המתיחות בין סין ויפאן גוברת בעקבות מחאות חריפות שהגיש שלשום משרד החוץ היפאני לסין.

טוקיו זועמת לאחר שדיפלומט בקונסוליה היפאנית בשנחאי התאבד, ככל הנראה בעקבות ניסיון סחטנות של סוכנים סינים. משרד החוץ היפאני אישר את מות הדיפלומט רק השבוע לאחר שהפרשה נחשפה בשבועון היפאני "שוקן בונשון".

לדברי השבועון, הדיפלומט תלה את עצמו בקונסוליה בשנחאי לפני כחצי שנה. במכתב ההתאבדות שהשאיר טען הדיפלומט שסוכן של ממשלת סין ניסה לסחוט אותו. האיש כתב שהוא מעדיף למות מאשר להיכנע לסחטנות. "אני לא יכול למכור את ארצי".

הדיפלומט היה אחראי למערכת הטכנולוגית ששימשה לשיגור מסרים רשמיים מהקונסוליה למשרד החוץ בטוקיו. הוא כתב כי הופעלו עליו לחצים למסור שמות ומידע על דיפלומטים, כמו גם מספרי טיסות שבהן נשלחו מסמכים חסויים ומוצפנים ליפאן.

ממשלת יפאן הודתה בפומבי במות הדיפלומט, בן 46 ששמו עדיין חסוי, רק שלשום, ואתמול הודתה שאכן התאבד. סוכנות הידיעות היפאנית "קיודו" דיווחה שטוקיו הגישה שתי מחאות מיד לאחר ההתאבדות וכן פעמיים נוספות החודש. את המחאה האחרונה הגיש משרד החוץ ביום שלישי האחרון לשגריר סין בטוקיו, ואנג צ'י.

במחאה נאמר שהמעשים המיוחסים לסין "עומדים בניגוד להתחייבויותיה במסגרת אמנת וינה המבטיחה את שלומם וחסינותם של דיפלומטים בעת מילוי תפקידם". דובר יפאני אמר כי "מצופה מהמדינה המארחת להתייחס לקונסול בכבוד הראוי ולנקוט בכל הצעדים כדי למנוע פגיעה בחירותו הגופנית ובכבודו".

לפי הדיווחים בתקשורת היפאנית, סין דחתה את המחאות כחסרות יסוד, והמתיחות ביחסים בין שתי המדינות תימשך מן הסתם בעתיד הנראה לעין. הארוע האחרון מצטרף לשורה של סוגיות העומדות במחלוקת בין שתי המעצמות האזוריות. בשבוע שעבר אמר שר החוץ היפאני, טרו אסו, שהתעצמותה הצבאית של סין היא "איום בלתי מבוטל". טוקיו ובייג'ין מסוכסכות גם בשאלת שדות גז בים סין המזרחי.

לכל אלה נוסף הזעם הגובר בסין על סרובה של טוקיו להכיר בפשעים שביצעו חייליה באסיה במלחמת העולם השנייה ובשנים שקדמו לה. פרשנים מערביים מעריכים כי התעקשותו של ראש הממשלה היפאני, ג'וניצ'ירו קויזומי, לבקר במקדש בטוקיו שבו קבורים גם גנרלים הידועים כפושעי מלחמה אינה מסייעת לשיכוך המתיחות.

העיתונאי הווארד פרנץ', מהעיתון הרלד טריביון טוען כי בין שתי המדינות מתקיימת תחרות במישורים רבים ועומדות ביניהן איבות חדשות וישנות כאחד. ואולם, יותר מכל מדאיג אותו האופן שבו הן מתנצחות על תדמיתן הגלובלית. מנהיגים בבייג'ין מודעים לכך שמדינה גדולה כמו שלהם המתקדמת בדהרה אינה יכולה שלא להרתיע את שכנותיה. האסטרטגיה שלהם היא לנסות ולהרגיע את העולם, ולצעוק באוזני כל מי שמוכן להקשיב שסין הינה, היתה ותהיה תמיד מדינה שוחרת שלום. ואולם, לפרנץ' השיטה הזו מזכירה יותר מסע תעמולה מאואיסטי מהמאה הקודמת מאשר התמודדות רצינית עם האתגרים המדיניים המתחייבים ממעמדה.

לדבריו, "יפאן כיום היא כמובן מעצמה שוחרת שלום, שחוקתה חוברה על ידי ארצות הברית ואוסרת עליה להיכנס למלחמה או אפילו להחזיק צבא משמעותי. יפאן להוטה יותר מתמיד לזכות במושב במועצת הביטחון, והקמפיין שלה מתבסס על מדיניותה הפייסנית מאז 1945. היא יכולה להצביע לא רק על רקורד של שלום אלא גם על הסיוע שהגישה לתהליכי פיתוח ברחבי העולם, בעיקר באמצעים כספיים. ואולם, הבעיה בקמפיינים שוחרי השלום של שתי המדינות היא שהממשלות העומדות מאחוריהם אינן לוקחות אותם ברצינות".

פרנץ' מדגיש כי "אף אחת משתי מהמעצמות לא תהיה כוח למען שלום בעולם, כל עוד לא תהיה כוח למען שלום באזור שלה. המצב מעורר צורך בשוטר התנועה - תפקיד שבחלק זה של העולם מילאה תמיד ארצות הברית. יש סימנים שאי אלו פוליטיקאים בוואשינגטון רוצים להאדיר את יפאן כמשקל נגד לסין, להרחיקה מחוקתה הפציפיסטית ולרתום אותה לתוכניות אמריקאיות להגנה נגד טילים, בין השאר. ארצות הברית חייבת להשתמש בהשפעתה ביפאן כדי לדרבן אותה להתמודד עם ההיסטוריה שלה ולהיכנס לדיאלוג עם שכנתה. מדיניות אמריקאית אחרת לא תוכל למנוע חורבן".