קרן בוכמן, שנוסדה ב- 1988 בפאריז, במסגרת "קרן יהדות צרפת", מוקדשת לזכרן של אסתר וחנה'לה בוכמן, אישתו ובתו של מייסד הקרן שנספו בשואה. מידי שנה מעניק יד ושם בישראל את "פרס הזיכרון" מקרן בוכמן לסופרים, אמנים וחוקרים על עבודה הקשורה לנושא השואה.
הספר לודז' – אחרון הגטאות בפולין מתעד באמצעות מאות מסמכים ועדויות את החיים בגטו למן הקמתו ועד חיסולו, והוא המחקר המעודכן והמקיף ביותר שנעשה בנושא. גטו לודז' היה הגטו הראשון הגדול על אדמת פולין. עקב שילוב של כמה גורמים נוצרה בו מציאות מיוחדת במינה שהביאה לפיתוח מערך עבודת כפייה שלא היה כדוגמתו בשום גטו אחר, ובזכותו התקיים הגטו עד אוגוסט 1944 והיה הגטו האחרון על אדמת פולין.
בנימוקי השופטים נכתב כי "...ספרה של אונגר הוא תרומה משמעותית לשחזור קורות יהודי פולין בשלבי הכיבוש וההכחדה במלחמת העולם השנייה. המחקר, שיסודו בעבודת דוקטור במכון ליהדות זמננו של האוניברסיטה העברית, הוא מונוגרפיה מקיפה ויסודית. המחברת גילתה התמדה ועקשנות ברצון להגיע לאלפי תעודות בשפות שונות ובלשון סתרים. אין כמעט בעיה מורכבת בגטו לודז' שלא זכתה לעיבוד ואינטרפרטציה. מיכל אונגר יצרה קשר מפרה עם רבים מבין הניצולים ושאבה מנסיונם והבנתם. בעבודתה החשובה הפכה להיות חלק מאחרוני יהודי לודז'. לעבודה הזאת יש ערך רב מאוד בסדרת הספרים שנכתבה על הגטאות...".
בספר ילדה, פורשת אלונה פרנקל את זכרונות ילדותה הקשים והסבוכים מתקופת השואה מתוך נאמנות עמוקה לנקודת המבט של גיבורת הספר – הילדה הרכה שנאלצה להסתתר פעמים כה רבות עד שהיתה לרואה ובלתי נראית ומסתתרת עד היום בתוך האישה שצמחה ממנה. סיפורה של פרנקל הוא סיפור של הסתתרות, חיים במחבוא, חיים המתקיימים יום יום ושעה שעה מאחורי מסווה.
עוד כתבו השופטים בנימוקיהם כי "...יכולת הסיפור של פרנקל, הסגנון המיוחד, ראיית הפרטים, הדקויות הפסיכולוגיות, המורכבות בייצוג המציאות, ההומור הנפלא – כל אלה מקנים לטקסט תנופה ועומק נדירים. זהו בדיוק הרגע שבו העדות – שיש מן הסתם עוד כמוה – הופכת ליצירת ספרות, בזכות אותו "מגע מידאס" של הסופר האמיתי שמכוחו נהפכות המילים לזהב. ספר זה – סבורה הוועדה – עתיד לתפוש לו מקום בקלאסיקה של ספרות השואה...".
את הפרס יעניק מוסד יד ושם ביום חמישי הקרוב.
(ש)
הספר לודז' – אחרון הגטאות בפולין מתעד באמצעות מאות מסמכים ועדויות את החיים בגטו למן הקמתו ועד חיסולו, והוא המחקר המעודכן והמקיף ביותר שנעשה בנושא. גטו לודז' היה הגטו הראשון הגדול על אדמת פולין. עקב שילוב של כמה גורמים נוצרה בו מציאות מיוחדת במינה שהביאה לפיתוח מערך עבודת כפייה שלא היה כדוגמתו בשום גטו אחר, ובזכותו התקיים הגטו עד אוגוסט 1944 והיה הגטו האחרון על אדמת פולין.
בנימוקי השופטים נכתב כי "...ספרה של אונגר הוא תרומה משמעותית לשחזור קורות יהודי פולין בשלבי הכיבוש וההכחדה במלחמת העולם השנייה. המחקר, שיסודו בעבודת דוקטור במכון ליהדות זמננו של האוניברסיטה העברית, הוא מונוגרפיה מקיפה ויסודית. המחברת גילתה התמדה ועקשנות ברצון להגיע לאלפי תעודות בשפות שונות ובלשון סתרים. אין כמעט בעיה מורכבת בגטו לודז' שלא זכתה לעיבוד ואינטרפרטציה. מיכל אונגר יצרה קשר מפרה עם רבים מבין הניצולים ושאבה מנסיונם והבנתם. בעבודתה החשובה הפכה להיות חלק מאחרוני יהודי לודז'. לעבודה הזאת יש ערך רב מאוד בסדרת הספרים שנכתבה על הגטאות...".
בספר ילדה, פורשת אלונה פרנקל את זכרונות ילדותה הקשים והסבוכים מתקופת השואה מתוך נאמנות עמוקה לנקודת המבט של גיבורת הספר – הילדה הרכה שנאלצה להסתתר פעמים כה רבות עד שהיתה לרואה ובלתי נראית ומסתתרת עד היום בתוך האישה שצמחה ממנה. סיפורה של פרנקל הוא סיפור של הסתתרות, חיים במחבוא, חיים המתקיימים יום יום ושעה שעה מאחורי מסווה.
עוד כתבו השופטים בנימוקיהם כי "...יכולת הסיפור של פרנקל, הסגנון המיוחד, ראיית הפרטים, הדקויות הפסיכולוגיות, המורכבות בייצוג המציאות, ההומור הנפלא – כל אלה מקנים לטקסט תנופה ועומק נדירים. זהו בדיוק הרגע שבו העדות – שיש מן הסתם עוד כמוה – הופכת ליצירת ספרות, בזכות אותו "מגע מידאס" של הסופר האמיתי שמכוחו נהפכות המילים לזהב. ספר זה – סבורה הוועדה – עתיד לתפוש לו מקום בקלאסיקה של ספרות השואה...".
את הפרס יעניק מוסד יד ושם ביום חמישי הקרוב.
(ש)