ופרי עמלו הרב היה ספרו הגדול והמפורסם 'שדי חמד', שרוב חלקיו יצאו-לאור עוד בחיי המחבר (מהם בכמה מהדורות) ומקצתם אחרי פטירתו".

עוד כותב הרבי מלובביץ כי "בספרו זה שם לו המחבר למטרה להמציא למעיין בו כל דין והלכה (וגם כמה עניינים באגדה) על שורשיהם, יסודותיהם וענפיהם מהתלמוד ועד אחרון שבאחרונים, מסודר במשא ומתן ושקלא וטריא עם המקורות שמהם שאב אוצר ידיעותיו ופסקי דיניו. הספר 'שדי חמד' נתחבב ונתפרסם בכל המדינות, והרב המחבר נעשה כשולחני מפורסם ונאמן, אשר אליו הריצו שאלות ותשובות מכל קצווי תבל בבקשה לחוות דעתו המכרעת. גדולי עשירי רוסיא... העניקו לו ממיטב ספריהם בספרות התלמודית... והרב חיים-חזקיהו מדיני הרבה תורה ותושיה לשכלל חיבורו ככל האפשר".

חוקר תולדות גדולי ישראל, הרב ד"ר יצחק אלפסי כותב כי "בפי העם נקרא החח"ם ובפי כל לומדי תורה ה"שדי חמד". יושב לו רב בקראסובזאר בחצי האי קרים, ובה קהילות של קרימצ'קאים ואשכנזים ומצודתו פרושה על כל רחבי העולם התורני, האשכנזי והספרדי ומכל עבר פונים אליו בשאלות בהלכה ובבקשות להסכמה, כעדות עצמו ש"מדי שבוע בשבוע יביא הדי-דואר טומוס מכתבים מינים ממינים שונים".

הפופולריות שלו הולכת וגוברת עד שבשנים האחרונות "רבו טרדותי למעלה ראש לא במילי דמתא בלבד כי רובם באו מעלמא מכל קצווי ארץ ואינם רחוקים זה בכה וזה בכה בעניינים במינים ממינים שונים".

חיבורו הראשון היה "מכתב לחזקיהו". חיבוריו האחרים "אור לי" – לזכר בנו היחיד שמת בחייו. הספר נדפס בעילום שם. "פקעות שדה" הוא תוספת ל"שדי חמד" ונדפס כבר בעלותו ארצה. בקרים הדפיס גם "בקשות" ו"נעים זמירות".

הספר "שדי חמד" הוא מהפופולריים ביותר בספרות התורנית ולמרות היותו רב ממדים, נדפס בכמה וכמה מהדורות.

זהו ספר ראשון (מלבד "פחד יצחק" 300 שנה קודם), מעין אנציקלופדיה, המרכז תשובות להלכה יומיומית ומשלב בעיות אקטואליות שעמדו על הפרק. הספר מרכז את תשובותיהם של חכמי אשכנז וחכמי ספרד, מה שלא היה קיים קודם לכן.

מפורסמת קריאתו להרחבת הקהילות היהודיות בארץ: "עושו חושו להושיט יד למפעל הקדוש הזה – ישוב ארץ ישראל ואם ראשיתו עוד מצער, אחריתו ישגה אי"ה מאד ובגלל זה נזכה לחזות ולחדות בגאולה האמיתית".

צוואתו המפורטת נדפסה בראש החלק הארבע-עשר של ה"שדי חמד".

הרב מדיני היה מכובד מאוד בין הערבים, שחשבוהו לאיש אלוהים בשל מראהו הנאה, וזקנו שהיה יורד על פי מדותיו והגיע, יש אומרים, עד ברכיו. כאשר הובא לקבורה בבית העלמין היהודי העתיק בחברון, ליווהו גם ערבים רבים ביראת כבוד, ובלילה שלאחר הקבורה, התגנבו לבית הקברות, חפרו בקברו ורצו לפנותו לחצר מסגד סמוך. הדבר נתגלה, והקהילה היהודית הציבה שומרים לשמור במקום, במשך תקופה ארוכה.

על שמו בי"ס יסודי ממלכתי-דתי במעלה אדומים, ורחובות בערי הארץ.