ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, הביע תמיכה במועמדותו של שר האוצר שלו, גורדון בראון, לרשת אותו בתפקידו, כך מוסרת סוכנות הידיעות הבריטית רויטרס. אולם, הוא התעקש כי יפרוש אך ורק כשסיים את הרפורמות מרחיקות הלכת שהוא מתכנן.
בלייר, שכבר הודיע שלא יתמודד על התפקיד בפעם הרביעית, אמר בראיון כי הוא "מאוד שמח על כך שגורדון יהיה היורש. הוא זקוק לביטחון בידיעה שהוא יחליף אותי, וזה הוגן לגמרי". בלייר נמנע עד ככה מלנקוב בשמו של בראון כממשיכו באופן פומבי, ובחר, במקום זה, להדגיש את הכבוד שהוא רוחש לפעילותו רבת השנים במשרד האוצר.
רבים מהפרשנים מעריכים כי בלייר יפרוש מתפקידו תוך שנתיים, אבל ראש הממשלה אמר שהוא מתכוון להשאר בשלטון כדי להבטיח את קיום הרפורמות שתכנן עד הבחירות הקרובות, העתידות להתקיים בעוד שלוש שנים. "אני לא הולך לשום מקום", אמר בלייר בראיון לעיתון ה"סאן". "אני כאן ואני עומד להשלים את התוכנית עד סופה. לפני שישה חודשים היו לנו בחירות, ואנשים מצפים ממני להמשיך בדרך".
אל מול מרד פנימי במפלגתו ורוב מצומצם בפרלמנט, בלייר הודה כי יהיה קשה להשלים את השינויים בחינוך, בבריאות וברווחה. למרות זאת, "אני בטוח שאני יכול להכריע את הויכוחים ולגרום לשינויים לקרות", אמר. "אם אתה לא יכול לנהל ממשלה עם רוב של 70 חברי פרלמנט תומכים בבית התחתון, אתה לא ראש ממשלה מוכשר במיוחד".
הקמפיין שהביא את בלייר לכהונה השלישית שלו כראש ממשלה נשען בעיקר על הצלחותיו של בראון בתחום הכלכלי, בעוד המצב בעיראק מטיל עליו צל מעיק. השמועות בקהילה הפוליטית בבריטניה מספרות כי בראון נעמד לצידו של בלייר בבחירות לראשות מפלגת הלייבור בשנת תשנ"ד, ובלייר הבטיח לו שכשיגיע להיות ראש ממשלה, הוא יעמוד יום אחד לצידו. תומכי ראש הממשלה מכחישים עסקה כלשהי בין השניים, בעוד במחנה בראון אומרים שהיה הסכם, ושיש לכבדו.
בלייר, שכבר הודיע שלא יתמודד על התפקיד בפעם הרביעית, אמר בראיון כי הוא "מאוד שמח על כך שגורדון יהיה היורש. הוא זקוק לביטחון בידיעה שהוא יחליף אותי, וזה הוגן לגמרי". בלייר נמנע עד ככה מלנקוב בשמו של בראון כממשיכו באופן פומבי, ובחר, במקום זה, להדגיש את הכבוד שהוא רוחש לפעילותו רבת השנים במשרד האוצר.
רבים מהפרשנים מעריכים כי בלייר יפרוש מתפקידו תוך שנתיים, אבל ראש הממשלה אמר שהוא מתכוון להשאר בשלטון כדי להבטיח את קיום הרפורמות שתכנן עד הבחירות הקרובות, העתידות להתקיים בעוד שלוש שנים. "אני לא הולך לשום מקום", אמר בלייר בראיון לעיתון ה"סאן". "אני כאן ואני עומד להשלים את התוכנית עד סופה. לפני שישה חודשים היו לנו בחירות, ואנשים מצפים ממני להמשיך בדרך".
אל מול מרד פנימי במפלגתו ורוב מצומצם בפרלמנט, בלייר הודה כי יהיה קשה להשלים את השינויים בחינוך, בבריאות וברווחה. למרות זאת, "אני בטוח שאני יכול להכריע את הויכוחים ולגרום לשינויים לקרות", אמר. "אם אתה לא יכול לנהל ממשלה עם רוב של 70 חברי פרלמנט תומכים בבית התחתון, אתה לא ראש ממשלה מוכשר במיוחד".
הקמפיין שהביא את בלייר לכהונה השלישית שלו כראש ממשלה נשען בעיקר על הצלחותיו של בראון בתחום הכלכלי, בעוד המצב בעיראק מטיל עליו צל מעיק. השמועות בקהילה הפוליטית בבריטניה מספרות כי בראון נעמד לצידו של בלייר בבחירות לראשות מפלגת הלייבור בשנת תשנ"ד, ובלייר הבטיח לו שכשיגיע להיות ראש ממשלה, הוא יעמוד יום אחד לצידו. תומכי ראש הממשלה מכחישים עסקה כלשהי בין השניים, בעוד במחנה בראון אומרים שהיה הסכם, ושיש לכבדו.