עו"ד עמית ברכה מעמותת "אדם טבע ודין" שהגיש את העתירה אמר כי "מדובר בתקדים, אשר יביא סוף להשתלטותם של עבריינים על משאב ציבורי. החופים שלנו הם לא העסק שלהם. מהקיץ הקרוב לאזרחי מדינת ישראל יהיו יותר חופי רחצה, שהם יוכלו להגיע אליהם מבלי שיסחטו אותם."
משרד הפנים התחייב לבג"צ לפרסם קריטריונים לגביית תשלום בחופי הים עד לפתיחת עונת הרחצה בתחילת חודש אפריל למיניינם.
משרד הפנים יגיש את הקריטריונים לבית המשפט בתוך חודשיים. דיון בנושא, בעקבות עתירה לבג"צ שהגישה "אדם טבע ודין" כנגד שר הפנים, יתקיים כעבור שבועיים, כשכוונת בית המשפט לסיים את הדיון בעתירה עוד לפני פתיחת עונת הרחצה.
גיבוש הקריטריונים יעשה לאחר ש"אדם טבע ודין", השלטון המקומי, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות ומשטרת ישראל ישמיעו את עמדתם בנושא.
המשרד גם יגיש לבג"ץ עד לתחילת חודש מרץ מיפוי של כל חופי הרחצה בישראל עם פרוט של סכומי הכסף שנדרש האזרח בישראל לשלם בכניסה.
עמותת אדם טבע ודין עתרה בזמנו לבג"ץ נגד שר הפנים וביקשה מבג"צ לחייבו לנמק מדוע אינו פועל לאכיפת חוק הסדרת מקומות רחצה, האוסר על רשויות מקומיות לגבות דמי כניסה אל חופי הרחצה בשטחן המוניציפלי, שבהם ניתנים שירותי חוף בסיסיים.
גביית דמי הכניסה ברבים מחופי הים התיכון והכנרת מונעת, לטענת העמותה, מן הציבור גישה חופשית, ומהווה פגיעה בסיסית בזכויות האדם ופגיעה בשכבות האוכלוסייה המוחלשות.
העתירה מכוונת נגד שר הפנים, אשר אינו אוכף הלכה למעשה את הוראות החוק על הרשויות, ומתעלם באופן חד משמעי מגבייה בלתי חוקית של דמי כניסה על ידי הרשויות המקומיות והאזוריות.
על פי חוק הסדרת מקומות רחצה, אסור לגבות תשלום עבור שירותים בסיסיים הניתנים בחופי הרחצה. לגישת אדם טבע ודין, במקרים מסוימים, כגון בחופים מרוחקים מרחק בלתי סביר מהדרכים הראשיות, ושלא ניתן בפועל להגיע אליהם ללא כלי רכב, גם דמי החניה נכללים בשירותים אלה. ברוב חופי הים התיכון, אשר מצויים בתחומי מועצות אזוריות, תשלומי החנייה נגבים בחופים, אשר בפועל לא ניתנים לגישה באופן רגלי אלא באמצעות כלי רכב בלבד. דמי כניסה לחניון הממוקם בצמידות לחופי רחצה, המהווה את האמצעי היחיד שבאמצעותו מתאפשרת הגעה אל אותם חופים – מהווים הלכה למעשה את דמי הכניסה אל החוף עצמו.
עו"ד עמית ברכה מאדם טבע ודין אמר כי "על שר הפנים להפסיק את חליבת הציבור בכניסה לחופי הרחצה מתוקף תפקידו, וכפי שמחייב אותו החוק. העתירה מכוונת נגד אוזלת היד של שר הפנים לפעול באופן מופגן ושיטתי לאכיפת הדין על רשויות שאינן מקיימות אותו, לאורכה של הארץ."
ברכה הוסיף כי "המצב היום בישראל הוא כי חופי רחצה רבים, שהינם קניינו של הציבור, נחסמים בגדרות ובמחסומים, והרוחצים נדרשים לשלם סכומי כסף גבוהים על מנת להיכנס אליהם. רשויות מקומיות רבות עושות בחופים כבשלהן, בבחינת ניכוס משאב הטבע הציבורי, בניגוד להוראות החוק."
בדיון שהתקיים בלפני כשלושה חודשים, קיבל בג"צ את עמדת עמותת "אדם טבע ודין". השופטים חייבו את שר הפנים לפעול בתוך 90 יום לקבוע קריטריונים ברורים לגביית תשלום בכניסה לחופי הרחצה. בתוך כך בג"צ גם חייב משרד הפנים להציג בפניו את הדרכים והאמצעים שבהם הוא מתכוון לנקוט כנגד מפירי החוק, הגובים כיום תשלום בחופי הרחצה בכנרת ובים התיכון. חוק הסדרת מקומות רחצה מחייב לקבוע תחום סביר ובעל גישה נוחה בחוף שיישאר פתוח לציבור ללא תשלום. לאור זאת, קבע בית המשפט כי על שר הפנים להתייחס, בין השאר, באופן ספציפי גם לנושא התשלום בחנייה הצמודה לחופים, שבפועל אינה מאפשרת "תחום סביר ובעל גישה נוחה" לחוף.
השופטים מתחו ביקורת על כך שאין אכיפה כיום בנושא, ושאין כלים לכך. כך, לדבריהם, עוד עונת רחצה הסתיימה ומשפחות רבות נאלצו לשלם בעבור שימוש בחופי הים. הם גם מתחו ביקורת על כך שמשרד הפנים מתעלם מביקורת בנושא שהשמיע מבקר המדינה.
עו"ד עמית ברכה אמר לאחר הדיון כי "השופטים הביעו אי-שביעות רצון מהמצב כיום, והחלטתם להורות על קביעת קריטריונים מעידה על החשיבות שבית המשפט רואה בזכותו של האזרח לרחוץ בחופי הכנרת והים התיכון בחופשיות מבלי שיאלץ לשלם עבור כך. הציבור זכאי ליהנות מחופי הים כחלק מזכויותיו הבסיסיות ואנו רואים בהחלטת בג"צ הישג משמעותי".
חופי הים במדינת ישראל משתרעים על פני כ-256 ק"מ בלבד. לאורך חופה של ימת הכינרת מצויים בסה"כ 22 חופי רחצה המחויבים כולם בתשלום דמי כניסה אליהם. מחירי הכניסה נעים בין 1 שקלים ל- 38 שקלים עבור כניסה רגלית וכ- 60 עד 80 שקלים עבור חנייה לרכב פרטי. גם בחופי הים התיכון, כמו חוף הצוק בתל אביב, חוף דור, חוף נווה ים והחוף השקט בחיפה נגבים דמי כניסה עבור שירותים בסיסיים בניגוד לחוק. בחוף הצוק דמי הכניסה הינם 22 שקלים לאדם, לרבות ילד ותינוק.
עמותת 'אדם טבע ודין' פנתה בעבר מספר פעמים לשר הפנים, ופירטה בפניו את התופעה ההולכת ומתפשטת בשנים האחרונות בחופי הרחצה, של סגירת חופים בפני הציבור הרחב, באמצעות גידור החוף וגביית תשלום בכניסה אליו. התשלום נגבה הן על ידי הרשויות המקומיות שבתחומן נמצאים החופים, והן על ידי גורמים פרטיים שקיבלו זכיון להפעלת החוף או שהשתלטו עליו באופן בלתי חוקי.
משרד הפנים התחייב לבג"צ לפרסם קריטריונים לגביית תשלום בחופי הים עד לפתיחת עונת הרחצה בתחילת חודש אפריל למיניינם.
משרד הפנים יגיש את הקריטריונים לבית המשפט בתוך חודשיים. דיון בנושא, בעקבות עתירה לבג"צ שהגישה "אדם טבע ודין" כנגד שר הפנים, יתקיים כעבור שבועיים, כשכוונת בית המשפט לסיים את הדיון בעתירה עוד לפני פתיחת עונת הרחצה.
גיבוש הקריטריונים יעשה לאחר ש"אדם טבע ודין", השלטון המקומי, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות ומשטרת ישראל ישמיעו את עמדתם בנושא.
המשרד גם יגיש לבג"ץ עד לתחילת חודש מרץ מיפוי של כל חופי הרחצה בישראל עם פרוט של סכומי הכסף שנדרש האזרח בישראל לשלם בכניסה.
עמותת אדם טבע ודין עתרה בזמנו לבג"ץ נגד שר הפנים וביקשה מבג"צ לחייבו לנמק מדוע אינו פועל לאכיפת חוק הסדרת מקומות רחצה, האוסר על רשויות מקומיות לגבות דמי כניסה אל חופי הרחצה בשטחן המוניציפלי, שבהם ניתנים שירותי חוף בסיסיים.
גביית דמי הכניסה ברבים מחופי הים התיכון והכנרת מונעת, לטענת העמותה, מן הציבור גישה חופשית, ומהווה פגיעה בסיסית בזכויות האדם ופגיעה בשכבות האוכלוסייה המוחלשות.
העתירה מכוונת נגד שר הפנים, אשר אינו אוכף הלכה למעשה את הוראות החוק על הרשויות, ומתעלם באופן חד משמעי מגבייה בלתי חוקית של דמי כניסה על ידי הרשויות המקומיות והאזוריות.
על פי חוק הסדרת מקומות רחצה, אסור לגבות תשלום עבור שירותים בסיסיים הניתנים בחופי הרחצה. לגישת אדם טבע ודין, במקרים מסוימים, כגון בחופים מרוחקים מרחק בלתי סביר מהדרכים הראשיות, ושלא ניתן בפועל להגיע אליהם ללא כלי רכב, גם דמי החניה נכללים בשירותים אלה. ברוב חופי הים התיכון, אשר מצויים בתחומי מועצות אזוריות, תשלומי החנייה נגבים בחופים, אשר בפועל לא ניתנים לגישה באופן רגלי אלא באמצעות כלי רכב בלבד. דמי כניסה לחניון הממוקם בצמידות לחופי רחצה, המהווה את האמצעי היחיד שבאמצעותו מתאפשרת הגעה אל אותם חופים – מהווים הלכה למעשה את דמי הכניסה אל החוף עצמו.
עו"ד עמית ברכה מאדם טבע ודין אמר כי "על שר הפנים להפסיק את חליבת הציבור בכניסה לחופי הרחצה מתוקף תפקידו, וכפי שמחייב אותו החוק. העתירה מכוונת נגד אוזלת היד של שר הפנים לפעול באופן מופגן ושיטתי לאכיפת הדין על רשויות שאינן מקיימות אותו, לאורכה של הארץ."
ברכה הוסיף כי "המצב היום בישראל הוא כי חופי רחצה רבים, שהינם קניינו של הציבור, נחסמים בגדרות ובמחסומים, והרוחצים נדרשים לשלם סכומי כסף גבוהים על מנת להיכנס אליהם. רשויות מקומיות רבות עושות בחופים כבשלהן, בבחינת ניכוס משאב הטבע הציבורי, בניגוד להוראות החוק."
בדיון שהתקיים בלפני כשלושה חודשים, קיבל בג"צ את עמדת עמותת "אדם טבע ודין". השופטים חייבו את שר הפנים לפעול בתוך 90 יום לקבוע קריטריונים ברורים לגביית תשלום בכניסה לחופי הרחצה. בתוך כך בג"צ גם חייב משרד הפנים להציג בפניו את הדרכים והאמצעים שבהם הוא מתכוון לנקוט כנגד מפירי החוק, הגובים כיום תשלום בחופי הרחצה בכנרת ובים התיכון. חוק הסדרת מקומות רחצה מחייב לקבוע תחום סביר ובעל גישה נוחה בחוף שיישאר פתוח לציבור ללא תשלום. לאור זאת, קבע בית המשפט כי על שר הפנים להתייחס, בין השאר, באופן ספציפי גם לנושא התשלום בחנייה הצמודה לחופים, שבפועל אינה מאפשרת "תחום סביר ובעל גישה נוחה" לחוף.
השופטים מתחו ביקורת על כך שאין אכיפה כיום בנושא, ושאין כלים לכך. כך, לדבריהם, עוד עונת רחצה הסתיימה ומשפחות רבות נאלצו לשלם בעבור שימוש בחופי הים. הם גם מתחו ביקורת על כך שמשרד הפנים מתעלם מביקורת בנושא שהשמיע מבקר המדינה.
עו"ד עמית ברכה אמר לאחר הדיון כי "השופטים הביעו אי-שביעות רצון מהמצב כיום, והחלטתם להורות על קביעת קריטריונים מעידה על החשיבות שבית המשפט רואה בזכותו של האזרח לרחוץ בחופי הכנרת והים התיכון בחופשיות מבלי שיאלץ לשלם עבור כך. הציבור זכאי ליהנות מחופי הים כחלק מזכויותיו הבסיסיות ואנו רואים בהחלטת בג"צ הישג משמעותי".
חופי הים במדינת ישראל משתרעים על פני כ-256 ק"מ בלבד. לאורך חופה של ימת הכינרת מצויים בסה"כ 22 חופי רחצה המחויבים כולם בתשלום דמי כניסה אליהם. מחירי הכניסה נעים בין 1 שקלים ל- 38 שקלים עבור כניסה רגלית וכ- 60 עד 80 שקלים עבור חנייה לרכב פרטי. גם בחופי הים התיכון, כמו חוף הצוק בתל אביב, חוף דור, חוף נווה ים והחוף השקט בחיפה נגבים דמי כניסה עבור שירותים בסיסיים בניגוד לחוק. בחוף הצוק דמי הכניסה הינם 22 שקלים לאדם, לרבות ילד ותינוק.
עמותת 'אדם טבע ודין' פנתה בעבר מספר פעמים לשר הפנים, ופירטה בפניו את התופעה ההולכת ומתפשטת בשנים האחרונות בחופי הרחצה, של סגירת חופים בפני הציבור הרחב, באמצעות גידור החוף וגביית תשלום בכניסה אליו. התשלום נגבה הן על ידי הרשויות המקומיות שבתחומן נמצאים החופים, והן על ידי גורמים פרטיים שקיבלו זכיון להפעלת החוף או שהשתלטו עליו באופן בלתי חוקי.